סמוך לשעות הצהריים נפרשו כוחותיה של חברת החדשות בבירה: עמית סגל וסיוון רהב מאיר המחוזקים הוצבו במרכז העיר, דפנה ליאל זכתה להתפקד בעזרת הנשים, משה נוסבאום קיבל את חפ"ק המשטרה, ועופר חדד הגריל את השטח. "אתה נמצא למטה, יחד איתם", התקשה המגיש אורן וייגנפלד לכנות את החרדים בשמם. קושי נוסף התגלה בסוגת המשדר: בעוד רהב מאיר הגדירה את האירוע עצרת, וייגנפלד התעקש על הפגנה. "עצרת גיבוש פנים־חרדית", הבהירה הכתבת, אבל הכיתובית שליוותה את המשדר טענה בתוקף "הפגנת המיליון". אז לא מיליון ולא הפגנה, אבל אל תהיו קטנוניים, גם חדשות צריך לדעת למכור להמונים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
על כתפיהם של וייגנפלד ואנשי חברת החדשות הוטלה משימה אפשרית - לתווך את האירוע לצופים בבית. עכשיו עולות השאלות: מה היה האירוע, מה היתה משמעותו, למי הוא נועד ומהן השלכותיו? סגל ראה בעצרת חומר לתשדירי תעמולה עתידיים. "כמה שיותר אנשים פה זה יותר טוב לשלוש המפלגות האלה - יהדות התורה, ש"ס ויש עתיד. זה נשמע אולי ציני, אבל כך זה... כך זה עובד", תיווך סגל את העצרת דרך משקפי הכתב הפוליטי, ותיבל את דיווחיו בבדיחות על, נכון, מזג האוויר האביך. נוסבאום, האמון על כחולי המדים, שמח להגדיר את העצרת "אירוע מבחן למשטרה" ושמח עוד יותר כשהוא הסתיים בלא כלום. בשידור הוא גם הביא מדד סמי־חדשני לספירת אנשים בשטח: מדד הנייד. "300 אלף בעלי ניידים נמצאים בעצרת", העביר דיווח נרגש, שכמובן אין בו כדי לרמוז על מספרם המשוכלל של המשתתפים (תוצאות אמת ושקר יגיעו בהמשך).
בעוד באולפנו של וייגנפלד התגוששו החשודים הרגילים, הטיחו את הסיסמאות הרגילות ולא עצרו לרגע להקשיב זה לזה - כהרגלם - הגיע דיווח על דברי הרמטכ"ל בביקורו בגדוד הנח"ל החרדי. אם יש יום שבו שווה להצמיד לרמטכ"ל כתב וצלם, זה היה אתמול. גם ללא תמונה וסאונד מהמפגש, לרוני דניאל לא היתה בעיה להצמיד פרשנות לדברים. "אני שומע שמתחילים להשוות אותם (נח"ל חרדי) לגדודים בגולני. הלו, נא להרגיע, הם עושים שירות ראוי, וטוב שיעשו אותו, אבל טוב שההמונים שמצטופפים עכשיו, שגם מתוכם ייצאו עוד רבים או לעבודה או לשירות צבאי", הבהיר בעד מי הוא, למען הסר ספק. כל כתב ופרשן התבקש להתחמש באג'נדה (המבחר: מצומצם). את הדיווח האובייקטיבי שומרים בחדשות 2 לחדשות חוץ. עכשיו זו מלחמה על הבית.
כל ניסיון להיות ענייני ומקצועי נתקל בחומת לובשי שחורים מוזרים, שהתקבצו לתפילה המונית. אלימות - אין, נאומים - נאדה, ולווייגנפלד נותר רק להיאנח בייאוש. ההישג העיתונאי בהשגת קולות אותנטיים מהשטח (בודדים, עבודה מאומצת של חדד וליאל) התגמד למול הזחיחות וההתנשאות שבהן התקבלו האמירות באולפן. כאשר הפרסומאי של העצרת יוסי רוזנבוים שוחח עם רהב מאיר ועם סגל על המסרים שהחרדים מבקשים להעביר ("באנו להביע את הכאב, אני חושב שהצלחנו בזה לא?"), הוא הושתק ב"כן" שכולו "נקסט". השיא נרשם סמוך לסיום העצרת (או ההפגנה, תחליטו כבר), כאשר נציג אגודת הסטודנטים שהשתתף באירוע - סקופ, מתברר שאפשר להיות גם סטודנט וגם חרדי! - החל לדבר על חודש אדר, חודש השמחה, ועל הכפייה שחש מגזרו. "כופים עלינו פרסומות פשוט, כל אחד והכפייה שלו", מיהרה רהב מאיר להתחבר לתחושות הקשות. השידור הלך למחוזות מוכרים ואהובים. צרכנות, קניות, ובקרוב - סניף חדש של איקאה. או, אלו חדשות!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו