שובו של אביגדור ליברמן

ביום רביעי, בשעה שאביגדור ליברמן המתין להכרעת בית המשפט, ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי. סביר להניח שנתניהו המתין אף הוא להחלטת השופטים, ואף עידכן את היושב מולו בהכרעה, כיוון שהיא עשויה להשפיע ישירות על המו"מ בין ישראל לפלשתינים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ליברמן חוזר לזירה הפוליטית והמדינית בגדול. אחרי הפסקה של 11 חודשים הוא יושבע שוב לכיסא שנשמר עבורו ריק במשרד החוץ (ויבקש למנות את ראש המטה שלו לשעבר, שרון שלום, למנכ"ל המשרד) וישולב במטבחון המצומצם ובקבינט המדיני־ביטחוני. הוא ייחשף בזמן אמת לחומרים הסודיים ויהיה שותף לעדכונים שמקבלים ראשי הסיעות לגבי ההתקדמות בשיחות בין ציפי לבני לסאיב עריקאת. במילים פשוטות - הוא ישוב לסמכות ולאחריות מלאה. 

"עכשיו, כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מעודכן הרבה יותר מאשר כשהייתי שר החוץ", התוודה ליברמן לפני שבועיים בדיון שעסק בפיקוח של הוועדה על הממשלה במלחמת יום הכיפורים. למרות דבריו קשה להעריך שליברמן היה אי פעם מנותק. גם כשהיה נאשם, הוא נשאר מספר 2 של נתניהו בסיעה המשותפת הליכוד ביתנו, וסעד ארוחת בוקר קבועה בימי שישי בבוקר במעון ראש הממשלה. 

עם צאתו מבית המשפט אמר ליברמן: "יש אתגרים רבים לפנינו", ונשאלת השאלה לאילו אתגרים הוא התכוון? האם ישוב לממשלה כשותף נאמן של נתניהו או שמא הוא מתעתד לומר בכל הזדמנות את ההפך מדעתו של ראש הממשלה, כדי להתבדל פוליטית? האם יחפש לגיטימציה מחודשת ויתנהג בממלכתיות או יבחר להיות עושה הצרות, שמסמן לעצמו יעד ברור - מנהיג הימין ומועמד לגיטימי ועצמאי לראשות הממשלה.

בישיבת הסיעות בכנסת, ביום שני, ליברמן סימן את הכיוון: הוא הבהיר כי "צריך לעשות סדר בקואליציה". ליברמן הבהיר כי הוא חוזר לנווט והכללים משתנים. לרגע נראה שהוא ידע מראש שיזוכה, אבל האמת היא שהוא ידע כי זאת ההזדמנות הפומבית האחרונה שלו לרמוז על הצהרת כוונותיו. 

כשליברמן מדבר על סדר בקואליציה, הוא מתכוון למקומה של יו"ר מפלגת התנועה, שרת המשפטים ציפי לבני, העומדת בראש צוות המו"מ עם הפלשתינים. לרבים מהשרים נראה כאילו התואר הנכון שלה הוא "מנהלת המשא ומתן", ולא "ראש הצוות". היא מובילה, מנווטת ומתמרנת לאורך המו"מ (עו"ד יצחק מולכו נמצא שם על תקן יועץ ומדווח, סוג של נאמן משפטי). נכון, לכל ברור כי ראש הממשלה עומד בראש, אבל בפועל זאת הזירה של לבני, כך אומרים השרים. 

לשבור ימינה

ליברמן לא הסתיר לרגע את דעתו על המו"מ עם הפלשתינים. הוא זילזל בו וקבע כי אין טעם לנסות להגיע להסכם קבע, אולי להסדר ביניים. רק לפני שלושה חודשים, כשיו"ר ישראל ביתנו אירח קבוצת מבקרים בכנסת, הוא אמר: "חשוב לנהל מו"מ - וחשוב עוד יותר שמו"מ יתנהל על בסיס המציאות וללא אשליות. אמרתי כבר פעמים רבות שהסכסוך הישראלי־פלשתיני אינו ניתן לפתרון, לפחות לא בשנים הקרובות, ומה שכן ניתן וחשוב לעשות הוא לנהל את הסכסוך". 

שר החוץ החדש־ישן המשיך ופרס בפני שומעיו את משנתו: "כדי למנוע אכזבות ותוצאות לא רצויות חשוב גם להגדיר מראש את ההסכמות ואת אי ההסכמות. את מה שניתן ומה שלא ניתן להשיג: התוצאה המקסימלית שניתן לשאוף אליה היא הסדר ביניים ארוך טווח, שיתבסס על שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי. ההכרעות המדיניות והסוגיות המרכזיות, גבולות וירושלים, יידחו למועד מאוחר הרבה יותר. שיתוף פעולה בתחומי הביטחון והכלכלה הוא אינטרס של שני הצדדים, וקודם כל של הצד הפלשתיני".

גם בנוגע לאבו מאזן יש להתייחס לדברים כהווייתם, אמר ליברמן. אבו מאזן אינו מייצג את תושבי עזה, וגם ביהודה ושומרון לא ברורה הלגיטימיות השלטונית שלו מבחינה חוקית, לנוכח העובדה שהבחירות, שהיו אמורות להתקיים ברשות הפלשתינית לפני יותר משלוש שנים, נדחו שוב ושוב. 

כמו היחס לליגה הערבית, כך גם כאן בולט האבסורד בהתייחסות העולם המערבי אל השליט שלא נבחר כנציג לגיטימי של הפלשתינים, ליברמן טוען ואומר: "מעבר לעובדות אלה, ברור גם לכל שאבו מאזן אינו מסוגל לחתום על סופיות הסכסוך ולוותר על זכות השיבה. על כן, יש ללכת אל המו"מ בעיניים פקוחות וללא אשליות".

גישה זו, לפי הספקולציות של הפרשנים, מכוונת להתחזקות חזית הימין בממשלה. ליברמן ישבור עוד ימינה כדי להתבדל מראש הממשלה וסביר להניח שינסה לאמץ אח חדש, את יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. השניים כבר פעלו יחד לאחרונה בנושא המדיני: הם הצביעו נגד שחרור מחבלים בעיסקה לחידוש המו"מ, וניסו לקדם חוק שיעקוף את ההחלטה שכבר התקבלה בממשלה ולעצור את הפעימות הבאות של השחרור. 

עכשיו בנט וליברמן פועלים יחד להביא את דו"ח שמגר לדיון בקבינט המדיני־ביטחוני ולהצבעה בממשלה. הדו"ח חובר לבקשתם של נתניהו ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, כדי לקבוע קריטריונים למקרה של מו"מ לשחרור מחבלים, כפי שהיה לאחר חטיפתו של גלעד שליט. דיון בדו"ח, שהוגדר סודי ביותר ונאסר לפרסום, לא התקיים. בנט וליברמן ינסו לקדמו. 

למרות שיתוף הפעולה בנט וליברמן אינם תמימי דעים באשר לפתרונות האפשריים שיכולים להיווצר בעקבות המו"מ עם הפלשתינים. בעוד ליברמן, כאמור, מאמין בהסדר ביניים, בנט כבר הבהיר לראש הממשלה כי הוא יעזוב את הקואליציה ויתפטר מהממשלה אם יוחלט ללכת על הסכם ביניים. "הפעם אני לא רק אצביע נגד. אני בחוץ", אמר לנתניהו. 

התוכניות של נתניהו ובנט בנושא זה הפוכות. הסכם ביניים, למשל, יכול להוביל להקמת מדינה פלשתינית, שתוכר על ידי האו"ם ועל ידי ישראל. היא תוקם על 50 אחוזים מיהודה ושומרון, שם מתגוררים 95 אחוזים מהפלשתינים, עם שליטה ישראלית בבקעה, בכל גושי ההתיישבות, מפורזת ומוגבלת. מדינה מינוס, כפי שנתניהו מתאר זאת בעקביות כבר מ־1995. התוכנית של בנט שונה: הוא רוצה לספח 50 אחוזים מהשטח, משמע את כל השטחים ביהודה ושומרון שלא מיושבים בפלשתינים (כל שטחי C), בלי להעניק לפלשתינים מדינה. בנט הוא המרכיב היחיד בממשלה שמתנגד לפתרון שתי המדינות. 

משחק ההאשמות

קרי נחת השבוע בישראל אחרי ביקור לא מתוכנן במצרים ובסעודיה, שתי בעלות ברית שכועסות על ממשל אובאמה. הגישה בקהיר ובריאד היא נגד האח הגדול, האמריקני, האח הגדול שהבהיר שהוא כבר לא השוטר של שכונת המזרח התיכון ושהוא עייף מסכסוכים של אחרים, ומדבר במו"מ ולא בהנעת ספינות קרב.

לשכת ראש הממשלה בירושלים מסכימה עם גישת המצרים והסעודים, כשאת הדברים אמר בישיבת הממשלה הראש היוצא של המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור. לכל ברור שברגע שהתדמית המרתיעה של ארה"ב נפגעת באזור, גם התדמית של ישראל נפגעת. בינתיים, הנהנית העיקרית מהמצב החדש היא רוסיה, שמבקשת לחזור ולשמש שחקן דומיננטי באזור. בעוד שבועיים ייצא נתניהו לפגישה במוסקבה עם הנשיא ולדימיר פוטין. הנושא העיקרי במפגש יהיה השיח עם איראן. מעניין לראות אם נתניהו יצרף אליו את דובר השפה המקומית, ליברמן, לנסיעה המדינית הזאת. 

ובחזרה לקרי, שמצידו עדיין אופטימי. לאחרונה הוא החליט שיתייצב לפגישה עם הצדדים אחת לשבועיים לפחות. כך היה, כאמור, השבוע בירושלים, כך היה לפני שבועיים ברומא. ביום שלישי בערב קרי ביקר בכיכר רבין ושיבח את האנדרטה המדמה רעידת אדמה בעקבות רצח רבין - ראש הממשלה שהוביל למדינה פלשתינית, לוחם השלום שנרצח על המהלך שלו. 

למחרת, אחרי הפגישה עם קרי, נשמע נתניהו כמי שמתחיל ב"משחק ההאשמות", שמתרחש בדרך כלל כשיש פיצוץ בשיח. נתניהו אמר: "אני רוצה שלום עם הפלשתינים, ישראל רוצה שלום עם הפלשתינים. לפני שלושה חודשים הסכמנו על התנאים להתחלת המו"מ, ואנו מקיימים אותם באדיקות. אני מודאג ממצב השיחות, מכיוון שהפלשתינים ממשיכים בהסתה. הם ממשיכים ליצור משברים מלאכותיים, ממשיכים להתחמק מההחלטות ההיסטוריות הנחוצות לעשיית שלום אמת. אני מקווה שביקורך (קרי) יעזור לנווט את השיחות למקום שבו נוכל להשיג את השלום ההיסטורי, שלו אנו שואפים ושלו העמים שלנו ראויים".

אנטי לבני

לבני ועריקאת נועדו כבר 16 פעמים. המשא ומתן מתקדם וכל נושאי הליבה נידונו. גם ירושלים. בשעה שהשיחות חשאיות, הזירה מבעבעת מתחת לפני השטח. יש שיודעים מעט ויש רבים שמפזרים מידע מגמתי, חלקי או שקרי. בפועל, זירת ההתבטאויות הפומביות לא שקטה והיא מאפשרת להבין על מה יתעקשו הצדדים ועל מה הוויכוח בין המפלגות השונות. 

כך היה השבוע, כשיו"ר מפלגת יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד, ושר הפנים גדעון סער מהליכוד עלו כמעט במקביל לשני ערוצי רדיו שונים וחזרו על אותם מסרים: "הפלשתינים יצטרכו לוותר על הרעיון שירושלים תהיה בירתם. ישראל לא תחלק את בירתה", אמר לפיד. 

"הריבונות תישאר ריבונות ישראלית על פי עמדתנו. אנחנו לא נסכים לחלוקת העיר לשתי ערי בירה, כפי שתובעים הפלשתינים", אמר סער. ההצהרות האלה הובנו במערכת הפוליטית כקריאת תיגר על הנהגתה של לבני בשיחות. היא הביטה בשניים בבוז ואמרה כי הוכח ששמרה על ירושלים טוב בהרבה משעשו זאת "המוגדרים ימין". 

גורמים המעורים במו"מ מבהירים כי ההתעקשות של לבני על ריבונות ישראלית בהר הבית ובכל האגן הקדוש היא נחרצת. לפיד וסער יודעים זאת ומתעקשים על עמדה שממילא קיימת, אף שהם מצטיירים כמי שעומדים חוצץ בין לבני לטובת ירושלים. 

לבני קראה השבוע ליו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' להצטרף לממשלה מייד אחרי הפריימריז. בכנס באוניברסיטת חיפה השבוע ענתה יחימוביץ' ש"זו לא קריאת שלום והיא לא נועדה להיטיב עם התהליך, זו אולי קריאת 'הצילו'". 

לדבריה, "איזה אליבי יותר טוב יש לממשלה מאשר השתתפות של מפלגת העבודה כזרוע מבצעת למדיניות של קיפאון מדיני? כבר היינו בסרט הזה עם ברק ושרי העבודה, יושבים עמוק בתוך ממשלת נתניהו, רוחצים את ידיו, מעניקים לו אליבי לקיפאון מוחלט ומתאבדים פוליטית ומוסרית. זה לא יהיה".

עם זאת, יחימוביץ' לא פוסלת את האפשרות להיכנס לממשלה במקרה שבנט וליברמן יובילו לפיזורה, אם לפתע יירשם הישג מדיני משמעותי. "במצב כזה", היא אומרת, "אני בפנים". כך ששוב, הכל פתוח. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו