את כמויות החגיגות והשמחה בליבם של אוהדי הפועל ת"א לאחר פרסום הידיעה על שובו של החלוץ איתי שכטר למדים האדומים קשה לתאר במילים. לא רק הבן האובד חזר למתחם חודורוב, גם האופוריה עשתה קאמבק של הרגע האחרון.
אחרי עונת הטראומה אשתקד עם סוונסי באנגליה, חזרתו של שכטר הושגה בסופו של דבר בעיקר בזכות אחד ממחזיקי המניות עידו חג'ג', שכאילו הדביק פלסטר על הפצע הפתוח. הקרב הכלכלי על שכטר מול מכבי ת"א היה עבורם קו פרשת המים.
כשהעיסקה נחתמה והחלוץ חזר "הביתה" (אחרי הכל הוא גדל בהפועל חיפה והחל את קריירת הבוגרים בנצרת עילית), אוהדי הפועל ת"א הרגישו כמו אחרי דרבי. בכל זאת, אם זה לא היה עוד שלוש נקודות בקופה, זה היה קרב על יוקרה, על כסף ובעיקר על חלוץ עם רזומה מרשים, בטח בגיזרה המקומית.
הקרדיט של גוטמן
אלא שמאז, משהו לא דופק בגיזרה של שכטר שנראה לא טוב על הדשא ובעיקר עדיין לא מחובר מספיק. למעט משחק אחד במוקדמות הליגה האירופית, היכולת של שכטר לא מזכירה את מה שהתרגלנו לראות מהטאלנט המוכשר.
העובדה הזו בוודאי מדירה שינה לא רק מהמאמן רן בן שמעון, שיודע שבלי חזרה לעניינים של שכטר הוא עלול להיות בצרה, אלא גם מהאוהדים האוחזים בשק מלא ציפיות. בחלק מהפורומים כבר החלו להישמע נגדו ביקורת.
עוד לפני היכולת הדלה, מאז הורם על כתפי האוהדים באימון הפתיחה ונחת מחדש על הדשא המוכר לו, משהו באנרגיות של שכטר אבד.
גם הקרדיט שקיבל ממאמן הנבחרת ומי שהפך לאחד ממוקיריו, אלי גוטמן, הולך ואוזל. שכטר אמנם הועדף על פני חלוצים אחרים למלא את מקומו של תומר חמד הפצוע, אבל מול אזרבייג'ן ורוסיה הוא צפוי לפתוח במקרה הטוב על הספסל.
סוד ההצלחה הגדול של שכטר בשנים האחרונות בישראל בא לידי ביטוי בכך שהדומיננטיות והאופי הקורן ומלא שמחת החיים עבד לא רק בחדר ההלבשה, אלא גם במנהיגות במגרש, בלוחמנות, באנרגיות גבוהות לאורך 90 דקות, שגרמה להרבה כאב ראש להגנה של היריבות.
היציאה לאירופה, שהסתיימה בקול ענות חלושה, הקהתה מאוד את התכונות האלו והפכה את שכטר, לפחות כרגע, לשחקן אפור וכבוי שלא מצליח לחבר את השורשים שלו חזרה לדשא של בלומפילד ולהראות ולו קמצוץ קטן מהיכולות שלו. הו, ויש לו כאלו.
החזרה לקדנציה השנייה בהפועל תייגה אותו כ"מרוויח הגדול" ו"העשיר" מבין שחקני הסגל.
בקונסטלציה הכלכלית של המועדון, אין כיום פריבילגיות להשקעות כושלות ולפלופים. ייתכן שמדובר ב"קוף על הגב" שהפך לסיבה המרכזית להיעלמותה של הקלילות הטיפוסית שלו. במקום חגיגות, שכטר מציג משקולות על הרגליים.
הציפייה משכטר ברורה וחדה, להחזיר את הניצוץ שהוצת בקבוצה ההיא של גוטמן, את הכדורגל המהיר והטכני, היפה לעין, כזה שישכיח את שבלונת הנעת הכדור המסורבלת.
שחקנים בהפועל מספרים שבמקרה של שכטר, ניתוח חוסר ההצלחה הנוכחי מסובך למדי. "לאף אחד לא ברור למה איתי לא מצליח, לא בטוח שגם הוא מבין כרגע מה העניין וחייבים לתת לו עוד זמן, עוד לא התחילה הליגה ורוצים לגמור אותו", אמר שחקן בקבוצה, "הוא מתאמן מצוין, לא סובל משום פציעה ובאמת שכאישיות אני מאחל לכל חדר הלבשה שחקן כזה".
"שכטר לא חלוץ רחבה"
ואולי שכטר בכלל לא אשם ביכולת החלשה. הדעה הרווחת בקרב השחקנים, גורמים במועדון ובוודאי בפלגים נרחבים בקהל היא שבן שמעון מנסה להמציא את שכטר מחדש שלא לצורך ומציב אותו במקום הכי לא לו, בחוד ההתקפה, שם הוא מתמודד מול שני בלמים ורביעיות הגנתיות שמשבשות לו את התנועה הכל כך מוכרת.
כבר בתחילת הדרך במכבי נתניה, דרך נקודת השיא בדאבל ההיסטורי עם גוטמן ועד לניסיון הכושל באירופה, שכטר תופקד אך ורק באגפים, שם המהירות והטכניקה התחברו בצורה מושלמת וקידמו את הפריצה של אחד משחקני ההתקפה המוכשרים ביותר שגדלו בעידן הנוכחי.
בן שמעון מתעקש לעלות במערך שבו שכטר משחק בשפיץ, כשמתחתיו שני שחקני ההתקפה הנותרים. "כל העוקץ של איתי יוצא", אמר אתמול גורם בהפועל, "שכטר בחיים לא היה חלוץ רחבה שמשחק עם הגב לשער, זאת המצאה לא מוצלחת ולא פרקטית. שכטר חייב לשחק רק בקו ועומר דמארי בחוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו