בקרב השרלוקיאנים תופס "כלבם של בני בסקרוויל" מקום של כבוד. הוא נחשב לטוב שבספרים באורך מלא שכתב ארתור קונן דויל על הבלש המפורסם. "כלבם של בני בסקרוויל", שהופיע בהמשכים במגזין "סטרנד" ב־1901 וכספר ב־1902, הוא השלישי מארבעת ספרי הולמס המלאים, והוא נכרך על ידי ההוצאה הישראלית עם הספר הרביעי והאחרון, "עמק הפחד", שהופיע ב־1915, לכרך הנועל את הסידרה - ללא ספק החלטה מוצדקת ונכונה. הסידרה כולה היא מפעל ספרותי נהדר, הקאנון של הספרות הבלשית העולמית וקריאת חובה לכל מי שמגדיר את עצמו חובב הז'אנר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קשה להגזים בהשפעתו של "כלבם של בני בסקרוויל" על ז'אנר ספרות המתח בעולם. הדרך שבה נפרשת העלילה, דמויות הגיבורים, ובעיקר דמותו של הבלש, מקומו של ההיגיון בפתרון והמשחק ברגשותיו של הקורא - נוסחו כאן בצלילות יוצאת דופן, והועתקו על ידי מיטב סופרי הבלשים מאז.
הספר אף תרם תרומה מכרעת להפיכת מאפייני דמותו של הולמס לדמות הגנרית של בלש. ב"בסקרוויל" חוגג ההיגיון החד כתער של הולמס ניצחון מושלם על האמונות התפלות והעל־טבעי, שרווחו בתקופתו (ולמרות הזינוק המטאורי של המדע במאה השנים האחרונות, לא נעים לומר, גם בתקופתנו). החשיבה המתמטית הסדורה אך היצירתית - בימינו היו קוראים לזה "מחוץ לקופסה" - מביאה את הולמס אל הפתרון למרות ניסיונות טשטוש עקשניים שעורכים השותפים לפשע.
"יש יותר חיקויים של שרלוק הולמס מאשר של כל דמות אחרת בספרות", מצטטת נועה מנהיים את פול הרברט באחרית דבר לכרך ג'. ואכן, בשנים האחרונות זכה שרלוק הולמס לפופולריות עצומה בקולנוע ובטלוויזיה. אך אלו גרסאות רחוקות מהמקור של דויל: הבלש החיוור, המכור לסמים, המנגן בכינור ובעיקר - סומך על כוח שכלו בלבד, קיבל טוויסט פיזי יותר. היום, מסתבר, מוח לא מספיק. גם האגרופים חייבים לדבר.
כמקובל אצל קונן דויל, "כלבם של בני בסקרוויל" מובא מפיו של מלווהו הנאמן, והסייד קיק של שרלוק הולמס - ד"ר ווטסון. ווטסון מגולל את האירועים על פי סדר התרחשותם, וכך מאפשר למחבר להטעות את הקורא התמים בשבילי העלילה: מסקנותיו של ווטסון מוטעות כמעט תמיד, ומאפשרות להולמס להוכיח את עליונותו השכלית (ובעצם, בכל תחום כמעט).
הציטוט מתוך הספר, שמביאה שולמית לפיד באחרית הדבר, נהדר: "אולי אינך מאור גדול בעצמך", אומר הולמס לווטסון, "אך אין ספק שאתה מחזיר את האור בעוצמה רבה. ישנם אנשים שלא התברכו בגאונות, ועם זאת ניחנו בסגולה היוצאת דופן להצית ולדרבן אותה באחרים". היחסים בין השניים נקבעו, והקורא, שלרוב מזדהה יותר עם ווטסון מאשר עם שרלוק, חולק איתו גם את ההתפעמות לנוכח גילויי הגאונות של הבלש המהולל.
עלילת "בסקרוויל" מורכבת ומפותלת; התפאורה קודרת ומאיימת - טירה מבודדת בלב אדמות בור וביצות בדבונשייר משחקת תפקיד חשוב ברומן. בקונטרסט מכוון העלילה נפתחת בביתם הנוח והחמים של הולמס ווטסון ברחוב בייקר בלונדון, שאליו מגיע רופא כפרי בשם ג'יימס מורטימר. מורטימר מציג בפני השניים כתב יד עתיק, ובו סיפורה של קללה בדמות "כלב ציד, דומה לשד מהשאול", הרודף אחרי בני בסקרוויל, מאז שאחד מאבותיהם חטף בת איכרים וכלא אותה כדי לבצע בה את זממו.
האחרון במקרי המוות המסתוריים של הבסקרווילים הוא זה של סר צ'רלס בסקרוויל, ואל הטירה המקוללת אמור להגיע יורשו של צ'רלס, סר הנרי בסקרוויל - שכבר קיבל איומים על חייו. הולמס מסכים לקבל עליו את המשימה לשמור על חייו של סר הנרי ולפענח את התעלומה - וכדאי לצלוח את הספר ולו רק עבור סצינת הסיום הדרמטית של המרדף המשותף של הולמס ווטסון אחר הנבל.
התרגום לעברית של "בסקרוויל", שהופיע לראשונה בשנת 1986, נערך מחדש ורוענן על ידי מאיה פלדמן, וכך נעשה גם לכל שאר ספרי הסידרה. התרגומים המקוריים של מיכאל הנדלזלץ, חנה לבנת, אורי בלסם ורותי שמעוני, שהופיעו בראשית שנות ה־80, נעשו ביד אוהבת, של אנשים שמעורים היטב בקונטקסט התרבותי והספרותי שבו נכתבו. הללו בהחלט מעבירים את הרוח שבה נכתבו במקור; וגם פרקי אחרית דבר נוספים, שנכתבו על ידי דרור משעני ושמעון אדף, מאירי עיניים ומחכימים.
חידוש התרגומים של מאיה פלדמן הצליח להביא את הטקסט למצלול סביר לאוזן העכשווית, בלי לאבד את הטעם המקורי והמעט מיושן, שיאה לו. זו משימה מורכבת ועדינה: הטקסט והקורא מתרחקים זה מזה עם כל יום שעובר. מצד אחד, קצב השינויים בשפה מתגבר באופן מבהיל, מצד שני - בחירה טוטאלית בשפת ימינו תקרין חוסר אמינות, ומצד שלישי - שמירה על המקור תיראה ארכאית.
הבחירות שעשתה פלדמן מוצלחות ומצליחות להצעיד את הסידרה בין הטיפות. תרומה נוספת להרגשה הקלאסית הנכונה שמעניקה הסידרה היא הבחירה להוציא את הספרים בכריכה קשה ובהטבעה טיפוגרפית - טקסטורה נעימה לעין ולמגע.
ועדיין, האם קורא צעיר בן ימינו, שהוא קהל יעד מובהק, יגלה מספיק סבלנות כדי לצלוח את הסידרה? האם היא מדברת אליו, כמי שמוצף בהיצע של טכנולוגיה מרהיבה, תלת־ מימדית ועוצרת נשימה, גם במסכים ניידים? האם העלילה האיטית יחסית לימינו, שהאלימות בה מצומצמת - לעומת מה שאפשר לראות בכל סידרת טלוויזיה - תצליח לרתק אותו? זו שאלה שאפשר לשאול לא רק לגבי שרלוק הולמס, אבל דווקא לז'אנר הבלשי יש אולי סיכוי טוב יותר. בסופו של דבר מדובר בספר, לא במשחק מחשב.
שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל; עמק הפחד / ארתור קונן דויל
מאנגלית: רותי שמעוני ומיכאל הנדלזלץ; חידוש תרגום: מאיה פלדמן
מחברות לספרות, 315 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו