תופעת טבע ושמה קלינט איסטווד

"הפרד", ארה"ב 2019

אם אתם אוהבים את קלינט איסטווד, אתם חייבים לראות את "הפרד". זה עד כדי כך פשוט. 

במובנים רבים, הסרט הולך בעקבות "בלתי נסלח", "מיליון דולר בייבי" ו"גראן טורינו", ומהווה סיכום נוסף (וכנראה אחרון) של הקריירה המפוארת והלא נגמרת של האיש (שיהיה בן 89 במאי). אך מה שבאמת הופך אותו לשווה לצפייה הוא העובדה שתמצאו בו גם מידה לא מבוטלת של אבסורדיות, הומור עצמי וכנות - כך שהתוצאה אינה מתקשה להיות גם מבדרת וגם נוגעת ללב.

בגדול, מדובר בגרסת גיל הזהב ל"שובר שורות", רק שבמקום מורה לכימיה חולה סרטן שמתחיל להכין קריסטל מת' יש לנו כאן עסק עם מגדל פרחים בן 90 שמתחיל להוביל קוקאין עבור הקרטלים כדי להיחלץ מהקשיים הכלכליים שאליהם נקלע. 

למרבה המזל, איסטווד והתסריטאי ניק שנק (שכתב גם את "גראן טורינו") חוסכים מהצופים את הזוועות הגרפיות של סרטים כמו "סיקאריו" וסדרות כמו "נרקוס", זונחים את הריאליזם ומתמקדים בצד האנושי של הנפשות הפועלות. האלימות אמנם נוכחת, אך היא תופסת מושב אחורי לדינמיקה הלא צפויה שמתפתחת בין הגבר הלבן הקשיש, הבודד וחסר הטאקט שאותו מגלם איסטווד לבין החפ"שים של הקרטל שעבורו הוא עובד.

באותה מידה, גם אלמנט המתח של הסרט - שכולל שני סוכני FBI (בראדלי קופר ומייקל פניה) שדולקים בעקבות הבלדר הלא שגרתי - מתנהל בהילוך נמוך יחסית ובלי להתחייב למופעי זיקוקים וקרבות יריות. 

ברווחים שנוצרים, איסטווד מסתובב ברחבי אמריקה עם משאית הפיק־אפ שלו תוך כדי שהוא שר עם הרדיו ומתופף על ההגה. הוא משתעשע על חשבון הפער הבין־דורי ועל חשבון תרבות הפוליטיקלי קורקט, עושה חשבון נפש וחוגג את תדמיתו האייקונית באופן שהוא גם מגוחך לחלוטין וגם מצחיק מאוד. 

כך, למשל, הוא מודה בפה מלא שהיה חרא של בן זוג וחרא של אבא (מה שנכון, על פי הביוגרפיות הרבות שנכתבו עליו), אך באותה נשימה, הוא גם כולל שתי סצנות(!) שבהן נרמז באופן שאינו משתמע לשתי פנים שלמרות גילו המתקדם, הוא עדיין מספיק גבר כדי לענג שתי נשים בו בזמן. ואני שואל: איך אפשר לעמוד בפני שילוב קולנועי כה מופרע, כה מופרך וכה לא אמין? התשובה היא שאי אפשר.

נכון, בישורת האחרונה שלו, "הפרד" קצת מרשה לעצמו לגלוש לקיטשיות ולצ'יז. אבל גם החיבוקים, הנשיקות והמונולוגים הנרגשים והבלתי נמנעים אינם גורעים מההישג המרשים והדי מדהים של איסטווד. זהו אמנם לא אחד מסרטיו הגדולים. אך זהו סרט שעושה את מה שהוא עושה ביעילות מרבית ובלי להתנצל; סרט צנוע וכיפי שמזכיר בפעם המי יודע כמה עד כמה איסטווד הוא תופעת טבע ייחודית וחד־פעמית. אנחנו עוד נתגעגע אליו. 

ציון: 8

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו