סקרלט ג'והנסון הותירה מאחוריה את התפקידים המעודנים והענוגים, שהפכו אותה למפורסמת. השנה היא תיפקדה על תקן מערכת הפעלה מתקדמת בסרט "היא"; כיכבה כאלמנה השחורה - סוכנת העל הלוחמת - ב"קפטן אמריקה: חייל החורף" שייצא בקרוב למסכים; ושיחקה חייזרית המלקטת גברים סקוטים כדי לאכול אותם ב"מתחת לעור".
הפגישה בינינו מתקיימת בלונדון, כשג'והנסון נמצאת בעיר לכמה ימים, לעבודת טרום־הפקה של "הנוקמים: עידן אולטרון", הפרק החדש בסידרת הסרטים בכיכובם של גיבורי על מחוברות הקומיקס של מארוול. את הסרט יתחילו לצלם בקרוב בבריטניה; ג'והנסון תגלם בו את האלמנה השחורה, סוכנת על סובייטית בעלת שיער ג'ינג'י לוהט, שהופיעה לראשונה ב"איירון מן 2" בשנת 2010, לצד רוברט דאוני ג'וניור.
היא יורדת מחדרה במלון לבושה בפשטות: שערה השטני הארוך אסוף בזנב סוס מרושל, פניה נטולות האיפור מוסתרות מאחורי משקפיים גדולים, והיא לובשת סוודר ענק בצבע בז', מכנסי ג'ינס ומגפיים שטוחים.
עם קעקוע עדין של שרשרת סביב פרק ידה כצמיד, שלוש טבעות זהב ועגיל יהלום באוזנה השמאלית, ג'והנסון נראית יותר כמו זמרת בלהקת אינדי מאשר כוכבת סרטים. למרות זאת, מישהי ניגשת אליה בלובי של המלון ומתעניינת, "האם זו את, האחת?" ג'והנסון חושבת ברגע הראשון שהאישה שואלת אותה על קמפיין הפרסומת שלה לבושם "The One" של דולצ'ה וגבאנה, אבל כשהשואלת מוסיפה "האחת שמופיעה בטלוויזיה", ג'והנסון צוחקת במבוכה: "אני לא יודעת למה את מתכוונת".
היא כבר מורגלת בפניות מהסוג הזה. "אנשים רגילים לראות אותי על מסך, ויש איזה נתק בין המסך לעולם האמיתי. כבר קרה לי שאנשים ניגשו אלי ברחוב והתנהגו באופן מאוד בלתי הולם, אפילו בסיטואציות פרטיות ואינטימיות, למשל בבתי חולים וכאלה. זה תמיד מדהים אותי, כי כנראה יש איזו תחושה בציבור שאי אפשר באמת להטריד את האנשים האלה מכיוון שהם לא אמיתיים - הם מפורסמים".
אוהבת לדבר עם במאים
בסרט "היא", שזכה החודש באוסקר על התסריט הטוב ביותר, ג'והנסון כלל לא מופיעה על המסך. העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב, שבו מערכת הפעלה בסגנון "סירי", בעלת אינטליגנציה מלאכותית, מסוגלת ללמוד ולהתאים את עצמה למשתמש. חואקין פיניקס משחק גבר שמנסה להתאושש מנישואים כושלים, ומתאהב למעשה במחשב שלו, שאותו מדבבת ג'והנסון. מדובר במבט ביקורתי וסאטירי על הקשר בין האדם למכשירים הדיגיטליים שלו, שמצליח להעביר את המסר בזכות הכימיה האמינה בין פיניקס לג'והנסון.
היא בדיוק עבדה על הפקה מחודשת של המחזה "חתולה על גג פח לוהט" בברודוויי, כשקיבלה את הטלפון. "הסוכן שלי אמר לי, 'מדובר בארבעה ימים, זו רק עבודת קריינות". אבל כשקראה את התסריט, התברר לה שזה הרבה יותר מורכב. היא התיישבה עם התסריטאי והבמאי ספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ'") לארוחת צהריים, שהפכה לפגישת עבודה של תשע שעות.
"הוא כל הזמן הדגיש שהוא רוצה שהחדשנות של הדמות תהיה מידבקת ומרגשת. נדרש המון זמן להפיק את ההופעה, על כל הניואנסים הדקים שבה. "זה היה עשר שעות כאן ועשר שעות שם, בכל רגע שיכולנו למצוא". בנקודה מסוימת הקליטה את התפקידים שלה ב"היא" במקביל לצילומי "קפטן אמריקה: חייל החורף", שיעלה לאקרנים בעוד שבועיים, ובו היא מגלמת את האלמנה השחורה, לצד כריס אוונס בתפקיד קפטן אמריקה.
היא אומרת שאת מרבית ההנאה בעבודה היא סופגת מהדיונים היצירתיים האלה עם במאים, ובאופן בלתי נמנע, רבים מחבריה הקרובים הם במאים. "אנחנו אוהבים לדבר על העבודה ולנתח דברים עד היסוד. אני אוהבת לדבר על הדברים שהם נאבקים איתם בצורה יצירתית, לנסות לאוורר יצירה, לקרוא תסריטים, להעיר הערות, לצפות בקטעים מתוך סרטים שאנשים ביימו".
לכן זה לא מפתיע שהיא מתכננת לעבור בקרוב אל מאחורי המצלמות, כשתביים סרט על פי הנובלה הראשונה של טרומן קפוטה, "חציית קיץ", שפורסמה אחרי מותו ומתארת רומן אהבה בין נערה וואספית עשירה מניו יורק לבין בחור יהודי עני, העובד לפרנסתו כמחנה מכוניות בחניון ציבורי. נכון לעכשיו, רגע לפני תחילת הליהוקים, הצילומים מתוכננים למארס 2015.
ג'והנסון עבדה באחרונה עם ג'וזף גורדון־לוויט על סרט הבכורה שלו כבמאי, "דון ג'ון", וזאת היתה עבורה חוויה מעוררת השראה. "היה נהדר לראות מישהו צעיר ונלהב עושה את הסרט שהוא רוצה לעשות. חשבתי לעצמי שאם הוא יכול לעשות את זה, אז גם אני יכולה. שנינו עובדים בתעשייה כבר תקופה ארוכה, שנינו היינו ילדים־שחקנים, כך שיש לנו שפה משותפת, מקוצרת".
למרות שהיא רק בת 29, ג'והנסון משחקת כבר יותר מעשרים שנה. היא גדלה בניו יורק, אחת מתוך ארבעה ילדים - יש לה אח ואחות מבוגרים יותר, ואח תאום שצעיר ממנה בשלוש דקות. אביה היה אדריכל שהיגר לאמריקה מדנמרק. אמה, בת למשפחה יהודית, שימשה המנהלת הראשונה שלה, כשהקריירה החלה לנסוק. המצב הכלכלי בבית היה דחוק, וילדי המשפחה התחנכו בבתי ספר ציבוריים וספגו את הדעות הפוליטיות הליברליות של הוריהם. סקרלט תמכה פומבית בברק אובאמה ומודה שהיא רוצה לראות את הילארי קלינטון כנשיאת ארה"ב.
היא תמיד רצתה לשחק. בגיל 8 כבר עלתה על במה, במחזה שהועלה באוף־ברודוויי, שבו שיחקה עם אית'ן הוק. כעבור שנה הופיעה לראשונה בסרט קולנוע, כשגילמה תפקיד קטן לצד אלייג'ה ווד, בסרט הילדים הכושל של רוב ריינר "הורים בהזמנה". כשמלאו לה 19 עברה לתפקידים בוגרים יותר ונתנה הופעות מבריקות ב"אבודים בטוקיו", לצד ביל מארי, וב"נערה עם עגיל פנינה" לצד קולין פירת'. שני הסרטים יצאו בהפרש של שבועות, והפכו את ג'והנסון מייד לכוכבת בקנה מידה בינלאומי.
לא כל כך אבודה בפאריס
היא שומרת על הפרטיות באדיקות. ב־2008 נישאה לשחקן ריאן ריינולדס, אבל הם התגרשו לאחר שנתיים, פרידה ידידותית, כנראה, אף שאיש מהם לא הסכים לדבר עליה בפומבי. כעבור זמן קצר צצו באינטרנט תמונות עירום ששלחה בעבר ג'והנסון לריינולדס; חקירה שנערכה בעניין הובילה לגבר בפלורידה, שבהמשך נשפט לעשר שנות מאסר באשמת פריצה למחשבים של יותר מ־50 אנשים, רבים מהם מפורסמים.
מה התחושות כשמחללים את המרחב האישי שלך בצורה כל כך עמוקה?
"אף אחד לא מחבב את ההרגשה שעוקבים אחריו. בסופו של דבר, אתה מתחיל לדאוג בגלל כל הדברים שיכולים להטריף את דעתך. האם גרסתי את הדואר שלי לפני שזרקתי אותו לפח? האם כדאי לשלוח את זה בדואר רגיל או באי־מייל - מה בטוח יותר?"
לאחרונה הכריזה על אירוסיה לרומיין דוריאק, צרפתי בן 31, שערך בעבר את מגזין התרבות ההיפסטרית "קלארק" ומנהל כיום סוכנות קריאייטיב העוסקת בשיווק. "תשומת הלב הציבורית שמופנית אליו פתאום מוזרה עבורו. זה מצב שדורש מכל אדם הסתגלות עצומה. אני עצמי עדיין לא התרגלתי לזה. במובנים מסוימים, אני מקווה שלעולם לא אתרגל".
כיום היא מחלקת את זמנה בין פאריס לניו יורק, למרות שהצרפתית שלה, נכון לעכשיו, כמעט לא קיימת. "לא היה לי זמן ללמוד!" היא צוחקת כשאני נוזפת בה על הצרפתית. "אפילו כשעבדתי לאחרונה בצרפת, בצילומים למותחן המדע הבדיוני 'לוסי' של לוק בסון, רוב האנשים רצו לדבר איתי באנגלית, כי הם רוצים לשפר את האנגלית שלהם, וכך לא למדתי שום דבר. בעצם, למדתי שמות של כל מיני מאפים".
חוץ מעניין השפה, היפהפייה האמריקנית מסתובבת ברחבי עיר האורות על הקטנוע של דוריאק כמו פאריסאית מבטן ומלידה, ומודה שהיא מרגישה בבית. "יש לי שם חברים נהדרים. כל יום יש את הרגע הזה, שבו את מרגישה שאין לך ברירה אלא להיות תיירת - כשהאור נופל על בניין כלשהו ועולה בך תחושה של 'אלוהים, זה כל כך רומנטי!' פאריס נותנת לך זמן להיות רומנטית בינך לבין עצמך, סתם לשבת ולקרוא, או לבלות עם האהוב שלך ולאכול ארוחת צהריים נינוחה. הצרפתים יודעים ליהנות מתענוגות החיים, ואני אוהבת את זה".
מפחיד, אבל מעצים
בתחילת 2013 ג'והנסון עטתה פאה שחורה וז'קט זול מפרווה סינתטית, נהגה ברכב מסחרי לבן ברחבי גלזגו בשעות החשיכה, וניסתה לתפוס גברים באקראי. היא ניגשה לזרים שנראו בודדים, דובבה אותם וניסתה לברר אם מישהו ירגיש בחסרונם אם ייעלמו. ואז היא פיתתה אותם להיכנס לטרנזיט שלה והסיעה אותם משם.
זה לא היה קל כמו שנדמה לכם. כשהשתמשה במיניות בוטה מדי בפניות שלה, רוב הגברים פשוט נסוגו, חוששים מהנערה המוזרה עם המבטא האנגלי וההתנהגות הטורפנית. היא נאלצה להשתמש באמצעים מעודנים יותר, לאלתר איכשהו את יצירת המגע: בתחילה ביקשה הוראות הגעה למקום כלשהו, אחר כך שאלה את הגברים עם מי הם נמצאים ולאן מועדות פניהם, ואז הזמינה אותם לקפוץ למכונית שלה.
מה שקורבנותיה לא ידעו זה שהרכב צויד במצלמות נסתרות, ושהבמאי ג'ונתן גלייזר ("לצאת נקי", "לידה") וצוותו הסתתרו בחלק האחורי של הרכב, צופים באקשן ומוכנים לבקש מהגברים לחתום על טופסי ויתור סודיות, כדי שיהיה אפשר להשתמש בקטעים המצולמים בסרט שאותו צילמו - "מתחת לעור". הסרט, המבוסס באופן רופף על רומן בעל אותו שם של מישל פייבר, עוסק בחייזר המשוטט בגלזגו כשהוא מתחזה לאישה, ומפתה גברים כדי להרוג אותם ולאכול את בשרם.
לא שכיח למצוא כוכבת הוליוודית המוכנה להעמיד את עצמה במצב פגיע כל כך, אבל ג'והנסון אוהבת פרויקטים שמעמידים אותה במצבים לא נוחים. "זה היה מפחיד בטירוף, אבל מעצים", היא אומרת. "במוֹד שבו הייתי נתונה, באמת הרגשתי שאני נמצאת בציד".
"מתחת לעור" הוא סרט מוזר ותובעני, המביט בעולמנו דרך עיניים חייזריות ובודק מהי המשמעות של להיות אנושי. כדי להיות אותנטי ככל האפשר, חלקים ממנו צולמו בעזרת מצלמות נסתרות במרכז קניות, במועדון לילה וברחוב, ורק מיעוט המשתתפים הם שחקנים.
חלק מהמבקרים כינו את הסרט החדש יצירת מופת, ואחרים חשבו כי הוא אינו ראוי לצפייה. "זה מצחיק איך חלק מהאנשים לא מסוגלים לשבת ולצפות בדבר כזה", אומרת ג'והנסון, "אבל הם יכולים לראות את 'המסור 4' או כל סרט אחר בסידרה ההיא, ולא להרגיש דבר".
בפעם הראשונה שנפגשתי עם ג'והנסון, בשנת 2007, זה היה בנסיעה הגדולה הראשונה שלה כשגרירת ארגון הצדקה "אוקספם", סיור מתיש בן עשרה ימים בהודו ובסרי לנקה. היא הוכיחה את עצמה כשותפה נפלאה לנסיעות, עם חוש הומור יבש, אייפוד גדוש במוסיקה טובה, פתיחות ללמוד ורצון לפזר אמפתיה אמיתית כלפי האנשים שפגשנו.
הקשר שלה עם הארגון, שנמשך שמונה שנים, ניתק בינואר השנה, כשחתמה על חוזה לשנתיים לקידום המותג הישראלי "סודה־סטרים". ג'והנסון נמשכה לחברה בזכות יתרונותיה הסביבתיים, כבקבוק יחיד לשימוש חוזר, ההופך אותה לחלופה הירוקה לבקבוקים או לפחיות משקה. גם שחקנים אחרים הידועים בדעותיהם הליברליות, כמו סוזן סרנדון, תמכו בחברה בזכות נתונים אלה. אבל ל"סודה־סטרים" יש מפעל מעבר לקו הירוק, ו"אוקספם" לא ראתה את הדבר בעין יפה.
הסכסוך היכה גלים בתקשורת הבינלאומית, וג'והנסון לא רוצה ללבות את הלהבות עוד יותר. "חלק מהזמנים הטובים בחיי חוויתי כשנסעתי עם 'אוקספם' לראות את העבודה המדהימה שהם עושים. אני לא מומחית בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי־פלשתיני, אבל מדובר בחברה שאני מאמינה בה, ואני חושבת שיש לה פוטנציאל להשפיע באופן משמעותי מבחינה אקולוגית. דניאל בירנבאום (מנכ"ל "סודה־סטרים") אמר פעמים רבות כי ירש את המפעל הזה והוא אינו רוצה לפטר אנשים מעבודתם - ורוב האנשים שהוא מעסיק הם פלשתינים".
היא עדיין מקווה לנסוע השנה לאפריקה כדי להעלות לתודעה את מצבם הקשה של הפליטים. לטענתה, הביקורת האחרונה שספגה לא תרתיע אותה משימוש בפרסום ובתהילה כדי למשוך את תשומת הלב של הציבור לנושאים חשובים. "הנושא החשוב והגדול ביותר הוא העוני הגלובלי. לי יש את היכולת להגביר את המודעות ולאסוף תרומות - זה מתת שקיבלתי - ואני רוצה להמשיך ולהשתמש בה. כך שאני לא אמנע מעשיית העבודה הזאת".
פרסום היה חלק מרכזי בסרט שלה מ־2003, "אבודים בטוקיו", שבו שחקן כושל חומק לטוקיו כדי להשתתף בפרסומת משתלמת־אך־משפילה לוויסקי יפני. הרבה השתנה בעשור שחלף מאז, ופרסומות הן כעת חלק בלתי נפרד מעבודתם של השחקנים, שמקדמים מוצרים מכל הסוגים - מקפה ועד שפתונים. לג'והנסון זה ממש לא מפריע.
"זה ממש כיף, ועובדים עם אנשים נהדרים", היא אומרת. "את הפרסומת האחרונה שלי לדולצ'ה וגבאנה ביים מרטין סקורסזה. בנוסף, זה מסבסד את העבודה בתיאטרון, או את ההשתתפות בסרטים עם תקציב נמוך, למשל 'מתחת לעור'. ופרסומות הן אחד המקומות הבודדים שבהם שחקניות מקבלות באופן קבוע שכר גבוה יותר משחקנים.
"אני לא חושבת שיש דבר כזה 'שחקן טהור'. בחייך, שחקנים הם הדבר הרחוק ביותר מטהור. אנחנו תמיד מוכרים את הנשמה שלנו בדרך זו או אחרת, זה חלק מהעניין. אני חושבת שכל עוד יש בעבודה שלך אינטגריטי, זה הדבר החשוב ביותר".
כולנו תינוקות מגודלים
מעל לכל, מדובר במציאת איזון, וחלק מהאיזון הזה הוא התפקיד המתמשך שהיא ממלאת בסידרת סרטי גיבורי העל של אולפני "מארוול" - עד כה, שיחקה בחמישה מהם. היא נלחמה על הליהוק לתפקיד האלמנה השחורה, ונאלצה לצבוע את שערה לג'ינג'י לוהט כדי להראות לבמאי "איירון מן 2", ג'ון פאברו, כיצד תיראה בתפקיד.
"באמת אהבתי את 'איירון מן 1', וידעתי שאני רוצה להיות חלק מהיקום ההוא. הרגשתי שזו הזדמנות להיות חלק מסרט ענק, שעובד למעשה כמו סרט קטן, וזה דבר שקורה רק לעיתים נדירות: בדרך כלל, אתה איכשהו נבלע בסדרות סרטים. אני מניחה שכל שחקן מחפש תמיד את הסרט שיהיה שובר קופות אמיתי מובטח - למרות שכמובן, אף פעם אין דבר כזה - ושעדיין יאפשר לו לשמור במקביל על האינטגריטי של העבודה".
לדמות שלה היה תפקיד מרכזי יותר בשובר הקופות מ־2012, "הנוקמים", ובסרט החדש, שבו היא מנהלת דו־שיח עוקצני ומשועשע עם קפטן אמריקה, לצד סצנות לחימה ארוכות. "אם החלק הזה לא היה שם, כדי לאזן את הצד הלוחמני והקשוח, הייתי אומללה", היא מודה. "אבל אני חושבת שהקהל מגיב לסרטים האלה, משום שבאמת יש שם דרמה. אתה רואה את הדמויות נאבקות בזהות שנוצקה עבורם, וצופה בהן מקבלות החלטות קשות כשאנשים עומדים למות".
את השחקנים הראשיים, כריס אוונס וסמואל ל' ג'קסון (שמגלם את מנהיג הנוקמים, ניק פיורי), היא מכירה זה מכבר - הם הופיעו לצידה גם בסרטים האחרים בסידרה, כך ששיתוף הפעולה היה טבעי לחלוטין. אני תוהה אם היא לא מרגישה קצת בודדה, כשהיא מצטלמת לסרטים האלה, מוקפת בים של טסטוסטרון, והיא צוחקת.
"אני אוהבת נשים חזקות. יש לי עוזרת צמודה, ולרוב אני גם שוכרת נהגת. אבל תזכרי ששחקנים הם לא גבריים במיוחד. הם כמובן מציגים את עצמם ככאלה, אבל למעשה, שחקנים הם קבוצה של אנשים רגישים, נוירוטיים, תלותיים וחדורי לבטים וספקות עצמיים. שחקנים ושחקניות כאחד, כולנו בעצם תינוקות מגודלים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו