קונספציה - אותו מושג מיתולוגי ובדיעבד הרסני שליווה את מלחמת יום הכיפורים ושאותו טבעה ועדת אגרנט - מתייחסת בעיקר לתפיסה ברורה מאוד של צה"ל ומערכת הביטחון של ישראל: מצרים לא תצא למלחמה נגדנו אם לא תוכל להגיע להישג ממשי; הנשיא אנואר סאדאת לא יעז לתקוף עד שלא ישיג עליונות אווירית וללא יכולת לתקוף את בסיסי חיל האוויר הישראלי וריכוז אוכלוסייה בלב ישראל. לפי ועדת אגרנט, האחראים העיקריים לדבקות בקונספציה היו ראש אמ"ן, אלי זעירא, ורע"ן מצרים בחטיבת המחקר של חיל המודיעין, יונה בנדמן.
בחיל המודיעין היתה קונספציה נוספת, פנימית, שהכשילה אף היא את ההערכות לאוקטובר 1973, כשבחרה לא לחבר בין אנשי האיסוף לאנשי המחקר ומקבלי ההחלטות מעבר למפגש לקוני של העברת מידע. אל"מ (מיל') נעם שפירא, אחד מארבעה אנשי מודיעין - שניים המשרתים היום ושניים מימי המלחמה ההיא - שהפגשנו לשיחה בגלילות, מסביר: "לא היה דו־שיח בין אנשי האיסוף לאנשי המחקר ומקבלי ההחלטות. בהחלט היה אז (1973) אלמנט של התנשאות מכיוון אנשי המחקר".
לצד שפירא שאר חברי הפאנל: חברו לאותה תקופה, אלברט סודאי - ראש מדור מדיני ומהמתריעים הראשיים על המלחמה שבדרך; רס"ן ג' - ראש זירה ובכיר ביחידת איסוף המודיעין 8200; ורס"ן א', המשרת שנים ארוכות בחטיבת המחקר. שני האחרונים פעילים בימים אלה, ושפירא נדהם מהחיבור ביו א' ו־ג': "מה שיש ביניהם לא היה בתקופתנו", הוא מתייחס לשיתוף הפעולה בין האיסוף למחקר בימים אלה, ונזכר שבתקופתו היה מפגש חד־שבועי, טכני - "פורום ההתרעה".
צמד הרס"נים, שהתחנכו צבאית על מחדלי מלחמת יום הכיפורים, מסבירים את ההבדל. "כיום אני ועמיתי באיסוף המודיעין מעבירים חצי מהזמן שלנו, לעיתים יותר, אצל השותפים שלנו, הצרכנים, ובהם ראשי זירה מחטיבת מחקר, קציני מודיעין של אוגדות ואפילו של חטיבות", מגלה רס"ן ג'.
"אני חושב שאני עושה את עבודתי בצורה הטובה ביותר, ושאני מבין מה הצרכים של חטיבת המחקר ושל היחידות בשטח. החלק החשוב נמצא בהבנה מה השותף שלי צריך", מוסיף ג'.
שפירא וסודאי ממשיכים להתפעל מהחיבור של "הצעירים", ורס"ן א' מחדד: "החברים שלו (של רס"ן ג'; ע"ל) באיסוף המודיעין מעשירים את השיח המקצועי של הגורמים בשטח. כיום תוכניות מבצעיות ואפילו המבנה האופרטיבי של צה"ל הם בהלימה למודיעין הקיים. המפקדים יודעים שעליהם להיות בקשר הדוק עם הגורמים המודיעיניים, כדי להיערך טוב יותר למשימות שלהם בשטח".
רס"ן א' ממשיך: "זה מחלחל ל'צד הירוק', שיודע שעליו להוריד את המודיעין שלו לרמת השטח. כך העבודה המודיעינית לא תהיה לחינם; אחרי הכל היא נועדה להשפיע על המציאות היומיומית".
אל מול עינינו
אז והיום - ההבדל מדהים, והמציאות הנוכחית היא תוצאה של צריבתה של המציאות המרה מלפני 40 שנה. ואכן, בכל פעם שהקמ"נים ג' ו־א' מדגישים את השינוי, החבר'ה הוותיקים יכולים רק לדמיין איך שיתוף פעולה כזה היה יכול לשנות את מה שקרה ב־1973.
"התרבות הארגונית כיום, בחטיבת המחקר, מעודדת הבעת דעה אחרת", ממשיך א'. "יש לא מעט מנגנונים שנועדו לאפשר לחוקרים להביע את דעותיהם. גם ברמה האישית יצא לי להביע עמדה שונה מזו של מפקדיי הישירים".
עוד אומר א': "אנחנו מעודדים את החיילים, לרבות הקצינים הזוטרים, לאתגר אותנו בדעות שונות. אנחנו לא מעודדים קונפורמיסטיות ומנסים להימנע מחשיבה קבוצתית". אין ספק, לקחי מלחמת יום הכיפורים הושרשו ואינם משאירים מקום לעוד הפתעה, לעוד אי מוכנות שערורייתית. זה הלך הרוח במודיעין הישראלי.
המציאות ההפוכה חוזרת לשפירא, שבזמן המלחמה היה ראש זירה ב־8200 ואחראי לאיסוף חומרי האזנה: "ב'פורום ההתרעה' שלחנו התרעות ובזה נגמר המפגש. אנשי המחקר שאלו רק שאלות טכניות". הדברים מתקשרים גם לצי"ח - ציון ידיעות חיוניות - של אותם ימים. מדובר בתחומי עניין עיקריים שבראש סדר היום, שהונחתו ב־1973 על אנשי 8200, כדי לאסוף ידיעות רלוונטיות, ועד למלחמה התקבלו כפקודה של ראש אמ"ן.
"קיבלנו הנחיות מה מעניין את מחלקת המחקר ובזה נגמר הדו־שיח", מציין שפירא ונזכר: "עד 6 באוקטובר לא קיבלנו אף צי"ח בנושא 'הכנות למלחמה'. אני שמח לשמוע שהיום המצב שונה לחלוטין - בגמישות ובאינטראקציה בין גופי האיסוף למחקר ולשאר היחידות".
השינוי בתפקוד המודיעין, ברמת היחסים וההיררכיה, מקל את התחושה של שפירא וסודאי. האחרון כבר בן 82, אך צלול וחד. הוא חוזר, כראש מדור מדיני (הממונה על זירת מצרים), לזיכרונות הכואבים של השאננות: "אצלנו היתה תחושת עוצמה, כאילו היינו מעצמה עולמית. אחד הקצינים אמר לי שאם המצרים יעזו לכבוש את התעלה, 'ננפנף אותם', ואם יעזו יותר, אז 'נכבוש את קהיר ונגיע לאן ולמי שצריך'".
באביב של שנת המלחמה ערכו המצרים תמרון גדול והצטבר מידע שהוא עלול להפוך למתקפה על ישראל. בתגובה גויסו כוחות מילואים ונעשו הכנות מתאימות בישראל. המתקפה שממנה חששו לא הגיעה, והמודיעין הואשם בהערכות חפוזות. לקראת אוקטובר 1973 שוב בוצע תמרון מצרי גדול, זהה לקודמו.
"בדיעבד, אחרי המלחמה, אחד המקורות סיפר לנו שבאביב גייסנו מילואים בזמן ולכן לא היתה מלחמה, ואילו היינו מגייסים מילואים גם באוקטובר, בזמן, המלחמה היתה נמנעת", אומר סודאי, שעם שוך הקרבות עבר למוסד, שם היה שותף להקמת אגף המחקר - חלק מלקחי ועדת אגרנט, שהביאו להתקנת גופי מחקר גם בשב"כ ובמשרד החוץ.
סודאי מוסיף כי "היתה לנו רשימה של סימנים המעידים על מלחמה - למעשה כל הסימנים היו בשטח: גיוס מילואים של המצרים; קידום יחידות צבא לחזית נוסף על אלה הקיימות ממילא בתעלה; פריסת טילי קרקע־אוויר חדשים לאורך התעלה והצבת טילי קרקע־קרקע. הקונספציה היתה שבלי שוויון אווירי סאדאת לא יעז לצאת למלחמה, אבל אני קראתי את המצרים אחרת: הם לא רצו לגבור על חיל האוויר הישראלי אלא לנטרל את כוחו, והתרעתי על כך בפני יונה בנדמן.
מלצרים של החומר
לסודאי היה תיק שלם על סאדאת: הנשיא המצרי רוצה את סיני בלי מלחמה, בזמן שראשת הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין לא רצו לוותר על חצי האי; ישראל מזלזלת בסאדאת ורואה בו פחדן; סאדאת מבין שבלי אקט מלחמתי הוא לא ישיג דבר. "סאדאת היה פלאח, איש הכפר, וככזה הוא קידש את האדמה ולא היה מוכן לוותר על חלק מסיני", סודאי מספר וממשיך:
"לחצתי על בנדמן להוביל גיוס מילואים והוא ענה: 'אתה יודע כמה עולה גיוס מילואים? ממתי אנחנו במודיעין עושים חישובים? זה עניין לדרג המדיני. אבל דיין התנגד לגיוס מילואים, ומי שהיה הכי קרוב אליו בצה"ל היה זעירא, שממנו בנדמן שמע את הדברים. במקום להתריע, אנשי מודיעין אמרו את מה שהדרג המדיני רצה לשמוע - זו היתה הטעות".
סודאי נזכר איך השטח ממש צרח "מתקפה מצרית בדרך", בעודו מתייחס למשל ליום שישי שלפני המלחמה, כשהמופתי הגדול של הצבא המצרי התיר לקצינים ולחיילים לשבור את צום הרמדאן. "אני עליתי מארץ מוסלמית ומעולם לא שמעתי על דבר כזה", הוא אומר, וסבור שלא הקשיבו לו כי היה אזרח עובד צה"ל ששירת בלבוש אזרחי: "אילו הייתי על מדים, היו מקשיבים לי יותר".
את החומות שבהן נתקלו סודאי ושפירא ואת האווירה בתוך המודיעין מסביר האחרון: "באותה תקופה היינו יחידת איסוף, ולא ניתנה לנו סמכות לעשות שום הערכה על החומרים שהעברנו. חטיבת המחקר ראתה בנו ספקי חומר בלבד. הינחו אותנו לא לכתוב פרשנות ולא לתת הערכות, כדי לא לשבש את דעת החוקרים, אבל דרך מה ששמענו (חומרי האזנה; ע"ל) היה לנו ברור שקורים דברים לא שגרתיים. הבנו שמשהו לא בסדר, אבל במחקר חזרו ואמרו: 'זה רק תרגיל'. הם תמיד מצאו הסבר שהתאים לקונספציה שלהם".
התרבות הארגונית במודיעין של 1973 היתה כמובן היררכית מאוד וקשיחה. "אם לא קיבלת את מה שאתה רוצה ומהר, לא היית שולח אי־מייל או דופק בדלת של הרמטכ"ל", מסביר שפירא ומדגיש: "צריך להזכיר ש־8200 מילאה את תפקידה, זיהתה את הסימנים המעידים למלחמה, אבל לא היה בכוחה להתריע אז".
המסקנות שהגיעו אחרי המחדלים של מלחמת יום הכיפורים איפשרו לאנשי 8200 את הזכות, הסמכות ואף החובה לתת הערכה לחומר שהם מפיקים. "אתה לא רק מלצר של החומר, אלא גם יכול ואף חייב לתת הערכה מקצועית לחומר", מחדד שפירא. "אתה יכול לכתוב ידיעה של שתי שורות עם עוד 200 שורות של הסברים".
עושים התאמות
אז, כאמור, השוני של היום החל מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים. "התודעה של 1973 נצרבת בך מתחילת דרכך בקורס. זה משהו שתמיד נוכח בחטיבת המחקר", מסביר רס"ן א'. "הנוכחות והטראומה מאותן שנים מתבטאות בשינויים רבים שחלו באופן שבו אנו מתנהלים כחוקרים. אחד הבולטים שבשינויים נוגע להיררכיה.
"כיום חוקר יכול לומר את דעתו לדרגה הגבוהה ביותר ללא חשש ובאופן שלא יפגע בשום צורה בקידום שלו. ראשות החטיבה וראשות אמ"ן מבקשות לשמוע את מגוון הדעות ומנסות לשקף את מלוא גוני ההערכה, כדי להעניק למקבלי ההחלטות את מלוא האפשרויות - זה מלקחי 73'".
רס"ן ג' מוסיף: "מצב הפתיחה שלנו כיום הוא שיכולות להיות הפתעות, ולכן צורת החשיבה שלנו שונה. ראינו בעשור האחרון שתרחישים פחות סבירים דווקא כן יכולים להתרחש - לכן חשוב שיש אצלנו חשיבה ביקורתית וצניעות. מעבר לכך, אני אף פעם לא מרוצה. אני נהנה מהאתגר הבא, אבל תמיד חי במתח של עשייה, שמצריך ממני להיות חד מול מציאות שמשתנה כל הזמן".
אחד הלקחים מ־73' הוא הקמת מנגנונים ופלטפורמות שנועדו למנוע את אותה שאננות ודבקות בקונספציה. "יש אצלנו ביחידה 'חובת התרעה אישית'", מסביר ג', "בתוך כמה שעות אתה יכול לשלוח אי־מייל, לבקש שיחה או לחבר מסמך כדי להציג טיעונים שונים ולגבש הערכה אחרת מהדעה הרווחת ביחידה".
אחד הביטויים לעידוד חשיבה ביקורתית ומקורית הוא פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת, שבאמצעותו מתוגמלים חיילים על הסתכלות על בעיה מנקודת מבט אחרת או בפריזמה רחבה יותר. העניין הוא לא הפתרון והתשובה, אלא הדרך. זאת ועוד, כיום מפקדים בחמ"ן יישבו עם חיילי 8200, שאחראים לאיסוף המודיעין, כדי לקבל גם את "הצבע", את נימת הדברים ברמה הפרטנית. הם לא יסתפקו רק בידיעה ובסקירה הסופיות.
"המציאות האזורית השתנתה מאוד בשנים האחרונות וחייבה שינויים ביחידה ובדפוסי החשיבה והתאמות לאירועי השעה", אומר א'. "הגורם שבו אתה מתבונן משתנה לנגד עיניך כל הזמן ואתה חייב להתאים את עצמך. האיסוף והמחקר משתנים, וזה פועל יוצא של המציאות. אנחנו כל הזמן חושבים אם המתודות והכלים שלנו עדיין רלוונטיים".
הדברים מכוונים כמובן לאזורנו שהפך לסוער במיוחד בשנים האחרונות: מלחמת אזרחים בסוריה, מהפכות במצרים, בירדן מעמד המלך מתערער וכמובן ההכנות האיראניות לפצצה גרעינית. כל זה מחייב חשיבה מחוץ לקופסה של אנשי המודיעין. "בשנים האחרונות אנחנו מבינים את הצורך בהנגשה של המודיעין", מסביר ג'.
מהקמ"נים "הצעירים" אנו למדים שהמודיעין מחובר מאוד לשטח ולביטחון השוטף ומקל מאוד על הכוחות הלוחמים, שמעולם לא היו מסונכרנים כל כך עם החומר המודיעיני. ההצלחות המבצעיות בעמוד ענן והירידה במספר החיילים הנפגעים בשעת מבצע וכניסות לשטחים הן הביטוי הטוב ביותר לכך. ככה זה כשליד כל מפקד בשטח יושב קמ"ן.
שפירא חוזר לשיחה כדי ללמד על ההבדלים שהיו בתקופתו: "בזמנו הקשר המודיעיני עם דרג השדה היה רק במצב מלחמה, וגם אז רק ברמת האוגדה. הבעיה בתקופתנו היתה היעדר השותפות בתוך חיל המודיעין. כל גוף פעל בנפרד ובהיררכיה נוקשה". כיום, כאמור, זה אחרת, עד לרמה שחייל שהחל דרכו ב־8200 יכול לעבור ליחידה אחרת ולהביא איתו זווית חשיבה חדשה.
* * *
לסיכום, זה ברור, היום האיסוף והמחקר פועלים כשותפים ומזינים זה את זה, בין היתר באמצעות ההתקדמות הטכנולוגית, שהיא כמובן חלק מההתאמה למציאות של היום. הפעילות יותר פתוחה ומפרה ומשאירה את סודאי ושפירא רגועים יותר, לנוכח המציאות שהשתנתה ללא הכר.
שפירא מסכם: "צרכני המודיעין לא השתנו. אחת הטענות המרכזיות בנוגע למה שאירע ב־73' היא שהסתמכו יותר מדי על המודיעין. הבעיה אז היתה בתקשורת, בתוך אמ"ן, בין יצרני המודיעין ומערך האיסוף לבין חטיבת המחקר. למדתי בפגישה הזו כמה המצב חיובי. לא הערכתי שהוא עד כדי כך חיובי". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו