אלוף העולם הרשמי הגרמני היחיד, עמנואל לסקר, שהחזיק בתוארו 27 שנים, היה יהודי. זה כנראה לא שיעשע את הנאצים כשלסקר עזב למוסקבה מייד אחרי עלייתם לשלטון, ואפילו הצהיר על תמיכתו בשלטון שם. גם בבריה"מ הוא ראה את הנולד וברח בזמן לארה"ב. אחותו נרצחה במחנה ריכוז. 

אחת החידות שמסקרנות היסטוריונים של השחמט היא יחסו של האלוף העולמי בתקופה ההיא, אלכסנדר אליכין, גולה מרוסיה לצרפת, ליהודים. בשנת 1941 פירסם אליכין סידרת מאמרים ב"פאריזייר צייטונג", עיתון נאצי שיצא בפאריס הכבושה, בשם "שחמט ארי ויהודי". שם הוא טען כי "ליהודים יש כישרון לנצל את השחמט, אבל אין ביניהם אמן שחמט אמיתי". 

אליכין תקף את האסכולה הנימצוביצ'ית של המשחק (אסטרטגיית המשחק שפיתח אהרון נימצוביץ') ותיאר את ניצחונו בקרב על התואר מול מקס אויבה כ"ניצחון על יהדות העולם ששיתפה פעולה נגדי". אחרי המלחמה הכחיש את הדברים וטען שרק כך היה יכול להציל את עצמו ואת רעייתו. הנאצים אפילו ניסו להמציא תחליף לשחמט שידמה יותר מלחמה מודרנית.

בתוך כך, ב־1936 האמינו הנאצים שאירועי ספורט בינלאומיים גדולים יועילו להם, ויום לאחר סיום המשחקים האולימפיים בברלין נפתחה אולימפיאדת השחמט (הלא רשמית) במינכן. התאחדות השחמט הבינלאומית (פיד"א) החרימה את גרמניה באותה תקופה בגלל סעיף ארי שאסר השתתפות יהודים במשחק, אולם מפני שהגרמנים הסכימו להשתתפות יהודים במשחקים הללו - נתנה פיד"א למדינות החברות  בה אפשרות להשתתף. ארה"ב החרימה את המשחקים, אבל זה היה אירוע השחמט הקבוצתי הגדול אי פעם.  

*   *   *

21 מדינות הגיעו למפגש הענק במינכן, שבאופן ייחודי כלל נבחרות גדולות ומשחקים על שמונה לוחות (במרבית האולימפיאדות משחקים על ארבעה לוחות). סביר שהתוצאות לא שימחו אותם במיוחד, מפני שהאלופה הונגריה וסגניתה פולין התבססו על שחקנים יהודים. 

התבססותה של הנבחרת הפולנית על יהודים אינה צריכה להפתיע איש. ברשימות "השחקנים הטובים ביותר שלא היו אלופי עולם" תמיד מככבים כמה יהודים פולנים, כגון עקיבא רובינשטיין או מייצ'לאב (מיגל) ניידורף וענקים אחרים, כגון סבלי טרטקובר (שנולד ברוסיה לאם פולנייה ולאב רוסי, שניהם נרצחו בפוגרום), ג'ורג' סלווה או סימון ווינהאואר. בלודז' היה אפילו עיתון שחמט ביידיש. 

פולין זכתה באולימפיאדת השחמט ב־1930 עם רובינשטיין, טרטקובר ובלוח השלישי דוד פז'פיורקה - שלושתם שחקנים יהודים. פז'פיורקה היה דמות ארגונית חשובה בשחמט הפולני, בן למשפחה עשירה בעלת מסעדה, והוא גם הקים את ההתאחדות הפולנית. 

*   *   *

האונייה שהביאה את מרבית המשתתפים האירופאים לאולימפיאדת השחמט ב־1939 בארגנטינה, מכונה לעיתים "תיבת נוח של השחמט". במהלך המשחקים פלשה גרמניה לפולין ומלחמת העולם השנייה פרצה. דור שלם של שחמטאים יהודים ניצל כי שהה במדינה בדרום אמריקה, אבל דור שלם גם הוכחד. 

ניידורף, ממציא אחת ההסתעפויות החשובות בהגנה הסיציליאנית, היה אחד הניצולים. ב־1940 הוא שיחק משחק סימולטני עיוור מול 45 אנשים - שיא עולמי, וב־1972 סיפר כי שיחק את המשחק בתקווה שידווח עליו בעיתונות באירופה, ומי ממשפחתו ייצור איתו קשר. איש לא יצר קשר: רעייתו, בנו, אביו, אמו וארבעת אחיו נרצחו בידי הנאצים. טרטקובר, שהיה תושב צרפת, חזר לאירופה בשם בדוי, הצליח לברוח ללונדון, הצטרף לאנשי שארל דה גול ושירת במודיעין של הצבא הבריטי. 

המזל לא שפר על מי שלא היו באותה הנבחרת הפולנית: הנריק פרידמן נעלם במהלך השואה, לאון קרמר נרצח במחנה ריכוז, והנריק פוגוריאלי, שעוד הספיק לזכות באליפות גטו ורשה בתוצאה של 13 מ־14, נרצח ב־1943 בכלא פוויאק. 

בקיץ 1940, עוד לפני קיומו של גטו ורשה, עצר הגסטפו חלק גדול מאמני השחמט של העיר. הם מעולם לא הגיעו למחנות הריכוז וההשמדה. למישהו היתה סיבה להרוג אותם לפני כן, עוד בטרם ההשמדה השיטתית. בהם היה פז'פיורקה, אחד השחקנים הטובים בעולם בשעתו ומארגן אולימפיאדת ורשה ב־1935. ה־Oxford Companion For Chess טוען כי פז'פיורקה, פטריוט פולני עד יומו האחרון, מכר את ביתו כדי לממן את השתתפות פולין במשחקי 1939. איתו נרצחו בין השאר משה לובקי, שגבר על רובינשטיין ועל אליכין, וסטניסלב קון, אלוף ורשה. 

גורל היהודים בנבחרת ההונגרית המנצחת היה דומה ברובו. לאיוש שטיינר נשא לאישה שחמטאית אוסטרלית והיגר לסידני, שם היה אלוף אוסטרליה ארבע פעמים, אבל אחיו אנדרה נרצח סמוך לבודפשט ב־1944. קונרל האוושי מת בגדודי העבודה. 

*   *   *

יש משחק רשום מתקופת דמדומי גטו לודז' בפברואר 1944 בין דוד דניישבסקי, סגן אלוף פולין ושחקן הנבחרת בשנות ה־20, גם הוא ניצח את רובינשטיין ואת אליכין, לסולומון שפירא, אחד השחקנים החזקים בעיר. אולי זה כוחו הגדול של השחמט: אפשר לשחק אותו במנותק מהתנאים הפיזיים. דניישבסקי רשם את המשחק וגם ניתח אותו. שניהם נרצחו במחנה ההשמדה חלמנו שבפולין.