מי אינו זוכר את איגרות הברכה שמילאו לפני שנים את תיבות הדואר ערב ראש השנה? גלויות מעוטרות "שנה טובה" שנכתבו ביד, מכונסות במעטפות שנפתחו בהתרגשות גדולה.
"הסמארטפונים והטאבלטים הרסו כל חלקה טובה של מה שהיה פעם, לצד הנוחיות והקלות שהביאו עימם", אומר בנצי בלומנפלד, בעל קיוסק לממכר עיתונים במדרחוב בבאר שבע, "אני מדבר על לפני יותר מעשור, שבועיים לפני ראש השנה, הייתי פותח פה באסטה ענקית, שם ערימות של איגרות ברכה וכרטיסי שנה טובה, והתור היה כאורך הגלות. והיום? מה יש לי היום? אני מוכר עדיין סטוקים שנשארו לי מלפני עשר שנים, ואם אני אמכור עשר איגרות ברכה לראש השנה, שבועיים לפני החג, אני מבסוט. בעצם לא, אני מבכה את הימים האלה שחלפו לבלי שוב".
בנצי, שהקיוסק שבבעלותו ראה ימים יפים יותר, סיפר כי שבוע לפני החג הוא טרם מכר אפילו איגרת ברכה אחת לראש השנה. "זה פריט נוסטלגי", הוא קובע, "בני הנוער והצעירים אפילו לא מכירים את זה, וכאשר ניסיתי למכור להם, הם טענו שמדובר במוצר ששייך להיסטוריה ושעדיף שיהיה במוזיאון האמנות. האמת, פעם היו שנות טובות יפות ומעוצבות, בשלל צבעים וצורות. היום המפעלים שייצרו פעם את איגרות הברכה לחג כבר לא פועלים, או שהפסיקו לייצר. אני מהבודדים, אולי היחיד, בבאר שבע, שעדיין מוכר את הפריט הזה. אבל, כאמור, רק בגלל שפעם הייתי מזמין סטוקים גדולים, אבל היום מוכר רק מה שנשאר, עד שייגמר. עצוב לי מאוד, אבל זו מציאות החיים המשתנה שלנו, לטוב ולרע. היום אתה נכנס בקלות לאתרי ברכות, שולח ברכות דיגיטליות מעוצבות, עם סאונד ומה שאתה לא רוצה, ובחינם, או דרך מסרונים. אז מי צריך היום איגרת ברכה לשנה טובה?"
עושים טוב
כמו בלומנפלד בבירת הנגב, כך יעקב בן אהרון בעיר הבירה. כבר 30 שנה שהוא מגיע בעקביות ובהתמדה בערב ראש השנה אל רחבת המשביר בירושלים ופותח את הדוכן המיוחד שלו, שבו הוא מוכר כרטיסי ברכה לראש השנה. גם העוברים ושבים המכירים את בן אהרון מציינים כי בעידן שבו רוב המברכים מסתפקים בשליחת הודעת טקסט בטלפון הנייד או לחלופין בברכה המעוצבת על גבי מחשב ונשלחת במייל, בן אהרון הוא זן נכחד. "אני בין היחידים בעיר", מספר בן אהרון בגאווה, "מעבר לרצון להרוויח קצת כסף יש לי את הכוונה והמטרה לעשות טוב לאנשים לקראת החג. גלויות שנה טובה הן נוסטלגיה עבור אנשים שבאים ונזכרים בעבר. זה עושה להם טוב ואני שמח על כך". שבועיים לפני החג מציב בן אהרון את הדוכן שלו ברחבה ההומה במרכז ירושלים ולמרות פגעי הזמן, שדחקו הצידה את מקומה של גלוית השנה טובה, יש עדיין היענות בקרב קהל מבוגר, המקפיד להגיע בקביעות בכל שנה. "הנושא הזה פחות מדבר אל הצעירים", מבהיר בן אהרון, שמוכר את הגלויות שלו במחירים הנעים בין שני שקלים לשבעה שקלים, "למבוגרים זה מזכיר את הילדות, ומתרפקים על הנוסטלגיה. חלק קונים ושולחים לבני משפחה וחברים, בעוד אחרים קונים ושומרים למזכרת". לדבריו, מי שייצר את הגלויות האלה כבר הלך לעולמו, ונשארו אותן גלויות של סימני החג עם השופר והתפוח בדבש.
פיסת היסטוריה
לאילן מזרחי יש דוכן כבר 40 שנה באלנבי בתל אביב. הוא פותח את הדוכן בשש בבוקר וסוגר בשש בערב. "לא שיש תור ארוך ועומס, אבל אני רגיל זה שנים שאלו השעות", הוא אומר. לדבריו, כיום לרוב הדוכן הוא אטרקציה. "אנשים עוצרים, מצלמים בטלפון הנייד, מסתכלים על כרטיסי הברכה בערגה, מחייכים וממשיכים בדרכם. רוצים להרגיש כאילו נגעו בפיסת היסטוריה", אומר בחיוך מזרחי.
לדבריו, קניית כרטיסי ברכה באלנבי, הרחוב הסואן, בתקופת שלפני החג היתה חלק מהמולת הקניות, "היתה התרגשות. אנשים היו נעמדים ומתלבטים אילו כרטיסים לקנות, כמה, למי לקנות כרטיס יקר ומושקע ולמי פחות, מתייעצים זה עם זה. היום אנשים טרודים איך לגמור את יום העבודה ולהביא אוכל הביתה לחג. רואים את זה על פניהם. היום הקונים הם תיירים שקונים למזכרת, וגם כמה מבוגרים ששמים את הכרטיס עם המתנה שקנו למי שהם מתארחים אצלו בחג". מזרחי יודע לספר שבכל שנה מגיעה קשישה בת 90 ועדיין קונה אצלו כרטיסי ברכה לילדים ולנכדים. "אני שמח לראות בכל שנה שהיא בחיים, זה עושה הרגשה טובה, ועם ההתלהבות שלה כאילו הזמן עצר מלכת אצלה.אני מחליף איתה כמה מילים וקווה לראותה בעוד שנה".
ומה עושים עם האיגרות הנותרות אחרי החגים? "אי אפשר לאחסן כי זה מצהיב, אז אני זורק בצער ומדפיס בשנה הבאה חדשות".
אם אתם בכל זאת חפצים להחזיר עטרה ליושנה ונתקפתם ריגוש נוסטלגי, בשונה מהשנים האחרונות אל תסמסו ואל תשלחו מיילים. פנקו את היקרים לכם השנה בכרטיס ברכה אישי שאתם כתבתם. המחיר לכרטיס קטן נע בין שקל לשלושה, וכרטיס ברכה גדול עם נצנצים עולה כשבעה שקלים. שנה טובה!