החולד (לרוב קוראים לו חפרפרת, למרות שאין חפרפרות בישראל) חי את מרבית חייו בבדידות בחושך. הוא עיוור כמעט לחלוטין, עיניו מכוסות קפלי עור והזמן היחיד בו הוא יוצא מהמחילה הוא בעונת החיזור והרבייה.
החולד המתוק שבסרטון הגיע למרפאה לחיות בר באגמון החולה-קק"ל, בשיתוף המכללה האקדמית תל חי, לאחר מפגש לא נעים עם חתולים. החולד קיבל טיפול מסור, ולאחר אישוש שוחרר בדיוק במקום בו נמצא, עם השגחה עד שהתחפר למחילה מוגנת.
לחולדים כמה תכונות מרתקות; הם מנווטים למרחקים קצרים בעזרת רישום תנועות גוף - זיכרון של תנועות השרירים והמפרקים במרחב ומהירות תנועה וכיוון. למרחקים ארוכים יותר, הם מנווטים בעזרת השדה המגנטי של כדור הארץ אותו הם קולטים ובעזרת גלים סיסמיים שהם יוצרים על ידי מספר רב של הקשות מהירות של החלק הקדמי של הראש על דפנות המחילה (עד 12 הקשות ב 3 שניות) .
עובדה מרתקת נוספת היא שהחולדים חיים תקופת חיים ארוכה במיוחד יחסית למכרסמים אחרים-בין 30-20 שנה בממוצע. בנוסף, החולד הארץ ישראלי והחולד העירום עמידים בפני מחלת הסרטן. מנגנון עמידות זה נחקר לעומק בשנים האחרונות במטרה להבין כיצד הוא עובד והאם ניתן ליישמו על בני אדם בטיפולים שונים לסרטן.
ענבר רובין מאגמון החולה קק״ל מספרת לנו כי "במהלך שנות קיומו הפך אגמון החולה של קרן קימת לישראל לבית גידול לחיות מהחשובים והקריטיים בישראל. מרכז האקלום והמרפאה לחיות בר מוסיפות לחשיבותו לחיות הבר המקומיות, ומאפשרות לנו לתת מענה מהיר בטיפול בבעלי החיים, בנוסף לערך חינוכי וקהילתי.״
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו