אז איך זה לעשות קליפ לבוב דילן?

הבמאי וניה הימן כבר התוודע לטעמה המתוק של ההצלחה. כמעט כל סרטון שהיוצר המגה כישרוני הזה ביים בשנים האחרונות הפך ללהיט ויראלי ברשת - החל מתרגילי הווידאו שעשה בזמן לימודיו בבצלאל ("חיי מדף", "The Crazy Watering Can"), המשך בקליפים שיצר (לאמנים דוגמת אסף אבידן, עדי אולמנסקי ו־TYP) וכלה בפרסומות שצילם (לבירה שפירא, לבירה מכבי ועוד). בתחילת 2013 הימן אף פרץ לפריים טיים של ערוץ 2 כשגויס בידי אנשי "ארץ נהדרת" לביים את סידרת הסרטונים "בקיצור". אבל גם הוא בוודאי לא תיאר שההצלחה הבינלאומית תבוא כל כך מהר, ובעוצמה כל כך עצומה. הרי רק לפני חודשים ספורים עזב הימן בן ה־27 את ישראל ועבר למנהטן כדי להיות במאי הבית של חברת המולטימדיה המדוברת אינטרלוד, שאותה הקים המוסיקאי יוני בלוך. והנה, הקליפ הראשון שאותו הוא מביים בארה"ב כבר מקפיץ אותו בן לילה לליגה של הגדולים באמת.

הקליקו כאן לצפייה בקליפ המדליק

הקליפ האינטראקטיבי המבריק, הווירטואוזי והמאוד אמביציוזי של הימן, שנוצר לשיר "Like a Rolling Stone" - אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר מהרפרטואר של הזמר האגדי בוב דילן (ר' מסגרת) - מורכב מ־16 ערוצים נפרדים שהצופה מזפזפ ביניהם להנאתו תוך כדי האזנה לשיר. עד מהרה מתברר שבכל הערוצים השונים - שבין השאר כוללים ערוץ קניות, ערוץ ריאליטי, ערוץ ספורט, ערוץ חדשות, ערוץ מוסיקה, ערוץ ילדים, ערוץ סרטים ועוד - כל המשתתפים (שעימם נמנים סלבריטאים דוגמת הקומיקאי דרו קארי, הראפר הלוהט דני בראון וקריין החדשות דני קושמרו) עושים ליפסינג מושלם למילותיו האלמותיות של דילן. התוצאה הזויה, מרתקת, עמוסת פרטים, ושונה לחלוטין בכל פעם שצופים בקליפ. הדבר המדהים מכל, לטעמי לפחות, הוא שתהליך היצירה כולו - משלב הרעיון עד השלב שבו המוצר המוגמר הועלה לרשת - ארך חודשיים וחצי בסך הכל. 

הקליפ של הימן - שיצא לאוויר העולם לפני עשרה ימים כדי לקדם מארז חדש ומהודר של כל אלבומיו של דילן - צבר עד עתה מיליוני צפיות, וגרר מבול נדיר של סופרלטיבים נלהבים מעיתונים, ממגזינים ומאתרים נחשבים דוגמת "רולינג סטון", ה"ניו יורק טיימס", "טיים", "Wired", "פיצ'פורק" ועוד. מגזין ה"ניו יורקר" אף הגדיל לעשות כאשר פירסם ניתוח מעמיק של היצירה כולה, תוך כדי התמקדות בכל ערוץ וערוץ. 

בוב דילן זה באמת מלחיץ 

"אנחנו מאוד מופתעים מהתגובות", אומר הימן בשיחה ממקום מושבו בניו יורק. "לא ציפינו שדבר כזה יקרה. אנחנו מקבלים בימים האחרונים טלפונים ומיילים ממקומות שאנחנו לא מאמינים בכלל. דברים לא נורמליים. יש משהו בתגובות פה שאני לא רגיל אליו. כשאתה עושה סרטון בארץ, אף אחד לא מנתח אותו. אבל פה יושבים כתבים, עושים ניתוחים, רואים את הקליפ שוב ושוב, מפתחים תיאוריות ומשמעויות - זה נחמד מאוד".

איך בכלל נוצר הקשר עם דילן?

"המנהל שלו מאוד התלהב מהטכנולוגיה של אינטרלוד, והוא רצה שהחברה תפיק קליפ לאחד השירים שלו. החלטנו לבחור את "Like a Rolling Stone", כי למרות שזה שיר ישן וקלאסי, למעשה אין לו קליפ רשמי". 

לא קצת מלחיץ לעשות קליפ לשיר כל כך אייקוני של אחד היוצרים המשמעותיים ביותר של המאה העשרים? 

"כן. לכמה ימים זה היה די מלחיץ. המחשבה שאני צריך להביא עכשיו משהו שיספק את בוב דילן היא בהחלט מחשבה מלחיצה. אבל אז מתישהו נפל האסימון, והגיע הרעיון".

לא ממש עשית לעצמך חיים קלים. במקום לעשות קליפ אחד לשיר, בעצם עשית 16 קליפים שונים.  

"האמת היא שהרעיון המקורי היה לעשות יותר מ־16 ערוצים. אני ונתן שוטנפלס, השותף היצירתי שלי, התחלנו לכתוב את הפרויקט במחשבה שאנחנו עושים משהו עם מספר כמעט אינסופי של ערוצים. היה אמור להיות ערוץ עם תוכנית בסגנון CSI. היה אמור להיות ערוץ עם תוכנית רכילות הוליוודית סליזית. אבל פתאום היה לנו דד־ליין, ותקציב, והיה צריך לקצץ, ולהתחיל לבחור בפינצטה על איזה ערוצים אנחנו הולכים". 

זה עדיין נשמע כמו הפקה מטורפת. כמה גדול היה התקציב שלכם?

"התקציב היה זהה לזה של קליפ רגיל של אמן בסדר גודל של דילן. אבל למרות שמדובר בסכום מכובד, זה היה מאוד קשה. כי ברגע שפיצלנו את ההפקה ל־16 ערוצים שונים, התקציב הפך לבדיחה. כל ערוץ דרש כל כך הרבה פרטים והשקעה. היה צריך לעצב לוגו לכל ערוץ. לעשות גרפיקה לכל ערוץ. הכל היה צריך להיראות הכי אמיתי, אבל באותו זמן גם היה צריך להבדיל סגנונית בין הערוצים. כשהתחלנו לצלם הבנו שכל ערוץ הוא בעצם הפקה בפני עצמה. בלאגן אטומי. ואת הכל עשינו באותו זמן ועם אותה מצלמה! באיזשהו שלב גם נגמר לנו הכסף, אז נסענו לארץ כדי לצלם דברים בחינם. את משחק הטניס שרואים בערוץ הספורט צילמנו במרכז הטניס של רמת השרון, למשל. את ערוץ החדשות צילמנו עם דני קושמרו. היינו צריכים לאלתר. לקחתי את המצלמה שלי מהבית, צילמנו דברים באייפון, ושיחקנו בעצמנו כי כבר לא היה כסף להביא שחקנים. בכל פעם שאחד מאיתנו משתתף בסצנה זה סימן שכבר לא היה כסף". 

הקונספט שהגית לקליפ הוא די חסר תקדים. לא היה לך חשש שזה לא יתחבר בסוף?

"מתחילת הדרך, כל העסק היה נראה לי מופרך לחלוטין. באיזשהו מקום לא האמנתי שזה באמת ייצא לפועל, ובאמת כל הזמן קרו דברים שגרמו לנו להרגיש שבעוד רגע הכל הולך להתפרק. נגיד, באודישנים שעשינו לשחקנים, כולם, ללא יוצא מן הכלל כמעט, אמרו לנו שזה האודישן הכי מוזר שהם עשו אי פעם. וגם בזמן הצילומים, ראינו איך השחקנים מדברים ביניהם ושואלים את עצמם מה הם בעצם עושים פה. אז כן, באיזשהו שלב גם אנחנו התחלנו לפקפק ולחשוב שאולי זה באמת ייצא מפגר".

איזה ערוץ היה הכי קשה להפקה?

"ערוץ המוסיקה, שבו מופיע הראפר דני בראון. היה חשוב לנו שהקליפ איתו יהיה משהו שיוכל גם לעמוד בפני עצמו. נתן ואני מעריצים גדולים שלו, ולמרות שהוא לא 'שם מוכר בכל בית', בסצנה של ההיפ־הופ הוא מאוד חם ומפורסם, והרגשנו שהבחירה בו מאוד נכונה. מכיוון שהקליפ שעשינו איתו נותן אשליה שהוא מצולם בשוט אחד, הצילומים עצמם היו מאוד מתישים ותובעניים. אבל בראון לגמרי זרם איתנו. לא נראה לי שכל ראפר היה מסכים להחליף 18 תלבושות, לעשות עמידת ידיים, לשכב על המדרכה ולאכול מצה. אין מה להגיד, יצא גבר". 

מה דילן חשב על התוצאה הסופית? כבר שמעתם ממנו משהו?

"קיבלנו ממנו תגובות חיוביות מאוד. אמרו לנו שהוא ממש התלהב מהתוצאה. אבל אני עדיין מחכה שהוא יתקשר". 

ומה הלאה? עושה רושם שהקליפ הזה כבר הספיק לפתוח בפניך לא מעט דלתות. 

"לאינטרלוד זורמות כרגע המון הצעות. דברים ענקיים. אין ספק שהקליפ יצר באזז. אבל אני עדיין לא שם. כרגע אני נהנה מהרגע. בלי קשר, אני גם עובד על פיצ'ר - מערבון חרדי ביידיש על רוצח שכיר שמתיר עגונות. זה המשך של תרגיל שעשיתי כשהייתי סטודנט בבצלאל. לסרט קוראים "דער מענטש", ונראה לי שיהיה כיף לעשות אותו".

[image gallery]

הסטייה של דילן

בוב דילן לא כתב את "Like a Rolling Stone". הוא הקיא אותו. זו היתה תקופה לא טובה בחייו המקצועיים והאישיים. הקריירה שלו אמנם פרחה, ההיסטריה סביבו היתה בשיאה ושיריו כיכבו במצעדים, אך ב"Don’t Look Back", הסרט התיעודי הקלאסי מ־1967 שמלווה את דילן באותם חודשים מכוננים, אפשר לראות שדי נמאס לו מסצנת הפולק שבתוכה צמח, ושדי נמאס לו לשמוע שכולם אוהבים אותו. בעיקר מפני שהוא כבר לא כל כך אהב את עצמו ואת מה שייצג. הוא היה זקוק לשינוי. לאתגר. לסטייה מהתסריט. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הפתרון הגיע בדמות טקסט ארוך, מתגלגל, ארסי ומאוד לא פופי שהושפרץ בבת אחת על פני עשרה עמודים. במרכזו עמד נאום תוכחה שמוטח באוזניה של אישה שנקלעה לתקופה קשה. בתחילה דילן כלל לא היה בטוח שמדובר בשיר. אבל בשלב מסוים, בזמן שישב ליד הפסנתר, הוא פתאום מצא את עצמו שר באיטיות את הפזמון - "How does it feel?". לדבריו, הרגע הזה היה מהפכני עבורו. "בסתיו האחרון הרגשתי שאני רוצה להפסיק לשיר", סיפר דילן בראיון ל"פלייבוי" ב־1966, "אבל השיר הזה שינה את הכל עבורי. כי אהבתי אותו". "אף פעם לא כתבתי משהו כזה לפני כן", אמר בראיון אחר באותה שנה, "אבל פתאום הבנתי שזה בדיוק מה שאני צריך לעשות. אחר כך כבר לא רציתי לכתוב ספר או מחזה. רק רציתי לכתוב עוד שירים".

"Like a Rolling Stone" הוקלט בקיץ 1965 ונכלל באלבום "Highway 61 Revisited". אף על פי שדילן ערך והידק את הטקסט לפני שנכנס לאולפן, השיר המוקלט עדיין היה ארוך מאוד והתוכן שלו היה לא אופייני ולא ידידותי, בלשון המעטה. בניגוד לרובם המכריע של שירי הפופ שהושמעו ברדיו בשנות השישים - שהיו פשטניים, אופטימיים ורומנטיים - המניפסט של דילן ניחן במורכבות אסוציאטיבית, בזעם נטול עכבות ובטון מתריס ומאשים. גם הסאונד החשמלי המנסר שבקע ממנו היה בגדר שינוי כיוון דרמטי עבור מלך סצנת הפולק, ואם בכך אין די, העובדה שהשיר נמשך יותר משש דקות מנעה את השמעתו ברדיו.

רק לאחר שגירסה של השיר הודלפה לכמה מועדונים בניו יורק והפכה ללהיט, הוחלט לבסוף להוציא אותו כסינגל. בתוך זמן קצר השיר טיפס למקום השני במצעד הפזמונים של ארה"ב והפך לאחד מהשירים המוכרים והאהובים ביותר של דילן. ב־2010 מגזין ה"רולינג סטון" בחר בו כשיר הגדול ביותר של כל הזמנים. "הרגשתי שמישהו בועט בדלת של המוח שלי", תיאר ברוס ספרינגסטין את הפעם הראשונה ששמע את השיר ברדיו. "היו לדילן החזון והכישרון לכתוב שיר פופ שהכיל את העולם כולו, ובאותו רגע הוא שינה את עולם הרוק לנצח".

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו