יש תמונה שחוקרים לשעבר במפלג המירמה של משטרת מחוז ת"א מתקשים לשכוח: מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, מסיים את חקירתו בקיץ 2006 כחשוד עם אחרים בהטיית מכרז במיליון שקלים, ניגש אל מפקד היחידה דאז, סנ"צ אריה אידלמן, ופורץ בבכי. רוח דבריו כשנרגע: טעיתי, למדתי לקח, אני שוקל לפרוש מתפקידי.
רוצה לומר: הניחו לי לנפשי. אסיק את המסקנות בעצמי.
מגישה: דניאל רוט, צילום: דורון פרסאוד, ארכיון: רפאל בן ארי, דודי ועקנין, גדעון מרקוביץ, הלבשה: "מנגו"
אידלמן, מספרים חדי זיכרון, נטה אז להאמין לנחקר המפורסם. לא להכחשות שלו בחקירה כמו להבטחה שיסיק מסקנות. אבל וסרמן לא הסיק, אולי באדיבות פרקליטות מחוז ת"א, שסגרה את תיקי החשודים מחוסר ראיות מספיקות.
וסרמן התאושש עם הזמן מאותה חקירה, הקיף את עצמו בעסקנים נאמנים, והלך בדרך קודמו, אברהם בן שבת: טיפח שחיתות ציבורית ושידרג אותה לשחיתות אישית. הוא ביצר את מעמדו בעזרת טובות הנאה למקורבים ולחובבי טיסות חינם לחו"ל; הוא קנה בדרך הזאת תמיכה של עשרות רבות של עסקנים ופעילים.
וסרמן התנהל ומתנהל כנוכל לכל דבר כאילו שכח מדוע פינה לו בן שבת את כיסא המזכ"ל: האחרון הסתבך במעשי מירמה, נתפס בקלקלתו, נגרר אל ספסל הנאשמים והורשע במירמה. נוכל קטן ששילם מחיר כבד. הוא נבעט הביתה מושפל ומבוזה.
עכשיו אנחנו כבר שבוע שני בפרשת יוסף וסרמן ויוסף אפרת (אפרת מכהן כראש אגף התיירות והאירועים), והכותרת הראויה לה: שחיתות אישית. טובות הנאה. מעשים פליליים מתמשכים. תנועת תן וקח שאפרת כפה על סוכנת הנסיעות של הארגון, בטי דהן, בידיעת וסרמן.
אנחנו מטפסים היום מדרגה וקוראים לילד הזה בשמו: חשד כבד לדרישת שוחד, לקבלת שוחד ולהפרת אמונים. אני לא מכיר בספר החוקים שמות אחרים למעשים שנחשפו בידי עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת. די בעובדות שכבר פורסמו כדי לבסס חשד חמור כל כך. אין כאן, כפי שיובהר בהמשך, מילה אחת של הגזמה.
רדיפת בטי דהן
רגע לפני שאנחנו מסבירים מדוע אין מנוס מחקירה פלילית - כמה מילים על גב' בטי דהן, שלטענת יודעי סוד בארגון נגררה למגרש הזה בעל כורחה. נגררה והסתבכה במתן טובות ההנאה לווסרמן ולאפרת.
סוכנת הנסיעות הוותיקה שירתה בנאמנות ובמקצועיות במשך שנים את המורים והפכה למוסד אמין. אין סוף מכתבי תודה מבכירי הארגון ומראשי אגף הגמלאים מלמדים על שביעות הרצון ממנה. פעילים מרכזיים מאשרים שמדובר באישה רצינית ואחראית.
עד שיום אחד הבינה דהן כי אם לא תיענה לדרישות של וסרמן ואפרת ולא תממן להם ולבני משפחתם בילויים בבתי מלון יוקרתיים, תאבד את פרנסתה. חושיה החדים לא הטעו אותה: כאשר גברו עליה לחציו של אפרת, כאשר השמיעה קולות מחאה, כאשר התחילה לסגור את הברז לשני דורשי טובות ההנאה - היא קיבלה בעיטה הביתה. שברו את מטה לחמה.
הנה, אם כן, התשתית הראייתית שמובילה את הפרשה אל מגרש החשדות בעבירות של הפרת אמונים, מירמה ושוחד:
1. יוסף אפרת: בכובע אחד הוא סיפק עבודה רבה למשרדה של בטי דהן, שם גם עבדה בתו; בכובע שני הוא דרש מדהן להזרים לכיסיו חלק נכבד מהרווחים. יש לכך ביטוי בכתב ובע"פ. יש הוכחות שדהן העבירה לאפרת במצטבר יותר מ־100 אלף שקלים!!!
בעברית פשוטה קוראים לזה ניצול מעמד לרעה לסחיטת כספים. דהן נשברה ושילמה.
לשון אחר: תנועת התן וקח, שאפרת יזם כבר לפני כמה שנים, ניתנת בקלות להוכחה. היא גם חמורה פי כמה מפרשת אברהם בן שבת, שהגיש בשעתו עבודה סמינריונית שהכינה סטודנטית אחרת. אין מקום להשוואה.
2. המזכ"ל יוסף וסרמן: בכובע אחד הוא היה המעסיק הראשי של דהן, בכובע שני הוא ביקש ממנה לשלם בשביל הוצאות האירוח שלו ושל משפחתו בבתי מלון יוקרתיים. הסכום המצטבר של טובות ההנאה, שעליו אין מחלוקת: כ־16 אלף שקלים.
חלק מהכספים האלה החזיר וסרמן לדהן רק אחרי כשנה, כשהבין שסיפור הפיכתה לבנקומט הפרטי שלו עלול להתפוצץ. כספים אחרים הוא החזיר כעבור שנתיים, כשדהן שלחה לו מכתב אישי והזהירה אותו כי היא תפנה לגורמי חקירה מוסמכים.
3. הגנה על אפרת: וסרמן קיבל מידע מדויק על מה שנחזה כסחיטת דהן לכאורה בידי נאמנו ואיש סודו, יוסף אפרת. כך גם על הדרישה לקבל שוחד ואחוזים מהרווחים של סוכנת הנסיעות. למרות זאת - התעלם: הוא לא פעל לפיטורי אפרת, לא השעה אותו, לא הורה לו להחזיר את הכספים לבטי דהן. כלום.
הוא שמר עליו. הוא הגן אישית על השחיתות החמורה. הוא לא הגיש תלונה ביאח"ה.
זה מה שחסר לו - שאנשיהם של תנ"צ זיוה אגמי וסגנה נצ"מ ערן קמין יפקדו את משרדו; שדהן תספר בחקירה איך נסחטה שוב ושוב ואיך הגיעה למצב שבו מימנה מכיסה את שני המחנכים שאמורים לתת דוגמה לאחרים.
4. שיבוש החקירה: כאילו אין די בעובדות האלה, קיימים שני מכתבים שעניינם הלבנת המעשים הפליליים לכאורה. הם נוסחו בידי פרקליטי וסרמן והארגון, ומבקשים לעמעם ולטשטש את חומרת הפרשה. דהן נדרשה לחתום עליהם בלחץ חובותיה, נדרשה בכתב לשמור הכל בסוד. היא נענתה ורק אז שולמו לה חלק מחובות הארגון וחלק מהכספים שבהם מימנה את וסרמן.
מה משמעות המסמכים האלה, אם לא ניסיון לשבש חקירה אפשרית? מה זה אם לא ניסיון למנוע ממנה לשתף פעולה עם המשטרה, אם וכאשר זו תיכנס לתמונה? מה זה אם לא ראשית הודאה של וסרמן שהוא קיבל כספים שלא כדין ומבין שאסור שהמשטרה והציבור יידעו על כך?
רדיפת גילה קליין
כדי להבין מי האיש שעומד בראש הסתדרות המורים ולאן הוא מסוגל להגיע, די בתיאור מלחמתו בראש האופוזיציה, גילה קליין, שעומדת בראש סיעת נחל.
וסרמן הכיר את קליין לפני שנים כשהיתה חברה בסיעה שלו וכיהנה כמזכירת סניף אשדוד. היא היתה חיילת בצבאו, פעילה צייתנית שהוא משך בחוטיה עוד ועוד. עד שיום אחד לפני כשלוש שנים היא התעשתה, מאסה בהתנהלות וסרמן ואמרה: לא עוד. אני מקימה סיעה, אני מתמודדת מולו, אני לא מפחדת ממנו.
או אז פרץ החוצה הרוע של וסרמן ולהקתו. מה שקרה לקליין מהרגע שהפנתה עורף לדיקטטור, הוא סיפור מצמרר אפילו במושגים של הרקב בהסתדרות המורים. אנשי וסרמן סימנו אותה כאויבת והשמיצו אותה קשות; דלתות בתי ספר נסגרו בפניה בגסות ערב הבחירות הפנימיות; מנהלים, ובהם אנשים ערכיים כביכול, מנעו ממנה את הזכות הבסיסית להופיע בפני המורים שלהם.
ועוד: אנשי וסרמן לא פירסמו את רשימת המתמודדים בבחירות, לא הפיצו כבעבר חוברת עם המצע של המתמודדים, לא איפשרו לקליין לנסות לשכנע רבבות מורים שהיא טובה יותר, מקצועית יותר, רגישה יותר לבעיות עובדי ההוראה. חסמו אותה בכל דרך.
דמוקרטיה? לא בבית ספרנו. לא בהסתדרות המורים. אנחנו הרי בעידן יוסף וסרמן.
למרות זאת הגיעה קליין בבחירות, שבהן התמודדה באפס אמצעים, להישג מרשים: כ־15 אחוזים מהמצביעים תמכו בה. היא הפכה לרשימה השלישית בגודלה (מתוך 8).
פתאום נולדה בארגון המסואב אופוזיציה אמיתית. פתאום חזר האור לעיניים לחלק מהמורים.
רדיפת גילה קליין (ב)
מה עשה החבר וסרמן בנסיבות האלה? המשיך להילחם בקליין, יזם את שינוי החוקה באופן שגרם לאי בחירתה למזכירת סניף אשדוד, מנע בטענות שווא העברת כספים לסיעה שלה.
קליין השיבה מלחמה. היא עתרה באמצעות עו"ד פיליפ רוסטהולדר לבית הדין הפנימי וניצחה. השופטת שרה פריש סיפקה לה בלון חמצן.
חשבו אנשי החושך של וסרמן איך אפשר להנחית מהלומת מוות על סיעת נחל, והגו תרגיל חדש: במקום תקציב שנתי של 200 אלף שקלים, תעמיד ההנהלה לרשותה 130 אלף שקלים בלבד. כלומר, תצמצם מאוד את יכולת פעילותה בשטח.
אלא שגם הגרזן הזה לא השבית את גילה קליין וחבריה. לכן החליטה "ההנהגה" על קיצוץ שלישי: 70 אלף שקלים בלבד בשנה...
כאן אמורים היו פעילי סיעת נחל להישבר ולהתפזר לכל רוח. כשזה לא קרה - נולד בקרמלין של וסרמן תרגיל חדש: ההנהלה היא שתקבע מה רשאיות הסיעות לעשות בכספים המוקצים להן.
בפברואר השנה זה קרה: לסיעה מותר לממן כנס אחד בשנה... היא צריכה לקיים פעם בשנה השתלמות מקצועית לחברי הסיעה... הכסף מיועד למימון כיבודים בישיבות הסיעה ולפרסום מודעות ברכה...
לשון אחר: לא יהיה לה כסף להדפסת ולהפצת פלאיירים, לפעילות הסברתית ערב הבחירות, לארגון כנסים ברחבי הארץ, לגיוס פעילים, לתשלום ליועץ משפטי עו"ד פיליפ רוסטהולדר, שגם כך מקבל פרוטות.
רגע, ומה יהיה אם הסיעה תעתור שוב לבית הדין הפנימי אחרי שלוש עתירות שבהן זכתה? גם על כך חשבה להקת וסרמן: עתירה רביעית תהיה כרוכה בתשלום. את גובה האגרה תקבע ההנהלה.
עזרזר והארמון ברעננה
לפני חודש תיארתי כאן יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת את נפלאות מ"מ ראש עיריית רעננה, יואל עזרזר. סיפרתי כיצד אירגן לעצמו עזרזר שלוש משכורות בחברה קדישא המקומית וכיצד הרוויח מדי שנה כמיליון שקלים (עלות שכר); תיארתי אדם ששידר ציניות ויהירות ושהתנהל כאילו מעסיקיו בעמותת הקבורה עובדים אצלו ולא הוא אצלם.
לא ידעתי אז דבר וחצי דבר על החקירה שמנהלים בחשאי רפ"ק אסף ולפיש ורפ"ק רוני לוי מיאח"ה נגד עזרזר. לא ידעתי שהאחרון נגוע על פי החשד גם בעבירות של קבלת שוחד, גניבה והלבנת הון. לא ידעתי שהוא צמח בגינה של ש"ס ונמנה עם חבריו של העבריין אריה דרעי. את ניצול זכות השתיקה במשטרה הוא למד כנראה ממנו.
האנשים הטובים שהצביעו לעברו במהלך הבדיקה דיברו על המשכורת המשולשת שהוא אירגן לעצמו בעמותה, ועל שני חברי ההנהלה הנגועים בפרשה, אחד מהם בן יותר מ־90 שאינו יודע מה קורה סביבו. הם לא הבינו את הקלות שבה אדם מזרים לכיסו מיליונים כאילו מדובר בעסק פרטי.
מה עוד קומם אותם? העיניים הגדולות של עזרזר כמנכ"ל. הווילה הענקית שהוא בנה לעצמו בעיר עם בריכת שחייה בחצר וחומה גבוהה מסביב לארמון. גינוני הש"סניקים הנהנתנים עם חליפות השלושה חלקים ומכוניות הפאר שטוענים ברצינות שהם מייצגים את החלשים. לא חלילה את הנוחי דנקנרים.
זה, אם כן, האיש שלא סיפק לנו תשובות אמת. זה האיש שלא טרח להופיע בפני הנהלת החברה קדישא מייד אחרי חשיפת הפרשה. זה האיש שהבטיח לראש עיריית רעננה, נחום חופרי, תשובה לשאלות הקשות בתוך 24 שעות ולא טרח לספק אותה.
חופרי, ייאמר כאן בהדגשה, בניגוד להנהלת החברה קדישא, לא התחמק ולא ברח מתפוח האדמה הלוהט. הוא הרים אותו, ביקש מסגנו להפריך את הטענות נגדו וכשלא זכה כאמור למענה - היה נחרץ: הוא שלל מעזרזר את כל הסמכויות הביצועיות. הוא קיבל החלטה שראשי רשויות אחרים צריכים ללמוד ממנה: אסור לעצום עיניים מול גילויי שחיתות. צריך לנקות את האורווה. חייבים לסלק את הצחנה.
החבר של דרעי
במשכן הכנסת התגלגלה בחודשים האחרונים שמועה עקשנית: רואה החשבון משה ליאון, חברם של הנאשם אביגדור ליברמן ושל העבריין אריה דרעי, מבקש להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. ליתר דיוק: ליברמן ודרעי רוצים להושיב אותו על כיסאו של ניר ברקת. הוא חברם, הוא אדם כלבבם. רוצים לאמור: הוא שפוט שלהם.
חלף זמן, ליאון השתכנע שיש לו סיכוי, והשמועה הפכה לבדיחה: הוא יתמודד על ראשות העירייה. הוא יכבוש את הכיסא בגיבוי ובעזרת החרדים.
נכון, ליאון לא תושב ירושלים ורגישותו החברתית שואפת לאפס. נכון, ניר ברקת מתפקד היטב כראש עירייה ואין סיבה להחליפו. נכון, ליאון הוא עסקן אפור, חסר רקורד של עשייה ציבורית, אדם שלא הטביע חותם בשום תפקיד ציבורי, לרבות כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בממשלת נתניהו הראשונה; לרבות כיו"ר רכבת ישראל.
זה פוסל אותו? זה אומר שהוא לא ראוי?
בוודאי. מבחינת שולחיו, לעומת זאת, הוא מתאים: הוא שירת אינטרסים של נוכלים ורמאים; ברזומה שלו מזדקר תפקיד של יועץ הסתרים של איל ההון המפוקפק מאוסטריה, מרטין שלאף; הוא לא מזוהה עם מלחמה ערכית.
זה אם כן כרטיס הביקור שלו. זה מועמד תפור למידותיו של העיתון שהיה פעם של המדינה. אותו יבקש ודאי העיתון לקדם, איתו יפרסם ודאי ראיון, אותו ינסה למכור לחילונים כתקווה הגדולה של ירושלים. לא חלילה של אריה דרעי.
דוד עמר מצפצף
דוד עמר, 70, ראש עיריית נשר, מתעקש להוכיח לכולם שהוא באמת נבחר ציבור מושחת. שכל מה שנכתב עליו כאן, או במקומות אחרים, היה נכון. שהוא לא שכח דבר ממה שלמד במרכז הליכוד המיתולוגי, בית הגידול שלו, ושהוא דבק בדרכו.
מהי אותה דרך מופלאה שבעזרתה מבקש עמר לקבל שוב את אמון תושבי נשר? הגנה על נאשמים בשחיתות. אי הסקת מסקנות אישיות בגין עבירות בנייה חמורות בביתו (הפרקליטות החליטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע). התעלמות מכללי מינהל תקין הכי בסיסיים.
מה עוד נכלל בכרטיס הביקור הציבורי שלו? התנכלות למתריעים בשער, התעלמות משומרי הסף החיצוניים והפנימיים, התעקשות לרכוש ערב הבחירות טאבלטים לילדי נשר ב־12 מיליון שקלים. זלזול מופגן באזהרת היועץ המשפטי של העירייה כי רכישה כזו עלולה לסבך אותו בעבירת שוחד.
עיקר שכחנו: דוד עמר מתעלם מהנחיית הממונה על מחוז חיפה, יוסף משלב, לפעול להשעיית מזכיר העיר, יוחאי וינשטיין, הנאשם בקבלת שוחד. הוא מצפצף.
ראש העירייה, שנמנע מלהשיב על שאלות מיכל שבת, לא נטל גם את סמכויות ממלא מקומו, פרדי מאליק, הנאשם אף הוא בקבלת שוחד. הוא מוסיף להגן על שני נאמניו מספסל הנאשמים. הוא כאילו מבקש לומר לתושבי נשר: אני דוד עמר, אני לא נחום חופרי. זה עולם המושגים שלי וזה חלק מהמצע שלי בבחירות.
בהשתתפות: עוזי דיין, מיכל שבתmotig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו