בשנה האחרונה ביקרו במשחקים הביתיים של קבוצת הכדורגל של ברצלונה יותר מ־50 אלף ישראלים. לשם השוואה, מדובר בכמות שמגיעה לשני מחזורים של הליגה המקומית בכדורגל, שכדי לצפות בה לא צריכים להגיע שעתיים לפני לשדה התעופה, לטוס ארבע שעות ולשלם סכומי עתק.
האובססיה הישראלית סביב ברצלונה תימשך גם בשנה הבאה עלינו לטובה, וב"אל קלאסיקו", שייערך בסוף חודש אוקטובר ויפגיש את ברצלונה עם יריבתה השנואה ריאל מדריד, כבר הבטיחו את מקומם כמעט 1,000 ישראלים והיד (וגם הכיס) עוד נטויים.
בשבוע שעבר זכה מוסף "ישראל השבוע" לביקור נדיר עבור התקשורת הישראלית במועדון הכדורגל הפופולרי ביותר בישראל, ונכון להיום - וכנראה לשנים הקרובות - גם בעולם. במשך יומיים זכינו להכיר מקרוב את המכונה המשומנת של הספורט העולמי. שמענו על האסטרטגיות שהופכות את המועדון הקטלאני למפעל שמייצר כוכבים, שמביאים מזומנים, שמביאים כוכבים וחוזר חלילה. ובעיקר, יצאנו עם האפשרות שמועדון הספורט הענק הזה יפתח בקרוב בתי ספר לכדורגל בישראל, שיאגדו בתוכם לא פחות מ־20 אלף ילדים ישראלים, מצפון ועד דרום, תחת הפיקוח הישיר של המועדון, באמצעות נציגיו בארץ.
המסע הבלעדי של "ישראל השבוע" התחיל שבוע לפני ההמראה. האי־מיילים שהגיעו מהמועדון רגע לפני ששרת הספורט והתרבות לימור לבנת המריאה לשם, לביקור שמטרתו יצירת שיתוף פעולה ראשוני מסוגו, לא הותירו ספק: כל הגברים יהיו חייבים להגיע בעניבה לכל הפגישות הרשמיות, קל וחומר למשחק הכדורגל שבו נצפה מול אתלטיקו מדריד. יותר מ־25 שנה באירועי ספורט בישראל, ומעולם לא נדרשתי לעניבה.
"כשברצלונה ביקרה בישראל ישבנו בארוחת ערב, שמטרתה היתה לנסות ליצור יחסי גומלין עם המועדון", מספרת השרה לימור לבנת. "אני בטוחה שגם הם לא האמינו שבתוך שלושה שבועות אנחנו נתייצב במשרדים שלהם כדי לקדם את שיתוף הפעולה". הרעיון של לבנת, של הטוטו ושל משרד הספורט הוא להפוך את ישראל לנקודה נוספת במפת בתי הספר לכדורגל של ברצלונה.
אך הסיפור לא פשוט בכלל. מצד אחד הספרדים, כולל הבכירים שבהם כגון חאבייר פאוס, סגן נשיא המועדון, או חבר הדירקטוריון ראמון פונט, מודים שבעקבות הביקור בישראל - שלאזרח הישראלי נראה כמו ביזיון לבנטיני מביך ודביק - הם פשוט מאוהבים "בירושלים שבה הכל קורה" ו"בסיפור המעניין שמתרחש במדינת ישראל". מצד אחר, קשה עדיין לראות איך הקומבינה הישראלית מסתדרת עם הקריטריונים הנוקשים של האימפריה מקטלוניה.
כך או כך, כבר אחרי כמה שעות במסדרונות המועדון מבינים שדיפלומטיה היא שם המשחק. גם בברצלונה הגדולה המועדון הוא קרקע פורייה למאבקים פוליטיים: תקיעות סכינים, ספינים ובעיקר התבטאויות, שבהן נאמר הרבה, אבל לעיתים גם לא נאמר כלום.
אבל בברצלונה, בניגוד למועדונים רבים ששוקעים ברפש, יודעים שכדי לשמור על תדמית שמכניסה כמעט 500 מיליון יורו מדי שנה, חשוב להיות דיפלומטים ולא להרגיז אף אחד. כבר בארוחת הערב המקדימה מבטיחים נציגי המועדון: "הדלתות שלנו תמיד פתוחות עבורכם הישראלים, מהמנג'ר ועד העובד הזוטר ביותר. אנחנו רוצים לתת לכם את הידע שלנו, ואחרי שביקרנו בישראל, אנחנו גם חשים גאווה ליצור עימכם התחלה של שיתוף פעולה".
במסדרונות המפוארים שמובילים לחדר הישיבות מבינים היטב שהסיפור הוא לבנות מותג שמקשר בין עבר להווה, בין מזרח למערב. להזכיר לעובדים שיכול להיות שיבואו בקרוב שנים רעות, אבל המסורת חייבת להימשך. זו הסיבה שתערוכה קטנה של כל סגלי הקבוצה לאורך השנים מוצגת על הקירות.
47 מיליון לייקים
ראשון לפגוש את המשלחת הישראלית הוא לוראן קולט, המנהל הראשי של חטיבת המרקטינג של הקבוצה. צרפתי דובר ספרדית, קטלאנית ואנגלית שוטפת. "הסיבה שאנחנו מועדון הכדורגל הגדול בעולם קשורה כמובן להצלחה שלנו בחמש השנים האחרונות", אומר קולט, "זכינו באליפויות ובגביעי אירופה, ובעיקר מיתגנו את עצמנו נכון בכמה דרכים. הכלל הראשון שלנו הוא שכל כסף שנכנס הוא גם כסף שיוצא כדי להביא את השחקנים הגדולים ביותר בעולם. בשנה של מונדיאל, מבחינה מקצועית ומבחינה מותגית, זה כלל חשוב.
"יש לנו את לאו מסי שהוא כוכב נבחרת ארגנטינה שמועמדת לזכות במונדיאל, יש לנו את ניימאר הברזילאי שאמור להיות הכוכב של הנבחרת המארחת ויש לנו את כל כוכבי נבחרת ספרד, שהיא כידוע אלופת
העולם. אנחנו מוכנים לשפוך הרבה כסף, כי אנחנו רוצים הרבה כוכבים ולא רק כוכב אחד, כמו היריבים שלנו ממדריד, ששם זה קודם כל רונאלדו ורק אחר כך הקבוצה. אצלנו לא משנה כמה אתה כוכב, אתה חייב להיות חלק מרוח הקבוצה".
קולט מסביר שהחוכמה היתה להפוך את ברצלונה לעסק גלובלי, כזה שחורג מגבולות ספרד ואירופה: "כיום אנחנו קבוצת הספורט בעלת מספר הלייקים הגדול ביותר בפייסבוק - 47 מיליון. אבל אנחנו מבינים שחייבים להגדיל את כמות האוהדים של המועדון מדי שנה. כדורגל זה לא הר שטיפסת אליו, כבשת אותו ונגמרו המטרות שלך.
"יש לנו כיום 331 מיליון אוהדים ברחבי העולם, מתוכם 139 מיליון אוהדים בסין, שזה יותר מכל אירופה יחד", אומר קולט, "בשוק האמריקני יש לנו 62 מיליון אוהדים, אבל הכיוון הוא המזרח הרחוק".
בעוד הליגה האנגלית ואפילו ריאל מדריד כבר גזרו נתכים גדולים מהשוק האסיאתי, ברצלונה עדיין מגמגמת באזור, אבל היא במגמת עלייה. קולט מסביר: "עכשיו באתר שלנו אתה יכול לגלוש גם בסינית, ואנחנו רוצים להגיע גם למלזיה. גמר ליגת האלופות שהשתתפנו בו, היה האירוע הכי פופולרי שם מבחינת צפייה בעולם. למה? כי בניגוד לאמריקנים, אנחנו כן משכילים להפוך אותנו למוצר בינלאומי. שווקים גדולים נוספים, שאנחנו מכוונים אליהם בשנים הבאות - כי אנחנו מזהים שם התפתחות עבורנו כמועדון - הם השוק דובר הפורטוגזית והשוק הטורקי".
קולט הוא מכונה של נתונים, אבל גם משנן את אג'נדת המועדון. "אנחנו מאמינים שצריך להחזיר לחברה ולעשות ככל האפשר למען הקהילה", הוא אומר, ומוסיף דוגמה מביכה מעט לצד הישראלי: "במדינות עולם שלישי יש מחלת ילדים שנקראת פוליו. אני לא בטוח ששמעתם עליה, כי היא מאפיינת רק מדינות נחשלות בעולם השלישי. אבל יחד עם ביל גייטס אנחנו תורמים מכספנו למען קרן שתילחם בפוליו במדינות הללו".
20 אלף ילדים
את ארוחת הצהריים המפוארת (שאנשי ברצלונה התעקשו שתהיה כשרה, וכללה שמן זית עם מדבקה של מגן דוד ובקלוואה לקינוח) אנחנו עורכים בחדר האח"מים באיצטדיון קאמפ נואו. זהו יעד טיולים מועדף לבני מצווה ולאבותיהם במילניום הנוכחי. במקביל אלינו פרוסים 90 אלף כיסאות, חבורת גננים עושה הכנות אחרונות לקראת המשחק הערב, ומלצרים מקרקרים מסביב.
סגן הנשיא פאוס מסביר שהנשיא סנדרו רוסיי יחבור אלינו רק במשחק הערב, ועם זאת: "אני חייב לציין שהקשר שלנו עם ישראל החל בעיצומו של המבצע הצבאי שלכם (עמוד ענן; ע"ר), ויכולנו לראות את החשיבות של הכדורגל ואת העוצמה שלו כאשר מדברים על היחסים של הפלשתינים והישראלים".
קודם לכן, עם הגעתנו לארוחה, חלפנו ליד קבוצת בדואים מהנגב, שהגיעה כדי לצפות במשחק. לבנת מצאה את עצמה מסבירה למארחים שלה מיהם הבדואים, מיהם הערבים הישראלים ואיך יכול להיות שהם בכלל חיים בתוך ישראל. הקטלאנים שעוד זקוקים לשיעורי עזר במזרח התיכון, מקשיבים בשקיקה.
לבנת מנסה לבנות עם ברצלונה מודל חדש, שלא נהוג עד כה באף אחד מבתי הספר של המועדון. מצד אחד, פרויקט ממותג של האימפריה, ומצד אחר ערך ספורטיבי ל־20 אלף הילדים והילדות שיהיו חלק מהפרויקט. בברצלונה מבקשים להבהיר: "אנחנו לא מקדונלד'ס ולא מחלקים זיכיונות, אלא באים עם הצוות שלנו להקים את בתי הספר ומישהו מטעמנו אמון על הניהול שלהם". עם זאת, נדמה שלסגן הנשיא יש מספר סייגים, כאשר הצוות הישראלי דוחף אותו להניע את העניינים ולמהר לשים את ישראל על מפת האינטרסים של המועדון.
בערב, רגע לפני שריקת הפתיחה, בחדר האח"מים המוביל לתא הנשיאותי באיצטדיון, התמונה מתחילה להתבהר קצת יותר. לצד כל הפוליטיקאים הבכירים של הצמרת הקטלאנית, נשותיהם המרשימות, האוכל המצוין והשמפניה המרנינה, העיתונאי הנריקה צימרמן מוכן לספק לי פרשנות.
צימרמן, דניאל בן נעים, ריקי קנטרביץ' ואריאל רבר הם נציגי המועדון בארץ והיו אחראים לביקור המוצלח מבחינתם של הקבוצה בישראל. "תסתכל מה קורה פה", אומר צימרמן, "כולם באים לעשות את הביזנס שלהם. הבחורצ'יק שם הוא אחד מהנסיכויות, והוא מנסה לרתום את ברצלונה לבוא למקום שלו. יש לו הרבה כסף להציע, והוא יושב חזק על הנשיא ועל הסובבים אותו".
ואכן, החדר המרשים הופך לזירת דיפלומטיה שקטה, שעיקרה הוא יחסי ציבור, קשרים והרבה מאוד כסף. שריקת הפתיחה כבר נשמעה ברקע, אבל היי - אף אחד בתא הזה לא הגיע לאיצטדיון בשביל המשחק. הכדורגל הוא העסק השולי, זה שמיועד לתיירים שהגיעו מקצוות תבל בשביל לצפות ולו לרגע אחד במסי המתאושש מפציעה. המשחק עצמו מסתיים ב־0:0, ומאפשר לבארסה לזכות בגביע (שולי למדי) נוסף לארון הגביעים העמוס, המוצג לראווה במוזיאון המרשים של הקבוצה.
אגב, אף שהאיצטדיון לא היה מלא לחלוטין, הסטטיסטיקה מראה שכמעט 40 אלף צופים מה־75 שהגיעו למשחק, הכניסו בממוצע סכום של 200 יורו לקופת המועדון. וכך זה כמעט מדי משחק, כשהאיצטדיון מלא בכמעט 100 אלף צופים. הביקור, אגב, אינו מסתכם במשחק; התיירים מגיעים גם למוזיאון הקבוצה, שהוא האטרקציה התיירותית השלישית בפופולריות שלה בברצלונה, אחרי מוזיאון מירו ופיקאסו.
ממסי ועד אסולין
הביקור ב"לה מאסיה", אקדמיית הנוער המפורסמת של ברצלונה, הוא חוויה מרתקת. המועדון העביר את האקדמיה למבני ההיי־טק הללו לפני כשנה, לאחר שהאחוזה הקודמת היתה כבר מיושנת. במקום תמצאו בכל רגע נתון בסביבות 60 ילדים שעוסקים בענפי ספורט שונים, שהבכירים בהם הם כדורגל, כדוריד וכדורסל.
התוצר הכי מפורסם של האקדמיה הוא כמובן לאו מסי, ואפילו נציגות ישראלית היתה כאן לאורך השנים - גיא אסולין. המאמנים מנסים לשמור על אינטגרטי לגבי אסולין, אבל מאחורי הגב הם יודעים לספר: "מדובר בילד מוכשר מאוד, אבל אבא שלו לא נתן לנו לעבוד ובסוף נאלצנו לוותר".
על אב ישראלי שמפנטז לשלוח את התכשיט לכבוש את העולם לדעת שלתהילה - אם תגיע - יש מחיר. האקדמיה מנוהלת בתנאים של פנימייה צבאית, שכוללים משטר אימונים שבו הילד מופרד מהוריו לתקופה ארוכה. לכל כישרון צעיר מובהר כבר בגיל 11 שיש מצב שבעשר השנים הקרובות הוא ישקיע את כל נעוריו המרגשים בחלום, אך רוב הסיכויים שאת החולצה הרשמית של ברצלונה הוא לא ילבש בחיים.
הנתונים הפיזיים של חניכי "לה מאסיה" מעניינים למדי. לרגע חוצה את השביל ילד בן 14, שמתנשא לגובה של יותר מ־210 סנטימטרים. יכול להיות שבסוף יהפוך לכדורסלן, אולי לכדורידן, אבל גם קיימת אפשרות שלא זה ולא זה.
"אנחנו מלמדים את הילדים באקדמיה את העקרונות של ברצלונה, כי זה הגיל להשריש בהם חינוך וערכים; טכניקה הם ילמדו בכל מקרה", מסביר "פרה", מנהל תחום הכדורגל באקדמיה והאיש שהתעקש לעלות בגיל 17 את ליונל מסי לקבוצה הבוגרת של המועדון.
"אנחנו צריכים להסביר להם שהם חייבים לכבד בכל הקריירה שלהם את האנשים סביבם", אומר פרה, "מהמנג'ר, דרך החבר שלהם לקבוצה ועד לעובד התחזוקה. אלו הם הערכים שהם יילכו עימם עד סוף הקריירה שלהם, אחרת לא יוצא מהם שום דבר והם לא יוכלו להיות חלק מברצלונה".
באחד החדרים מרצה רוברטו דואניאס, הסנטר לשעבר של קבוצת הכדורסל, שפרש ממשחק פעיל לפני כמה שנים. סביבו חבורת ילדים עם נתונים גופניים שעדיין לא מייצרים אצל הנימולים: גדולים, חסונים ומקשיבים לו בשקיקה. "אל תתרגשו מזה", מסביר פרה. "הם יצטרכו עוד לעבוד הרבה אם הם רוצים להפוך לשחקני כדורסל, והסיכויים לא פועלים לטובתם".
צחי פישביין, יו"ר הטוטו, שהצטרף לביקור עם לבנת, מסתובב במסדרון עם עיניים פעורות: "זה החזון. העובדה שנוכל להכניס ילדים ומאמנים לפרויקט דומה בישראל תשנה את כל הספורט הישראלי - לנצח".
כרטיס בכל מחיר
בשבועות הקרובים נדע אם הביקור של השרה לבנת יוכתר בהצלחה. בברצלונה ביקשו תוכנית עבודה מסודרת ורמזו שאם ירגישו כי בצד הישראלי יש ספקות ועכבות, הפרויקט ינדוד למדינה אחרת. "נביא את ברצלונה לארץ, לדרום ולצפון", מרגיעה לבנת, שגם בימי הביקור לא הצליחה להתנתק מהביצה הישראלית ומהמאבקים עם ההתאחדות לכדורגל.
במלון שבו התאכסנה לבנת התארחו גם שחקני ברצלונה לפני המשחק מול אתלטיקו מדריד. רגע לפני היציאה 1,000 אוהדים מציפים את הלובי, ונתקלים במאבטח הישראלי (כמובן) של הקבוצה.
כשמסי ואנדראס אינייסטה נכנסים ללובי, ההיסטריה בשיאה. השחקנים, לעומת זאת, נראים תשושים ובעיקר אדישים - כמו שכולנו היינו מרגישים אם היינו חלק מהקרקס הנודד הכי גדול בכדורגל העולמי. כמה צילומים - ולאוטובוס, כשמכל הצדדים עשרות נערות צורחות.
במטוס חזרה לישראל מתיישב לידנו מאיר אוקנין, פעם כדורגלן בהפועל כפר סבא, והיום כתובת לכרטיסים למשחקים של ברצלונה. "קוראים לי מאיר, אבל בגלל המיתוג בברצלונה שיניתי למירו, שזה גם קשור לצייר שהם כל כך אוהבים", הוא מלמד. מירו מסביר שחודשיים וחצי ל"קלאסיקו" הראשון כבר יש לו רשימת המתנה של 50 ישראלים שמחפשים כרטיסים.
בין שמות דורשי הכרטיסים מופיעים גם בכירים במשק הישראלי, סלבריטאים שמופיעים על מסך הטלוויזיה שלכם מדי ערב, וגם אזרחים מן היישוב, מעמד הביניים. "אנשים מוכנים לשלם כל סכום בשביל להגיע לקלאסיקו; אומרים לי 'עזוב כסף, רק תסדר לנו מלון וכרטיסים'", הוא מתאר. לדבריו, "הביקוש בשנים האחרונות בלתי נגמר. חברות מחלקות כרטיסים כפרסים לעובדים, גברים מפתיעים את הנשים שלהן. מי שחושב שהטירוף סביב ברצלונה עומד להיגמר בשנים הקרובות - לא מבין איפה הוא חי".
עכשיו רק נותר לקוות, שהתכנון יהפוך למציאות. אז, אולי גם אנחנו ניקח חלק פעיל בהצלחה המסחררת ששמה ברצלונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו