במהלך הראיון עם כרמל שאמה־הכהן במלון כפר המכביה ברמת גן חולפת מאחוריו פמליה שכוללת את אבי וורצמן, סגן שר החינוך, עוזריו ולא אחר מאשר ראש העיר היוצא, צבי בר. כמה דקות עוברות, וסגנו של בר, איש הבית היהודי, אביהו בן משה, עוזב את הפמליה ובא להגיד שלום ולהמתיק סוד. בהמשך השבוע יתברר כי הסוד הגדול הוא העובדה שבן משה, שהיה אחד מתומכיו הנלהבים של בר, מעביר את תמיכתו דווקא אל שנוא נפשו של בר - כרמל שאמה־הכהן.
אחרי 24 שנים שבהן צבי בר שלט ללא עוררין בעיר רמת גן, הופכת העיר למוקד התעניינות בבחירות המקומיות הקרובות. בית המשפט הפעיל לחץ כבד על בר, שמסובך בפרשיות שחיתות, להודיע שלא יתמודד שוב ופתח את הדרך למירוץ מרתק, שכולל, כמו כל מערכת בחירות, גם השמצות, תככים ומזימות.
על תפקיד ראש העיר של רמת גן מתמודדים לא פחות מתשעה מועמדים, ומי שמוביל בסקרים המקומיים הוא הח"כ לשעבר כרמל שאמה־הכהן (40), תושב העיר מלידה ("עם הפסקות"), שעד לפני שנה עוד כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה, חבר ועדת החוץ והביטחון וסגן יו"ר הכנסת.
"יותר קשה להיות מועמד לראשות עיר מלהיות יו"ר ועדת הכלכלה", פותח שאמה־הכהן, "הקושי הפיזי והמנטלי גדול יותר. מערכת בחירות מוניציפאלית אולי נראית קטנה וקלה יותר, אך גם בה אין רגע מנוחה. הימים לא נגמרים. עד עכשיו ירדתי יותר מעשרה ק"ג בלי דיאטה".
שאמה־הכהן פעיל בקמפיין הבחירות כבר שבעה חודשים, שבמהלכם הספיק לערוך יותר מ־150 חוגי בית ומאות פגישות אישיות. "פגשתי כל ועד אפשרי, שכונה או בית ספר. בכל שישי אני בבית כנסת אחר, תוסיף לזה את האירועים העירוניים כמו יום העצמאות ושמחת תורה והפגישות האקראיות ברחוב, אין ספק שהיום אני לא רק מכיר את העיר יותר טוב אלא גם את התושבים".
אם בכל עיר מתלוננים התושבים על נושאי חינוך ודיור, לדברי שאמה־הכהן הבעיה היא אחרת: "עד הפרישה של צבי בר התושבים אמרו בעיקר 'תוציא אותו מהעירייה ומהעיר', גם מי שאהב אותו מיצה את השלטון הזה. אנשים היו ערים לסיפורי השחיתות והפרשיות השונות וזה עורר תחושות קשות, כי בשנים האחרונות העיר לא תיפקדה - הצעירים עזבו, הרחובות מוזנחים ומלוכלכים, הגנים קוצצו והוחלפו בבניינים.
"שלטון מוניציפאלי שנמשך 25 שנים הופך להיות פחות רגיש, פחות קשוב, והוא לא מחובר לתושבים אלא יותר לעצמו, והתושבים לא מפספסים את זה. כיום, אחרי שצבי בר פרש, הדבר שהכי מפריע הוא האסתטיקה והלכלוך ברחובות. ראש עיר שרוצה לקנות את עולמו צריך לטפל בניקיון ובסדר, יש הרבה מה לנקות גם ברחובות העיר וגם במסדרונות העירייה".
"יותר פיליפינים מצעירים"
רבים מתושבי העיר חשים שרמת גן דורכת במקום כבר עשרות שנים, בעוד שכנתה תל אביב ממשיכה להתפתח וכבר הפכה לעיר בעלת שם עולמי.
שאמה־הכהן מסכים: "רמת גן היא פספוס אדיר, היא הפכה להיות שק שינה צמוד לתל אביב. אנשים כאן אומרים שהדבר הכי טוב ברמת גן הוא החץ עם השלט לתל אביב. העיר איבדה את הייחודיות של הגנים והחינוך - בעיקר משום שהשלטון לא התחלף".
לדבריו, הפוטנציאל של העיר עצום. "רמת גן יכולה להיות הרבה דברים, היא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה, אין כמעט מגבלות של תקציב, היא אחת הערים העשירות בארץ עם תושבים מצוינים ומיקום נדיר.
"יש בעיר ספארי, מוסדות אקדמיים, תיאטרון בית צבי, שנקר, איצטדיון לאומי ועוד, אלא שהמשותף לכל אלה הוא שהם לא נוצרו ב־15 השנים האחרונות, הם היסטוריים. בינתיים הגרף של הצעירים רק יורד, ומי שמפחד מגרפים או מדו"חות שיילך למרכז העיר בכיכר אורדע ויראה יותר פיליפינים מצעירים, יותר הליכונים וכיסאות גלגלים מעגלות ילדים. רחובות ראשיים ומיתולוגיים מבוזבזים - רחוב ביאליק נראה כמו תפאורה לסרטים משנות ה־70, ורחוב הרצל הפך להיות שוק פירות וירקות. רמת גן צריכה להיות חדשנית, מובילה, פורצת דרך ומודל לחיקוי", אומר שאמה־הכהן.
לדבריו, הבעיה בעירייה היא "שומרי הסף": הגזבר, היועץ המשפטי ואפילו התקשורת המקומית, שבקושי תיפקדו לטענתו. "אני מסביר לתושבים שאילו היו יותר מ־35 אחוזי הצבעה - כמו בפעם האחרונה - היה אפשר לקבל נבחרי ציבור ברמה גבוהה יותר שמבינים שיש את דין הבוחר. עד היום ההצבעה היתה בעיקר אינטרסנטית: בני משפחה, חברים, ספקים, קבלנים, עובדי עירייה. הציבור הרחב הדיר את רגליו מהקלפיות והוא זה שמשלם את המחיר".
כמו בכל מערכת בחירות, גם זו מלווה בטענות על ניגודי עניינים וחשיפת פרטים אישיים. רק לאחרונה פירסם שאמה־הכהן את כל רשימת נכסיו בעיר לאחר פנייה מעיתון "הארץ", שבו נטען כי לכרמל שאמה־הכהן יש אינטרסים כלכליים רבים בעיר.
בדף הפייסבוק שלו הוא חשף את רשימת הנכסים שבבעלותו או בבעלות קרובי משפחתו מדרגה ראשונה, והם אינם מעטים: מבנה מסחרי ברמת השקמה; שלוש דירות; מחצית משתי דירות בגודל 50 מ"ר ברמת השקמה; בית פרטי ברמת אפעל; מחצית ממניות חברה פרטית, שבבעלותה חמש דירות בגודל 40 מ"ר ברמת השקמה. לכל הנכסים האלה יש פוטנציאל כזה או אחר להיכנס לתוכניות פינוי־בינוי או לתמ"א 38.
"פנו אלי בעניין הזיקה לנדל"ן ואמרתי שלא יתאמצו, כי אני אפרסם מיוזמתי את רשימת הנכסים, מחשש ללשון הרע וכדי שהתושבים לא יתבלבלו", מסביר שאמה־הכהן.
"בנוסף, הצהרתי שאין לי שום עניין להחזיק בתיק התכנון והבנייה. גם מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, מחזיק בכמה דירות בעיר - והוא ראש עיר מצוין. ראש עיר מושחת הוא מישהו שרק כסף וקומבינות מעניינים אותו. אבל שיהיה ברור, זה לא המקרה אצלי".
דמוקרטיה מול אנשי הון
מה שמעצבן את שאמה־הכהן במיוחד הוא הניסיון לקשור את שמו לטיפוסים מפוקפקים. "פעם אחת ולתמיד שמישהו יוכיח שיש לי איזשהו קשר אליהם, שיפנו למשטרה. מישהו זרק משהו חסר בסיס לאוויר ועכשיו לך תוכיח שאין לך אחות", אומר שאמה־הכהן.
שאמה־הכהן מספר שהטענות שמועלות נגדו קשורות למערכת הבחירות ולעובדה שהוא מוביל בסקרים.
"מאז שהסקר הראשון העניק לי הובלה בפער אדיר, הגב שלי הפך להיות מטרת חיצים. כל עוד משמיצים אותי - זה בסדר. אני מפתח יכולות הסתגלות, להבין שאתה לא רוצה להתחלף עם המשמיצים כי הם בפיגור והופכים לחסרי דרך, אבל כשמשמיצים גם בני משפחה ואנשים שבאים לעזור - זה כבר לא נעים".
מלחמה נגד קבלנים
שאמה הכהן ממשיך: "אלו לא רק הטרדות ומניפולציות שקריות וארסיות, זה נעשה במימון וביוזמה של אנשים".
מי למשל?
"קבלנים שמוגש נגדם כתב אישום או שביטלתי להם קופונים של מאות מיליונים בעיר בגלל עבודת הביקורת, ועכשיו הם משקיעים כסף כדי לפעול נגדי. אני מבין שהם פגועים וכועסים, אבל מועמדים שעד לפני כמה חודשים היו בני בית אצלי, פורצים עכשיו כל גבול. במלחמה יש כללים, ובחירות הן לא מלחמה".
גם בעבודתו כפרלמנטר נקלע שאמה־הכהן לקרבות ציבוריים שהפכו לא פעם לאישיים. "אמרו לי מהרגע הראשון להתחבר לכוח ולא להתנגד לו. אמרו לי גם שאין לי כוח מול אנשים חזקים.
"אבל כל אחד עם הדרך והאמונה שלו. העמידה האיתנה שלי לצד הציבור מול אנשים שרגילים לבלבל את נבחרי הציבור ולהשיג יתרונות בצורה לא הוגנת וסבירה - הסתברה בסוף כמשתלמת.
"אמרו לי 'תהיה סגן ראש עיר, תצטרף למשלחות, תקבל משכורת טובה, תהיה לך לשכה עם משכורת; לא עשיתי את זה. בסוף הלכתי בדרך שלי מול אדם מאוד חזק כמו צבי בר, לא לפני שהפכתי לחבר כנסת וליו"ר ועדה חשובה".
לטענתו של שאמה־הכהן, בשל אותם קרבות הוא מצא את עצמו מחוץ לכנסת. "הקרב הכי קשה שניהלתי היה על תמלוגי הגז. יזמתי את ועדת ששינסקי לשינוי התמלוגים ועמדתי מול הלוביסטים ומול עורכי הדין של טייקוני הגז ושל חברות הגז הבינלאומיות.
"זה היה קרב קשה מאוד על עוגה של מאות מיליארדים. ניהלתי קרב היסטורי, גם במובן הכלכלי־חברתי וגם בשל העובדה שהדמוקרטיה נאבקה מול אנשי הון שניסו לשבש את התהליך.
"יומיים לפני ההצבעה הגורלית בכנסת עוד לא היה רוב לרפורמה הכל כך צודקת של שר האוצר ושל ראש הממשלה. אבל בזכות התקשורת שנעמדה על הרגליים האחוריות וראש הממשלה שאמר שלא ייתן גיבוי לשינוי של פסיק ברפורמה, היא עברה . כך שינינו את העתיד הכלכלי־חברתי של מדינת ישראל".
"לא הייתי ישן בלילה"
שאמה־הכהן טוען כי לא פעם קרה שבעלי ממון וכוח הפעילו נגדו חוקרים פרטיים.
"היו עלי מעקבים במשך 24 שעות. התקשר אלי קצין משטרה בכיר מהמטה הארצי, שהוא גם חבר אישי שלי, והזהיר אותי שאחד ממשרדי החקירות המובילים בארץ יושב עלי 24 שעות, ביזבזו עלי כספים לחוקרים פרטיים שאפשר לפרנס איתם כמה משפחות".
בסופו של דבר שילם שאמה־הכהן במשרתו. "הייתי ברשימת חיסול של פעיל בכיר מאוד בליכוד שאמר מפורשות שיצביע לכל אחד ברשימה מלבד לכרמל שאמה־הכהן, והכל משום שלא הסכמתי לדרישתו לקבור את רפורמת ששינסקי.
"הוא איש חברתי לכאורה שהצהיר מיוזמתו שהוא נגוע בניגוד עניינים בנושא הגז, ולכן לא יהיה מעורב - דבר שלטענתי כמובן לא קרה. לא יכול להיות שהוא יפעל כלוביסט. יכולתי לקנות את מקומי בפריימריז בליכוד אילו הייתי עוצם את עיניי אל מול כל הדברים האלה".
אז למה לא עשית זאת?
"אילו הייתי נוהג כך - לא הייתי ישן בלילה".
"משכורות לא ראויות"
אחת הסוגיות המטרידות בכל הקשור לשלטון המקומי היא ריבוי תופעות השחיתות בקרב ראשי הערים. רק לאחרונה הדיח בג"ץ שני ראשי ערים מתפקידם, אך קבע שיוכלו להתמודד שוב. כל זאת נוסף על ראשי ערים נוספים ברחבי הארץ שנגדם התנהלו או מתנהלים הליכים משפטיים.
"אנשי ציבור שמה שמעניין אותם זה לעשות כסף, שיילכו לעשות עסקים", אומר שאמה־הכהן, אך גם הוא מכיר בתיאוריה שאומרת כי ראש עיר מאשר לקבלנים וליזמים פרויקטים בשווי מאות מיליונים, אך נאלץ להסתפק במשכורת דלה ויש כאלה שנכנעים לפיתוי.
"המשכורות של נבחרי הציבור לא ראויות אבל הציבור לא מוכן לקבל את זה. כיום אדם יפעל מבוקר עד לילה בשירות הציבור, אסור לו לעבוד בעבודה אחרת, אסור לו להיענות בשום פנים ואופו לשום הצעה וצריך להקפיד שלא יזמינו אותו לבקבוק קולה".
מה אתה מציע כפתרון?
"אילו השכר היה גבוה יותר, זה היה מושך אנשים איכותיים יותר. ראיתי את זה גם בכנסת; אם אתה לא איש עשיר ויש לך משפחה גדולה, תמיד יש דאגה כלכלית. לא יכול להיות ששר או שופט ירוויחו כמו מתכנת בחברת היי־טק, יש עליהם עומס, אחריות והם משלמים מחירים אישיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו