באגפים הקואליציוניים היותר מתונים של הממשלה, שהצטרפו לשורותיה רק כדי לקדם את המשא ומתן עם הפלשתינים, השתמשו השבוע בביטויים בלתי פרלמנטריים לתיאור ההקצנה ולשון האיומים של ההנהגה ברמאללה. אבו מאזן ועמיתיו נפגשו עם ישראלים רמי דרג והעירו כי אם ייקלע המשא ומתן למבוי סתום, "לנו, הפלשתינים, יש Plan-B ואתם, הישראלים, נשארים עם לא־כלום ביד".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הנתיב החלופי שלהם מוכר. הם ישיגו הכרה במדינה פלשתינית באו"ם ויפנו לבית הדין הבינלאומי בהאג ויגבירו את לחצם בארגנם חרם על ישראל. ד"ר חנאן עשראווי - מראשי הפעילות בהנהגה הפלשתינית - נתנה לכך ביטוי בראיון שהעניקה לשבועון "טיים" ואשר צוטט אתמול בהרחבה.
כמי שסבור כי עיקרי המסמך האמריקני סבירים מבחינתה של ישראל, ולא במקרה הם מכעיסים את אבו מאזן עד כי הוא שב לאיים בפיצוץ המשא ומתן; וכמי שסבור כי ישראל יכלה להגמיש כמה מעמדותיה בסוגיית הבנייה בשטחים - אין לי ספק כי בנושא החרם עושים הפלשתינים שימוש המחייב תגובה ישראלית חריפה.
בנאומו בפני השדולה האמריקנית למען ישראל דיבר בנימין נתניהו על המהות האנטישמית החדשה של החרם על מדינת היהודים. כשמדובר בצעדים ממשיים בהנחיית ההנהגה הפלשתינית, התגובה צריכה להיות יותר ממילולית. בעברית תנ"כית פשוטה, עין תחת עין וחרם תחת חרם.
הכלכלה הפלשתינית ניזונה ונהנית ממצבה המשקי השפיר של ישראל, ובדין. כל התפיסה של בניית יחסי אמון "מלמטה למעלה", שמשה (בוגי) יעלון מתמיד להציע, מבוססת על ההנחה כי לישראל יש יכולת ורצון לסייע לעם השכן. אך לא יעלה על הדעת שתשקיע מהונה ומרווחתה בסיוע לפלשתינים בבניין כלכלתם ביהודה ובשומרון, ובהגדלת הסחר שלהם עם העולם, בעוד הם מדרבנים בפועל את החרם עליה.
בעיקר מפני שעילת החרם כפי שעשראווי וחבריה משרטטים בעתיד הנראה לעין אינה סבירה. הרי לא יעלה על הדעת שישראל תתפרק מההתחייבויות הכלכליות שקיבלה על עצמה כלפי הפלשתינים, רק מפני שהם אינם מוכנים להכיר בה כבמדינה יהודית ומעכבים את המשך ההידברות. כפי שישראל אינה צריכה להסכים להידברות תחת אש הטרור, כך לא חלה עליה חובה לעשות כן בעוד בני שיחה פועלים לבודדה ולהחרימה, ומנגד, בדעת יחיד, ברור לי כי יש מקום שהממשלה תבנה בריסון רק בגושי ההתנחלות בשטחים בשעה שהיא מנהלת משא ומתן על עתידם הריבוני.
הכרתי את עשראווי ויאסר עבד רבו בוועידה שהתקיימה בהלסינקי, פינלנד, בראשית שנות ה־90. היא היתה מחוספסת ותוקפנית יותר מעמיתה, והמשתתפים בדיון הסבירו כי עליה להפגין נאמנות־על לשולחיה בשל היותה נוצרייה ואישה יחידה בהנהגה שכולה הורכבה מגברים מוסלמים. אך היא חדת לשון ורהוטה, והניסיון שנצבר במרוצת השנים מלמד כי לא אחת היא מבשרת את המדיניות הרשמית של הפלשתינים עוד בטרם נכנסה לתוקף. ראוי להיערך לכך מראש.