"זו לא מלחמה עם רובים - זה קרב על המורל של העם היהודי"

באוהל האבלים שבחוות גלעד מתכנסים בני משפחתו של רזיאל שבח ז"ל, עם מאות המבקרים, ומעלים על נס דמות של איש שכולו נתינה, אדם שמשפחתו וחבריו העריצו, שביקש לעשות רק טוב לסביבתו. מה הפלא, שעם המורשת שהותיר הרב רזיאל, אחותו מזמינה את המוני בית ישראל לחתונתה.

"מה שברור לנו זה, שהחתונה הזו שלנו שאחי היה אמור לקדש אותנו בה - היא כבר לא חתונה פרטית שלנו, היא של כל עם ישראל - ועם ישראל מוזמן בהמוניו", אומרת אחותו, עטרת שבח (19), סטודנטית להנדסת כימיה באריאל, באוהל האבלים. 

"אחי היה דמות להערצה ולמופת, דמות ששאפנו שנינו לחיות בדרכו. לא המוות, אלא החיים יהיו על שמו. אבל מתוך שמחה גדולה, ענווה פנימית וצניעות, ועם אהבת הארץ – בדיוק כמו שהוא היה בחייו כמו גם במותו. כך תהייה גם החתונה שלנו, וכך גם יהיו חיינו. לא נשקע בכאב בגלל חלאת אדם יימח שמו.  נמשיך עם הראש למעלה ונוביל אור כמו שרזיאל הוביל באורו שלו", אומרת עטרת.

יעל שבח, אלמנתו של רזיאל ז"ל, וילדיהם // צילום: מירי צחי

עטרת שבח, אחותו הקטנה של רזיאל שבח ז"ל, שרק לפני שבוע וחצי חגגה את טקס החינה שלה עם אחיה הבכור רזיאל, שלושת אחיה הגדולים וכ-200 מוזמנים. כעת, אלה שהיו באולם לצידה, מנחמים אותה באוהל הלבן הגדול שנבנה בחצר בית משפחת שבח. חתונתם של עטרת עם בחיר ליבה, עמית בעדני בן ה-20, תלמיד ישיבת גבוהה בשדרות, צפויה להתקיים ב-25 לפברואר (י' באדר) באולמי "נסיה" בצומת מסמיה.

"הרוצח הביא עוד הרבה רזיאלים"

ארוסה, עמית בעדני אמר: "הרוצח חשב שהוא הרג את רזיאל, אבל בעצם הוא הביא לעוד הרבה רזיאלים בעולם. הנה, אנחנו כבר בונים משפחה ונביא 4, 5, 6 או יותר ילדים לעולם שיגדלו על אורו של רזיאל. יבואו עוד רבים לחוות גלעד, כך שבמקום ה-40 שיש כיום יהיו 200 ויותר. הכל ממשיך כרגיל רק שהיום החתונה תהיה יותר משמעותית. זה לא מלחמה עם רובים, זו מלחמה תודעתית וקרב על המורל של העם היהודי".

עטרת שבח ועמית בעדני // צילום: מירי צחי

עטרת שבח ארוסתו ממשיכה אותו: "לכן אנחנו פונים לראש הממשלה בכדי שיכיר בחוות גלעד כישוב, ויוסיף יחידות דיור על מנת שעוד אנשים יזכו לגור ולגדל ילדים בישוב הנפלא הזה, ושנוכל להגיע לפה בהרגשת בטחון".  

לדברי השניים בהתחלה כשהיה מי שהעלה את האופציה לדחות את החתונה, יעל, אלמנתו של רזיאל שבח, מיד שללה את הרעיון. "היא מיד קפצה ואמרה: מה פתאום? רזיאל כל כך חיכה לחתונה הזו, שאין מצב שדוחים אותה. זה מה שיהיה. אנחנו לא לוקחים את המוות והאבל אתנו לחתונה״. 

עטרת, שנולדה לאחר ארבע בנים במשפחה, מספרת על אחיה הגדול רזיאל: "הוא היה כמו שאח בכור אמור להיות. מושלם. עמית ואני תמיד כיבדנו אותו ותמיד הערצנו אותו ובשיחות ביננו תמיד שאפנו אליהם ואמרנו שאנחנו רוצים בית שמח כמו שיעל והוא בנו יחד". 

הודעת וואטסאפ שהתגלתה לעטרת הבוקר (חמישי) גרמה לה להזיל דמעות. לדבריה, ההודעה הייתה מעין צוואה בלתי כתובה. "יום לפני שנרצח הוא שלח הודעה ליעל על כל מיני דברים שצריך לעשות, והוא רשם שצריך לדאוג לנו. לעמית ולי. זה רזיאל - הוא תמיד חושב על הכל ודואג להכל, בלי הרבה דיבורים ורעש".

"אני לא מחפשת נקמה"

בתווך, אלמנתו של רזיאל שבח, יעל, אוספת את עצמה ואת ששת ילדיה הקטנים (הבכורה בת 10), וממשיכה בעשייה. "אין בי נקמה ואני גם לא מעוניינת בנקמה", היא אומרת ל"ישראל היום". "יש בי כעס, המון כעס. אבל אני לא חושבת שיעזור לי לכעוס. אני מעוניינת בהתרחבות, בגדילה, לתת כמה שיותר ברוח התורה והחסד שהיו לרזיאל, למוסדות שהיה מקים אם היה חי עד 120. מצד שני - אין לי בעיה לירוק למפגע בפנים. רק שיבוא".

הם הכירו ב "קו לחיים" לפני כ-12 שנה במפגש מתנדבי הארגון המטפל בילדים נכים בו שניהם התנדבו. מאז הם ביחד. "רזיאל הצדיק" שלה, הרגיש בדיוק כמו שהיא הרגישה, "נפש תאומה", כדבריה. בתום חצי שנה של חיזורים מצדו ("כמו בסרטים", היא משחזרת), הם נישאו. היא מורה באולפנה במעלה לבונה, והוא אברך, שוחט, דיין, מוהל, מלמד ילדים, כונן מד"א ועוד. "זו הייתה חתונה מטורפת באחוזת דניאל בנתיבות, עם 600 איש שהגיעו לשמח אותנו". כעת המשמחים הגיעו לנחם. 

"אני לא מחפשת נקמה". מכוניתו מנוקבת הכדורים של הרב רזיאל שבח ז"ל

"רזיאל לא היה בעל חלומות. כל מה שהוא רצה - הוא הגשים. הוא היה טיפוס שכל הזמן היה בעשיה גדולה ובהגשמה. כל הזמן חשב איך לכבוש עוד ועוד פסגות", מספרת יעל. 

בסלון ביתם בולטים הציורים הצבעוניים וברכות יום ההולדת הילדותיות שמעטרות את הסלון המשפחתי והמטבח. לבבות צבעוניים וברכות ליום הולדתה, שחגגה רק בשבוע שעבר. הוא זה שדרבן את הילדים לעשות הפתעה צבעונית לאימא. 

"אני מתגעגעת לצחוק של אבא"

"הילדים שואלים עליו כל הזמן. עובדיה, התינוק שמעל לתינוק", היא אומרת בצחוק על ילדה הפעוט בן השלוש, שקרוי על שם הרב עובדיה יוסף. "הוא אמר לי: 'אימא, אבא לא מת, נכון?' אמרתי לו, אז איפה אבא? והוא ענה - 'בשמיים'. שאלתי אותו איפה? והוא ענה 'עם הרב עובדיה יוסף'. מבחינתו להיות בשמיים זה להיות עם הרב עובדיה יוסף".  

רננה, בכורתם רק בת 10, מספרת כי, ״אבא שלי היה אבא כל כך טוב. היה צדיק. אני חושבת עליה ככה בכל פעם שאני מתגעגעת אליו - וזה מרגיע". ילדה יפה ומתוקה שלא מפסיקה לחייך בעדינות. "אני רוצה לכתוב לו מכתב. אולי ציור יפה עם לב גדול אדום, ואכתוב לו שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אלי מאוד". 

למה את הכי מתגעגעת?

"לצחוק של אבא. ולבדיחות. אבא היה מצחיק ושמח". היא עומדת ליד שלט יום ההולדת ליעל בו כתוב, "מזל טוב מלכה באהבה".

הרבה אח"מים מגיעים לנחם ויש הרבה נפילות חשמל ביישוב שהחשמל בו מסופק על ידי גנרטורים, ומים מובלים אליו במשאיות. בהמשך היום, מורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לחבר את זרם החשמל לחוות גלעד.  

ליעל חשוב לדבר על היעדר הביטחון ביישוב, על המחסומים שלא תמיד נמצאים. "זה אף פעם לא מספיק מה שיש. יש שתי בעיות עיקריות: האחת שאין מספיק אוכלוסייה יהודית שמתגוררת כאן, ויש הרבה ערבים; והשנייה, שאחרי שקורה אירוע כזה יש הרבה מחסומים וביטחון, אבל זה רק לחודש חודשיים. אנחנו רוצים ביטחון יציב, אנחנו רוצים לתגבר את האוכלוסייה היהודית. רק אז המאזן יהיה אחר". 

על האפשרות שיעזבו את היישוב היא אומרת בנחרצות: "לעולם לא. פה זה הבית שלי. פה יש לי קהילה חמה ותומכת שמעניקה לנו חיים יפים. אנחנו שמחים לחיות כאן. רזיאל אהב את המקום, אהב לגור כאן. תמיד הרגשנו בטוחים פה, ואנחנו לא מתכוונים להתחיל ולפחד. עם זאת, אני מקווה שרזיאל יהיה הקורבן האחרון. את יודעת מה מצחיק? כשהתחלתי בעבודה כמחנכת במעלה לבונה, הוא לא הסכים. הוא אמר שהדרך לשם עוברת דרך ישובים ערבים, ושזה מסוכן. הוא לא רצה שאעבוד במעלה לבונה, אבל הוא מת בסוף בפיגוע. זה מדהים איך שדברים מתגלגלים להם".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו