"משפחת שליט שכחה אותנו"

המאבק לשחרור גלעד שליט משבי חמאס היה ציון דרך בחברה הישראלית. מאות אלפי אזרחים תמכו במאבקה של המשפחה להשבת הבן החטוף, ומאות התגייסו ל"צבא החברים של גלעד שליט" וליוו את ההורים נועם ואביבה ואת האחים יואל והדס לכל אורך הקמפיין.

בין הפעילים הרבים היו גם כמה עשרות שלא רק נתנו למאבק מזמנם וממרצם, אלא ממש הקדישו לו את חייהם. חלקם הפסיקו את מסלול החיים הרגיל לטובת פעילויות הקמפיין והתייצבו כל אימת שנדרשו - גם על חשבון הזמן שלהם עם משפחותיהם. הם היו שם בהפגנות בירושלים מול מעון ראש הממשלה, בארוחות החג הציבוריות שנערכו באוהל המאבק, בעצרות תמיכה במקומות שונים בארץ. חלקם אף עזבו את מקומות עבודתם כדי להתמסר כליל למשימה הקדושה. איש מהם לא דרש דבר בתמורה.

רק עכשיו, חמש שנים לאחר שחרורו של גלעד, ולאחר שהפעילים שבו לשיגרת חייהם, פותחים כמה מהם את ליבם ומדברים על היחס - וליתר דיוק, חוסר היחס - שקיבלו ממשפחת שליט, וגם מגלעד עצמו, מהרגע שבו חזר הביתה.

בשיאו של הקמפיין כלל המטה לשחרור גלעד מאות מתנדבים מכל הארץ, אתר אינטרנט פעיל, שעודכן כל העת במידע על פעילויות המחאה הצפויות, דף פייסבוק עם מאות אלפי עוקבים ועוד. בראש המטה עמד תחילה תא"ל (בדימוס) חזי משיטה, ומאוחר יותר שמשון ליבמן, תושב מצפה הילה.

"רוב הפעילות היתה התנדבותית והתבססה בעיקר על הרצון הטוב של הפעילים", אומר אדם מקורב למשפחה. "בשלב מאוחר יותר היו מספר בעלי תפקידים שקיבלו החזר הוצאות מהעמותה הציבורית לשחרור גלעד, בין מאות לאלפי שקלים. אבל רוב העבודה השחורה נעשתה על ידי עשרות מתנדבים שהיו מפוזרים בכל רחבי הארץ.

"היו פעילויות בבתי הספר, במתנ"סים, בתנועות הנוער ואיפה לא. לכל פעילות כזאת נדרשו ציוד, חומרי הסברה וכלי רכב שישנעו את החומרים ואת הפעילים. כל זה עלה לא מעט כסף. בלי הרצון הטוב של הפעילים זה לא היה עובד".

אחד הפעילים הבולטים במטה מספר: "הייתי חייל משוחרר, פחות משנתיים אחרי השירות, והיתה בי המון מוטיבציה לתת מעצמי. הייתי אמור להתחיל ללמוד, בדיוק מצאתי עבודה שהתאימה לי ואפילו שכרתי דירה. עמדתי להתחיל את החיים שלי.

"אבל כל הזמן, עוד מהשירות הצבאי שלי, עקבתי אחרי הקמפיין לשחרור שליט. חשבתי שהמדינה עושה עוול לגלעד ולמשפחה שלו, שלא עושים הכל כדי להחזיר חייל שהמדינה שלחה למשימה, בעיקר שהוא בחיים ושהתקבלו ממנו סימני חיים. נועם ואביבה והמשפחה כולה היו עבורי סמל למלח הארץ. ראיתי בהם אנשים אצילים, והרגשתי שיש לי חובה לסייע להם.

"לאט לאט התחלתי להתקרב לאנשים המרכזיים במטה לשחרור גלעד. המטה כבר פעל כמעט שנתיים, והיו בו בעלי תפקידים כאלה ואחרים. התחלתי להיות בקשר עם חזי משיטה, שמשון ליבמן וכל מי שראיתי כגורם מרכזי ובכיר.

"בשלב מסוים נפגשתי עם נועם, ואחר כך עם יואל. גם עם אביבה שמרתי על קשר. בלי שהרגשתי הייתי פתאום שקוע כולי רק בענייני שחרור גלעד. אירגַנו בכל יום הפגנות ועצרות, היה צריך לתאם הגעה של פעילים, חלוקה של חומרי הסברה, הסעות.

"את הלימודים בכלל לא התחלתי, ובגלל שלא היה לי זמן לטפל בביטול ההרשמה, שילמתי כמעט שכר לימוד מלא עבור הסמסטר הראשון. המעסיק במקום העבודה החדש שלי אמר לי שזה יפה מאוד שאני משקיע כל כך בפעילות התנדבותית לשחרור שליט, אבל הוא לא יכול להמשיך להעסיק אותי כשאני רוב הזמן עסוק בענייני מטה המאבק.

"הוא לא רצה לפטר אותי, אולי חשש שזה יצטייר רע, אבל הוא נתן לי להבין שכדאי לי לעזוב ביוזמתי. לא היתה לי ברירה, והתפטרתי. עזבתי את הדירה השכורה שלי ועברתי לגור עם ההורים.

"בפעם הראשונה שפגשתי את נועם שליט הייתי בטוח שהוא מופנם וביישן, וזה מה שקסם לי במשפחה מההתחלה. רציתי לדעת מהיכן האנשים האלה שואבים את הכוח להמשיך במאבק ולרתום אליהם כמעט מדינה שלמה.

"אבל ככל שהתקרבתי למשפחה, הבנתי שפועל סביבם מערך מאוד משומן של יחצנים, דוברים ויועצי תדמית. רובם עבדו בהתנדבות, כי ידעו שאם הקמפיין יוגדר כהצלחה, זה יירשם לזכותם ברזומה. העובדה שכבר הייתי אחד הפעילים הבולטים איפשרה לי להיות חלק ממעגל מאוד מצומצם של מה שנקרא 'מקבלי החלטות'.

"עבדתי בצמוד לחזי משיטה ולשמשון ליבמן. הייתי בן בית אצל המשפחה במצפה הילה, ואז כבר הבנתי שנועם הוא אדם מאוד מחושב. הכל אצלו היה מתוכנן, והוא ידע כיצד לתעל את הפעילים במטה לטובת המטרה.

"אחרי ששהיתי במחיצתו ובמחיצת כל המשפחה תקופה ארוכה, אני יכול לומר דבר אחד. הם אולי אנשים שקטים ומופנמים, אבל הם לא אנשים חמים. אנחנו, הפעילים, תמיד דיברנו בינינו על זה שאין מה לצפות מהם להפגנה של רגש וחיבה".

לדברי אותו פעיל, השיא של תחושת הניכור היה עם שחרורו של גלעד. "כבר אחרי שנחתם ההסכם התחלתי להרגיש ריחוק. אני ופעילים אחרים התחלנו להרגיש שאנחנו לא רצויים עוד, בטח שלא בסביבת המשפחה.

"מאוד רצינו להיפגש עם גלעד. היינו בטוחים שאחרי שהוא ישלים פערים עם המשפחה, הוא ירצה להיפגש איתנו, עם אלה שמעולם לא הכירו אותו אבל נלחמו לצד המשפחה שלו כדי שישוב הביתה. נעשה ביחד על האש, נשתה בירה ונחגוג את השחרור שלו. גם אמרתי את זה בראיון בתקשורת. 

"אחרי שהראיון שודר, קיבלתי פרצופים חמוצים מהמשפחה. ביררתי במה מדובר, ואמרו לי שהם ממש לא אהבו את מה שאמרתי.

"הפגישה היחידה שלי עם גלעד היתה כמה שבועות אחרי שהוא השתחרר. פתאום, בוקר אחד אני רואה שנועם מתקשר אלי. הייתי מאוד מופתע, כי מהיום שהוא הלך לקבל את פניו של גלעד, הוא לא דיבר איתי. על הקו היה אחד החברים של נועם, שביקש ממני להגיע אחר הצהריים למועדון במצפה הילה, 'כי גלעד, נועם, אביבה ויואל רוצים לומר תודה'.

"נסעתי למצפה הילה, והיו שם עשרות פעילים. גלעד ונועם באו לכמה דקות, אמרו תודה, והדגישו שהיה חשוב להם לומר זאת באופן אישי, ושבקרוב יהיה אירוע גדול, שבו הם יודו לכולם.

"הייתי בטוח שעובדים עלי. אמרתי לעצמי, אם ככה הם מודים למי שנלחם לצידם בקמפיין הזה, מה היה קורה אם הקמפיין לא היה מצליח? גם פעילים אחרים קיבלו את אותה תחושה לא נעימה".

•  ​ •   •

פעיל בכיר נוסף במטה מספר: "כשהתחלנו את 'צבא החברים של גלעד שליט', לא הבנו למה החברים של גלעד ממצפה הילה, מבית הספר ומהצבא לא לוקחים בו חלק יותר מרכזי. קרובי משפחה ופעילים במטה סיפרו לנו שחברי הילדות של גלעד המשיכו בחייהם, הם השתחררו מזמן מהצבא, חלקם נמצאים בטיול בחו"ל, אחרים התחילו ללמוד, ואנחנו למעשה החברים שלו.

"אחרי שהתקרבתי מעט למעגל הפעילים המקורב למשפחה, הבנתי שלמרבה הצער, אם לא אנחנו - הפעילים, שרובנו לא ראו את גלעד שליט מעולם - הקמפיין לא היה מתרומם לשום מקום. למזלה של המשפחה, מערך יחסי הציבור המשומן שפעל לצידה עשה עבודה מדהימה והצליח לגייס את כלי התקשורת, ובעזרתם את העם כולו, לטובת המטרה.

"אחרי שגלעד השתחרר, אחד מבני המשפחה היותר קרובים אליו ביקש לפגוש אותי. הוא אמר לי שיש מסר שגלעד מבקש להעביר לי, והסכמתי מייד שניפגש. האיש אמר לי שהוא מודע לכך שיש בקרב הפעילים סוג של אכזבה מהעובדה שעם רובם לא שמרו על קשר, ושהמשפחה יודעת שיש כאלה שמאוכזבים מכך שגלעד לא נפגש איתם.

"הוא אמר שהם מעריכים את מה שעשיתי בשבילם, ואז הוסיף: 'אל תצפה לזה שעכשיו גלעד יהיה חבר שלך. הוא לא בן אדם מהסוג שמתחבר'. הייתי בהלם. אמרתי לו, 'תודה רבה, אני לא מחפש חברים'.

יואל (משמאל) עם הוריו, נועם ואביבה, אחרי שחרורו של גלעד: "מאז שובו משתדלים שלא להתראיין לכלי התקשורת" // צילום: לע"מ

"לא ככה תיארתי לעצמי שיודו לי על כל מה שעשיתי ונתתי בשבילו. שמתי את החיים שלי על הוֹלד במשך שלוש שנים ונתתי הכל. היו אפילו פעמים שנאלצתי לישון במועדון של מצפה הילה, כי המטה הראשי היה ביישוב, והפעילות נמשכה לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה. לא ציפיתי שמשפחת שליט תזמין אותי לישון אצלה בבית, אבל איש מהם לא התעניין אף פעם מה עושים אלה שאין להם איך לנסוע הביתה ממצפה הילה אחרי פעילויות של המטה.

"בחמש השנים האחרונות דיברתי עם נועם אולי פעמיים בטלפון, ביוזמתי, כדי לשאול מה שלומו. את מספר הטלפון של אביבה אין לי, גם לא היה לי מעולם. האח יואל, שהייתי איתו ביחסים מצוינים, לא הזמין אותי לחתונה שלו. גלעד עצמו בכלל לא דיבר איתי. לפחות קרוב משפחה שלו דאג להעביר לי מסר. אחרים לא קיבלו אפילו את זה". 

•  ​ •   •

"גלעד תמיד היה ילד שקט וביישן", מספרת פעילה נוספת במטה, שלמדה עם שליט בבית הספר. "אנשים התפלאו כשתושבים במצפה הילה סיפרו בתקשורת, בזמן שהוא היה בשבי, שהם מעולם לא פגשו אותו. רציתי כבר אז לומר את האמת - שהוא היה ילד מופנם, שגדל בבית מאוד סגור מבחינה חברתית, וזה כנראה מה שסייע לו לשרוד חמש שנים בשבי. אבל ידעתי שאם אומר את האמת הפשוטה, יתקיפו אותי מכל עבר.

"כשהוא היה בשבי, כל החברים שמכירים אותו אמרו שהוא רק יילחץ מכל העניין הזה שנקרא 'צבא החברים של גלעד'. כל הרעש סביב עניין השחרור שלו היה בדיוק ההפך מהאופי של גלעד.

"חלק מהחברים ממצפה הילה ומבית הספר התייצבו ועשו את מה שנדרש מהם - נתנו ראיונות לכלי התקשורת וסיפרו דברים על גלעד. אבל הפעילות שלהם במסגרת המטה היתה מאוד מצומצמת, ואפילו אפסית. בשלב מסוים, כבר לא היה מי שיתראיין בין החברים - כי החברים שלו מבית הספר כבר השתחררו מהצבא, נסעו לחו"ל או התחילו ללמוד, וממש ביקשו לא לקחת חלק בקמפיין ובמאבק. הם לא היו חברים שלו בלב ובנפש.

"אחרי שהוא השתחרר, חשבנו שהוא ירצה לפגוש את החבר'ה מהשכבה שלו. אבל זה מעולם לא קרה. היה מפגש עם כמה חברי ילדות ושכנים, חודש אחרי השחרור. אני ועוד כמה ידידים וידידות מהשכבה כלל לא הוזמַנו.

"בחמש השנים האחרונות לא ראיתי אותו אפילו פעם אחת. יותר מזה: אפילו לא קיבלתי ממנו שיחת טלפון. לא ציפיתי שיתקשר לשאול לשלומי או שיזמין אותי לערב על האש, אבל תודה קטנה היתה יכולה להיות נחמדה. גדלנו ביחד, למדנו ביחד בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון. כשהיו צריכים אותי התייצבתי בלי להסס, גם לפעילות במסגרת מטה המאבק וגם לראיונות בתקשורת. אבל אחרי שהוא חזר, לא עניינתי יותר אף אחד.

"אין לי דבר וחצי דבר נגד גלעד, להפך. אני מאוד מחבבת אותו, ולכן גם סייעתי ככל שיכולתי. אבל הוא הפך להיות סוג של פרה קדושה, שאסור היה לפגוע בה, ואת זה ממש לא אהבתי.

"עד היום יש בי את ההרגשה שכל הקמפיין לשחרורו התבסס על אנשים בעלי ערכים ואידיאולוגיה, ולאנשים האלה מגיעה תודה גדולה, ולא התחושה שמשפחת שליט הקרינה לפעילים מהרגע שנודע על שחרורו: אתם עשיתם את שלכם, עזרתם לנו להביא את גלעד הביתה - עכשיו תעזבו אותנו בשקט".

פעילה מרכזית אחרת במטה לשחרור גלעד מזדהה עם התחושות הקשות של הפעילים, אולם מדגישה כי "זה לא שעמדו לאנשים האלה עם אקדח מוצמד לרקה וניצלו אותם תוך איומים. נכון שנועם, אביבה, יואל וגלעד הם לא האנשים הכי חמים והכי חברותיים בעולם, אבל אם הם היו צריכים להודות לכל אחד מהפעילים באופן אישי, מסע התודות שלהם היה נמשך עד היום.

"במטה המאבק עברו מאות, אם לא אלפים, שראו את עצמם 'פעילים מרכזיים' או 'מקורבים למשפחה'. אני הצטרפתי למטה רק בשנה האחרונה לפני שגלעד השתחרר. בדיוק פוטרתי מהעבודה, והפעילות מילאה לי המון זמן פנוי. בשלב מסוים ראיתי שזה גם מחבר אותי לאנשי תקשורת, ומאוד רציתי להשתלב בתחום. בזכות העבודה שלי במטה התחברתי לאנשים הנכונים ומצאתי עבודה שתמיד חלמתי עליה, בחברת הפקה גדולה".

הוזמנת לאירוע המצומצם שהמשפחה עשתה?

"לא. מאז השחרור, כבר חמש שנים, אף אחד ממשפחת שליט אפילו לא הרים אלי טלפון פעם אחת להתעניין בשלומי, על אף שבימי השיא של הפעילות שלי במטה הייתי משוחחת עם נועם או עם שמשון ליבמן חמש־שש פעמים ביום. ליבמן דווקא שמר איתי על קשר, אני יודעת שהוא בקשר גם עם פעילים אחרים. משפחת שליט עצמה לא בקשר איתי, וככל הידוע לי, גם לא עם האחרים.

"אבל אני לא כועסת ולא מאוכזבת. כל מי שהיה קרוב למשפחה מקרב הפעילים ידע שמשפחת שליט היא לא המשפחה החמה והמחבקת שתאמץ אותך אליה כאילו היית הבן או הבת שלהם".

•  ​ •   •

"צריך להבין שרוב הפעילים שהקדישו את חייהם למאבק לשחרור גלעד חיפשו ערך מוסף לחיים שלהם", אומר שכן ממצפה הילה ואחד ממקורבי המשפחה. "אצל חלקם ראינו שהם מחפשים למעשה את המשפחה שלא היתה להם. אחרים חיפשו את חיי החברה שלא היו להם, והיו שחיפשו עניין אחר בחיים.

"הם רק לא לקחו בחשבון שמשפחת שליט היא לא המשפחה החמה והמחבקת. לא מדובר ברוע לב או בהתנשאות, כפי שחלקם פירשו זאת. זו פשוט המנטליות של המשפחה. הם אנשים טובים ומקסימים, אבל לא חמים. אין בזה כל דבר רע.

גלעד מגיע עם הוריו למצפה הילה, ביום השחרור. מקורב למשפחה: "יכול להיות שבדיעבד לא היה נכון לסיים את פעילות המטה ברגע אחד"

"באירוע שנערך לפעילים מרכזיים במועדון במצפה הילה, ימים ספורים לאחר שגלעד השתחרר, הוא בא עם נועם ועם אחיו יואל, שהה שם מספר דקות, מילמל כמה דברי תודה ומיהר לעזוב. אני לא ראיתי בזה חוסר כבוד לפעילים ולתרומה שלהם.

"להפך, כמי שמכיר את המשפחה משנים של שכנות במצפה הילה, אני יכול לומר שאני יודע עד כמה היה קשה לו להתגבר על האופי המופנם שלו. זה לא קל לבחור מופנם וביישן כמוהו לעמוד בחדר מלא באנשים שהוא לא מכיר ולהודות להם על שנים של פעילות למענו.

"עד היום מהדהדים לי בראש הדברים שאמר לפעילים יו"ר המטה דאז, שמשון ליבמן: 'חבר'ה, תודה רבה לכולכם. אבל זהו, זה נגמר לשמחתנו כפי שקיווינו. גלעד בבית עם משפחתו, ומרגע זה כל הפעילות במטה המאבק מסתיימת, 'צבא החברים של גלעד' סיים את ייעודו, וכל אחד ואחת מאיתנו צריכים וחייבים לחזור לשיגרת החיים שהיתה להם לפני כן'.

"כששמשון אמר את הדברים הללו, ראיתי בין הפעילים כאלה שנראו כאילו חרב עליהם עולמם, ולא כמו מי ששמחו על כך שהמטרה של הקמפיין הושגה וגלעד שב הביתה. רובם היו בתחושה שסיום הקמפיין זה כמו שלקחת להם חלק מהגוף. עבור חלקם היה מדובר ממש בחלק מהחיים, וכשהמטרה הושגה והכל הסתיים, התחושה שלהם היתה שהם נתנו את הנשמה - ועכשיו זורקים אותם לכל הרוחות.

"יכול להיות שבדיעבד לא היה נכון לסיים את הפעילות של מטה המאבק ברגע אחד, אלא בצורה הדרגתית יותר. לתת לפעילים להפנים לאט לאט שתפקידם הסתיים, ושיש הערכה רבה לפועלם. שום דבר לא נעשה מתוך רוע. כמו שרוב הפעילים באו מתוך כוונה טובה וטהורה לסייע ולתרום, כך גם המשפחה הרגישה שהגיע הזמן שלה לשוב לחייה ולשחרר את כל הפעילים בחזרה לשיגרת החיים שלהם".

•   •   •

מאז שחרורו, באוקטובר 2011, שמר גלעד שליט על פרופיל נמוך. גלעד ובני משפחתו, שהיו במשך חמש שנים בראש סדר היום הציבורי כמעט מדי יום, נעלמו מהתודעה בתוך שבועות ספורים. בתחילה עדיין ליוותה אותו התקשורת כמעט בכל צעד שעשה - בין היתר, משחק כדורסל של קבוצתו, מכבי תל אביב, שאליו הוזמן על ידי הקבוצה, וניתוח שעבר בעקבות פציעה בכף היד.

אבל עד מהרה נעלמו מצלמות הטלוויזיה, צלמי העיתונות והכתבים הרבים שהיו מוצבים דרך קבע מחוץ לבית המשפחה ביישוב הפסטורלי מצפה הילה בגליל המערבי. מאות האזרחים הסקרנים, שביקשו לראות את "הילד של כולנו" שחזר הביתה משבי חמאס, נענו לבקשת המשפחה ומקורביה וחדלו מלהגיע, ובני המשפחה ניסו לשוב לשיגרת חייהם.

אביבה שליט המשיכה בעבודתה במחלקת החינוך במועצה המקומית. נועם שליט, שנכשל בפריימריז של מפלגת העבודה לפני הכנסת ה־19, לא שב לעבודתו כמהנדס בחברת ישקר, והתפנה לטפל בבריאותו הרופפת. הבן יואל נישא לבת זוגו יערה ועבר להתגורר עימה בחיפה. האחות הדס, שבמהלך תקופת השבי של אחיה שמרה בקנאות על חייה הפרטיים, סיימה את שירותה הצבאי והמשיכה בחייה.

גלעד עצמו פתח דף חדש בחייו. הוא הכיר בת זוג חדשה, עזב את בית הוריו ועבר להתגורר במרכז.

פעיל בכיר במטה לשחרור גלעד מספר כי בשנים שלאחר השחרור נעשו כמה ניסיונות מצד חלק מהפעילים המרכזיים במטה לשחזר את הצלחת המאבק. זה קרה לאחר חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014 וסביב מאבקן של משפחות גולדין ושאול להשבת בניהן.

"לאחר חטיפת שלושת הנערים קיבלתי טלפון מכמה פעילים במטה המאבק, ששמרו איתי על קשר. הם אמרו שיש התארגנות להתחיל שוב קמפיין. אבל המקרה עם הנערים בכלל לא היה דומה, ולא היה שום צורך במטה מאבק.

"יואל מרשק, ראש אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, שהיה פעיל מרכזי במטה המאבק לשחרור גלעד והצליח לרתום כמעט את התנועה כולה לטובת הפעילות, ניסה לעשות את אותו הדבר לטובת מאבקן של משפחות גולדין, שאול ומנגיסטו. אבל זה פשוט לא התרומם.

"בעוד לפעילות לשחרור גלעד הגיעו עשרות אלפי בני נוער מהקיבוצים, מהמושבים ומהמתנ"סים, וכן ציבור עצום של אזרחים מכל רחבי הארץ, הפעם היתה היענות מועטה מאוד. בקושי הגיעו עשרות בודדות של פעילים. האוהל שהוקם מול מעון ראש הממשלה בירושלים נותר ריק רוב הזמן, ולבסוף ננטש כליל. הבנו שמה שהיה בקמפיין לשחרורו של גלעד שליט לא יחזור על עצמו".

• במשפחת שליט סירבו השבוע להתייחס לטענות הפעילים. האח יואל שליט אמר ל"ישראל היום": "מאז שגלעד השתחרר ושב הביתה, אנחנו משתדלים שלא להתראיין לכלי התקשורת. צר לי שיש פעילים שמרגישים שלא הודו להם כראוי, אולם איננו מעוניינים להגיב על כך. אנו מאחל לכולם שנה טובה".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו