צבי. צילום: רועי גלעד - רשות הטבע והגנם

שנהיה לראש: המאפיינים המיוחדים של ראשי בעלי החיים

האם ליונקים כמונו יש כושר ראייה נמוך, מדוע לזאבים יש אוזניים שונות ואיזה דמיון יש לתקשורת של בני אדם ובעלי חיים? • לרגל ראש השנה, ביררנו כמה דברים בנוגע לראשים של חיות

שנהיה לראש ולא לזנב, ולא בכדי. הראש הוא מרכז העצבים שלנו, תרתי משמע. הוא מרכז את איברי החוש המרכזיים איתם אנחנו יכולים לחוש את סביבתנו ולהגיב בהתאם. למרות האמירה הכללית הזאת, שכמובן מתייחסת לבעלי חיים, גם כאן ניתן למצוא הרבה הבדלים ודמיון בין קבוצות שונות של בעלי חיים ובצורתם של איברי החוש השונים היוצאים ממנו.

דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, הסביר לנו על כמה דברים שעולים במוחנו כשאנו בוחנים את הראש, המבנה שלו והאיברים המחוברים אליו בבעלי החיים בטבע. הראש מכוון אותנו במרחב, ולמעשה יוצר כיווניות כללית של בעל החיים. כלומר, ברור שכשנעים קדימה הראש מוביל, וכך במהלך האבולוציה התרכזו איברי חוש בקדמת הגוף של יצורים עם סימטריה דו-צדדית (מתולעים, פרוקי רגליים ועד יונקים). החושים השונים יכולים לפרש את האותות מהסביבה לפעול בהתאם. דרך הראש נכנס גם המזון לתוך גופנו. זה נשמע טריוויאלי, אך תחשבו על אמבה.

עיניים

אלו כנראה איברי החוש הקדומים ביותר, הממוקמים בקדמת בעל החיים. מחזוריות התאורה הטבעית היא מהאותות הקבועים והיציבים ביותר בטבע. תהליכים ביולוגיים רבים מסתנכרנים על פי אורך היום, עוצמת התאורה ועיתויה. יצורים פרימיטיביים קולטים אור ומגיבים בהתאם, נסוגים או נמשכים אליו. אלו שכבר יש להם עיניים המחוברות למוח כבר מתנהגים בצורה יותר מורכבת. חלקם מנווטים על פי אור מקוטב כמו הדבורים ומיני פרוקי רגליים רבים אחרים. אחרים רואים את המטרה שלהם וטורפים אותה. יחד עם זאת, דווקא מרבית היונקים הם בעלי כושר ראייה נמוך ומתבססים על חושים אחרים.

צבי, צילום: נמרוד להב - רשות הטבע והגנים

אוזניים

זה נשמע טריוויאלי, אך רק למחלקת היונקים יש אפרכסות היכולות לרכז את הקולות לעבר איברי השמע הנמצאים בתוך הגולגולת. לאפרכסת במינים שונים יש גם תפקיד משני לעניין השמע, אך מרכזי בצינון הגוף. מאחר והן בולטות מהגוף ויש בהן כלי דם רבים, הן יכולות לשמש כרדיאטור (מצנן) של הגוף ובעיקר של הראש, שאנחנו לא רוצים שיתחמם יתר על המידה (מה שנכון למחשב נכון גם למוח). לכן באותם המינים, כמו למשל זאב החי גם באזורי הקוטב הצפוני אך גם באזור המדבר הקיצוני של אילת, האוזניים יהיו בגודל שונה מאוד.

בעוד שבאלו הצפוניים האוזניים קטנות יחסית, באלו הדרומיים הן גדולות יותר ומאפשרות קירור טוב יותר של הגוף. למטיילים בשטחים הפתוחים ניתן להשוות בין אוזני הצבי הישראלי בצפון ישראל, ובין אלו של צבי הנגב במדבר, לאחרון מביניהם אוזניים גדולות בולטות ומעורקות. בעופות דורסים הצדים בלילה, שקעי השמע ממוקמים באופן לא סימטרי בגולגולת. בכך, הם יכולים לבצע חישוב מדויק של מיקום הטרף במרחב על פי ההפרש של הזמן שבו מגיע הקול לכל אוזן בנפרד, ולבצע ציד מדויק גם בלילה חשוך לחלוטין. לדורסים מהסוג זרון, בהם ניתן לצפות בחורף בשמורת אגמון החולה, בשמורת עין אפק ובגמלא, יש זר נוצות סביב הראש המסייע במיקוד של קולות מכרסמים ועופות אותם הם צדים מתוך סבך של צמחיה עשבונית צפופה.

צבי, צילום: גמיל אטרש - רשות הטבע והגנים

אף

איבר זה קולט אותות כימיים מהאוויר. לפרוקי רגליים יש מחושים הקולטים את האותות הכימיים מהאוויר להם אין איבר המוגדר אף. לחולייתנים יש כבר פתחים בהם מרוכזים איברי החוש, המרכזים מידע רב המגיע ממולקולות הנישאות באוויר. חלק מהיונקים, כמו הצבוע המפוספס החי בישראל, מסוגלים להריח פגר שריחו נישא באוויר ממרחק קילומטרים רבים. חלק ניכר מהתקשורת בין היונקים היא על בסיס ריח. הם יכולים להירתע, להימשך או לדלות אינפורמציה על מצב רבייתי כאשר הם מריחים גללים או שתן של בעלי חיים שונים שעברו במקום. זו אחת הסיבות שאנחנו לא מעודדים כניסה עם כלבים לשמורות טבע, מאחר והם טורפים. בעלי חיים נטרפים נסוגים מהאזורים שבהם הם עושים את צרכיהם, והשפעה זו יכולה להיות למרחק ניכר מהשביל.

הצבוע המפוספס, צילום: דורון ניסים - רשות הטבע והגנים

תקשורת

מיני יונקים רבים (ובני אדם ביניהם) מעבירים מסרים על ידי שימוש בשרירי הפנים היוצרים הבעות שונות. כאשר אנחנו מחייכים, נוזפים, חושפים שיניים, מפשילים שפה ועוד, ומבלי לומר מילה, הצד השני מבין טוב מאוד למה אנחנו מתכוונים.

מבחינה אבולוציונית, על מנת שבעלי חיים צעירים לא יהוו איום על הבוגרים שבלהקה, שלפעמים יכולים להיות גם ההורים שלהם, תווי הפנים שלהם נעימים יותר ופחות חדים. לא בכדי אנחנו מאוהבים בגורים של יונקים להם תווי פנים רכים, גודל העיניים גדול יחסית לשאר האיברים בפנים והאף פחות מחודד מאשר אצל פרטים בוגרים.

בתינוקות האדם התופעה דומה. הביולוג האמריקני סטפן ג'י. גולד ניתח את האבולוציה שעברה דמותו המצוירת של מיקי מאוס על ידי אנשי דיסני. בתחילה היו תווי פניו חדים יותר ונעימים פחות, על מנת לחבב אותו על הציבור הרחב המאירים. כנראה מבלי הבנה ביולוגית-אבולוציונית, שרטטו תווי פנים עגולים יותר, הגדילו את העיניים יחסית לשאר האיברים בפנים – ובכך הפכו את דמותו של מיקי לאהודה יותר על הקהל הצעיר והמבוגר כאחד.

כדי שלא נמשיך לאכול לכם את הראש, שתהיה שנה טובה!

מיקי מאוס, צילום: באדיבות דיסני ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...