בילדותה של הסופרת ענת עינהר - פתח תקווה של אמצע שנות ה־70 - דודה רחוקה שהתגוררה באנגליה נהגה לפנק אותה ולשלוח לה ספרים לישראל. "היא לא היתה מאיירת, אלא צובעת ספרי ילדים - כן, מה שאת שומעת", אומרת עינהר בשיחה עימה, "היא היתה מקבלת ספרים עם הרישום השלדי ועליהם היא היתה צובעת. הייתי מקבלת ספרים מגוונים, משלים ושירי־עם ונונסנס, שלא ממש היו קשורים לספרות המקומית. היה בספרים האלה משהו מרוחק, האיורים היו מלנכוליים. לאורך כל הילדות הספרים שאני קראתי היו שונים משל החברים שלי".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
את אותה תחושה של השתהות והתבוננות מלנכולית מהצד תירגמה עינהר לפרוזה שכתבה בבגרותה: ספר הביכורים שלה, "טורפים של קיץ", שראה אור ב־2008 וזכה בפרס ספיר לספר ביכורים, וכעת גם ספר ילדים ראשון, "פיל מתרחק" (שניהם יצאו בהוצאת עם עובד).
קשה להגדיר את נושאו של "פיל מתרחק": אין בו עלילה ליניארית תלוית זמן או מקום, גם לא גיבור מרכזי, והטקסט מותיר תחושה של פלישה לחלום מופרע. הסיטואציות שבספר מדמות מעין מסע פילוסופי ללא יעד, שבו המספר שואל שאלות נונסנס או חידות זן, ועונה עליהן באותה מטבע משועשעת, פילוסופית ורחבת אופקים: "מה מתחיל בשום? שום דבר. ומה נגמר בלום? כלום. שום דבר וכלום - איפה יש פחות? תשאלו את הרווחים שבין האצבעות".
כתבת ספר די אמיץ, בייחוד כשמדובר בספר לילדים, שרגילים לקבל מוצר עם דימויים ברורים.
"דווקא בגלל זה רציתי לערטל כל ניסיון לשרטט איזושהי עלילה ברורה. בספר קיימת חתירה נגד הצורה הברורה. אנחנו חיים בעולם שהוא רווי דימויים ויזואליים. כיום אפילו לכותבים בעיתונים יש איור של הפנים שלהם ליד השם שלהם, אין מקום לדמיון. יש בזה משהו מתיש, שוחק, בייחוד בעולם של הילדים".
לדברי עינהר, שנוסף על כתיבה עוסקת גם באיור ובעיצוב, הילדים של היום חיים בעידן של "האבסה ויזואלית שבה הכל זמין". היא מבהירה כי העובדה שכל ילד שני אוחז בטאבלט ובסמאטרפון מגיל מאוד צעיר, עוררה אצלה רצון "לכוון למופשט. לדוגמה, בספר יש שאלה: 'מה יותר לבן? שן או ענן? ומה יותר שחור? ענן גשם או שן עם חור?' אלו שאלות שלא בטוח שאפשר לענות עליהן. כשכתבתי את הספר, חשבתי על ספרי הפעוטות שמלמדים צבעים והכל נורא תבניתי, אז ניסיתי לשבור את זה".
"כתיבה ביד שמאל"
את אותה שבירה אפשר למצוא גם באיוריה של המאיירת הוותיקה כריסטינה קדמון, שמערבבים מין בשאינו מינו; עולמות זרים וחלומיים של מעלה ומטה יחדיו, חדי קרן דוהרים וגמדים קטנים מול חבל כביסה ופיל מתרחק שהופך לנמלה. באמצעות צבעים חמים ובניית סיפור ויזואלי נוסף שאינו קיים בטקסט, מצליחה קדמון ליצור "טקסט" משלה ובו בזמן להעניק לספר שפה פנימית אחידה. כך למשל היצור שמופיע בעמוד הראשון של הספר, ומחזיק בידו שום, מלווה את חידותיו המחורזות של המספר לאורך כל הספר.
"רציתי לאייר בעצמי את הספר", מספרת עינהר על הבחירה הלא פשוטה במאייר, "אבל לא מצאתי את החזון הוויזואלי לגביו. כל האנשים המוכשרים שמצאנו ניסו לפצח את הטקסט, להעניק לו משמעות ולהגביל אותו, וכריסטינה אמרה את ההפך - 'בואו נפתח את הטקסט, נרחיב אותו'. היא גדלה באיטליה, והאיורים שלה הם קצת לא מכאן ומשדרים אווירה אירופית, כנראה זה התאים לאוניברסליות של הטקסט".
בימים אלה מסיימת עינהר את כתיבת ספרה השני למבוגרים. כשאני טוענת בפניה שבכתיבה שלה למבוגרים ולילדים קיים חוט מקשר, היא מגיבה בהפתעה: "מבחינתי, קיים הבדל עצום בין השניים. אני מגדירה את הכתיבה שלי לילדים ככתיבה ביד שמאל, התודעה מרחפת ופחות מחוברת לקרקע. כשאני כותבת למבוגרים, היא מרחפת הרבה פחות. יש כל מיני סוגים של ספרי ילדים, 'פיל' הוא מאוד שונה ולא מחויב לתבנית, כך שבמעשה הכתיבה היתה חדווה רבה".