עשה לך רב

הרצאתו של הרב רביד נגר כמעט הסתיימה. באולם ישבו מאות בני אדם, רבים מהם בני נוער, ששתו את דבריו בצמא. כמו בכל הרצאה של הרב, שמזכירה יותר מופע סטנד־אפ, הוקדש החלק האחרון לשאלות הקהל. אבל מבול השאלות הוא לא מהסוג שהייתם מצפים לשמוע בתום שיעור תורה. "מה עדיף, מיני או מכנסיים?". "אני והחבר נכשלים בשמירת נגיעה, האם יש לנו תיקון?". וגם: "איך להתמודד עם כישלון בשמירת הברית?" (השחתת זרע לשווא; י"ש).  

בחצות, כשנגר שב לביתו ברחובות ומתיישב בחדר שהוסב למשרד, הוא פותח את המחשב, ושם מצפות לו עוד אלפי שאלות. "כבוד הרב, אמא שלי מתכננת לבגוד באבי, מה לעשות?"; "כבוד הרב, תפסתי את בעלי מתכתב בפייסבוק עם גויה"; "אני רק בן 15 והכנסתי את חברה שלי להריון".

"יש הרבה מקרים שזקוקים לסיוע מקצועי של עובדת סוציאלית או אפילו גורמי חוק", הוא אומר, "ואני משתדל להפנות. אבל ברוב המקרים הם מחפשים אוזן קשבת, חום, אמפתיה, הקשבה. אני מנסה לחזק אותם אם צריך, להסביר שהשמיים לא נפלו, וגם לתת עצה טובה מהניסיון שצברתי".

הוא נחשב לאחד הכוכבים העולים בעולם ההחזרה בתשובה. רק בן 36, וכבר זכה לתואר הנחשק ברחוב החרדי־ספרדי, "מזכה הרבים". הוא לא מכנה את עצמו "רב", אלא מסתפק באחד משני שמותיו - "רביד" או "אדיר", אבל התלמידים שנוהרים לשיעוריו כבר מבקשים שיברך אותם. 

הוא לא מחזיק דף פייסבוק או טוויטר, ואינו מרבה להתראיין, אבל יש לו מעצמת תקשורת עצמאית - האתר "אור לנוער", שמיועד לבני נוער מתחזקים וכולל מאות סרטונים, שידורים חיים ופורום שאלות תוסס. לאתר יש גם קבוצת ווטסאפ, ששולחת מדי יום קטע וידאו בן דקה, ויש גם מדרשה לבנות. 

נדמה שעיקר כוחו של נגר בא מהעובדה יוצאת הדופן שאין אצלו טאבואים. אין נושא שאסור לדבר עליו. 

בניגוד לסיפורי חייהם של מקביליו - רבנים מוכרים, שעברו ברובם תהליך של חזרה בתשובה, נגר היה דתי מאז ומתמיד. "אבל אם ננסה להגדיר את זה במדויק, הייתי 'דתילוני', שילוב של דתי וחילוני. הרב שלי היה בעיקר 'הרב נוח' - הייתי עושה מה שנוח לי. עם הזמן הבנתי שאי אפשר לרקוד על שתי החתונות".

•   •   •

הוא נולד וגדל ברחובות והתחנך במוסדות הציונות הדתית - ישיבת הדרום ומכללת מורשת יעקב. את שירותו הצבאי עשה כשליש באוגדת שריון בדרום. 

"קיבלתי חינוך נפלא וערכים", הוא מספר. "תמיד חינכו אותנו ליראת שמיים, אמא היתה גננת מעל 20 שנה, ותמיד היתה ממחיזה לנו את סיפורי התנ"ך והשירים. כישרון המשחק והתיאטרליות שלי הם בוודאי ממנה, אין לי ספק שאם לא הייתי רב, הייתי שחקן.

"אבא היה סוג של מנהיג. קצין בצבא ודמות אהובה בשכונה, בבית הכנסת, במשפחה. למדתי בישיבה תיכונית, וכמו הרבה בני נוער, היה לנו בני עקיבא והיו ערבי כיתה, והיינו יושבים בגן העיר עם הבנות ומריצים צחוקים. ככה, לאט לאט, התבגרנו והתחלנו לבלות יותר. בהתחלה הייתי הולך לפאבים ולמסיבות עם הכיפה, אפילו חשבתי שככה אני עושה קידוש השם, שרואים שהדתיים הם לא 'בוקים', הם 'זורמים'.

"מאוד אהבתי לרקוד. באותה תקופה היה טרנד של סלסה והלכתי לרקוד. אני תימני, תפסתי מהר מאוד את הצעדים", הוא צוחק. "בהמשך הלכתי לרקוד במועדונים. בגיל 18 פתחתי ברחובות, עם חברים, מועדון ריקודים, שקראו לו על שם של תרופה לגברים. לקחנו 50 שקל בכניסה, ועשינו הרבה כסף. 

"היה לי הכל - מועדון, ריקודים, בחורות - אבל אחרי חודש וחצי זה נגמר. פתאום בא מישהו ואמר שזה האזור שלו, והוא רוצה פרוטקשן, 6,000 שקל. התחיל בלאגן, הבאנו אנשים מג'ואריש וכלבים שישמרו בכניסה. פחדתי. הודעתי לחבר שהסיפור הזה מפחיד אותי, אני צעיר ולא צריך את זה על הראש, וברחתי משם. 

"עדיין הכירו אותי במועדונים, הייתי VIP, לא היה חסר לי כלום. עד שפעם אחת, בערך בגיל 20-19, באה למועדון בחורה שראיתי שהיא לא קשורה לשם. היא היתה לבושה צנוע. ביקשתי מחבר שיכיר לי אותה, והתחלנו לדבר. היא אמרה לי שהיא דתייה ושומרת נגיעה, זה היה מאוד מיוחד בעיניי, יוקרתי. התחלנו להיות ביחד, אבל היא הציבה לי תנאי: 'אם אתה רוצה לצאת איתי, אתה צריך לשמור נגיעה, להפסיק להסתובב במועדונים ולהפסיק עם הסלסה'.

"אחרי שלושה חודשים נפרדנו, כי היא היתה יותר חזקה ממני, אבל אמרתי לה שאני יודע שהיא המלאך שנשלח אלי. בזכותה הפסקתי לעשן, הפסקתי לגעת, הכיפה גדלה. הפכתי להיות מורה".

נגר סיים לימודי תואר ראשון בחינוך במכללת מורשת יעקב וקיבל משרה כמורה מחליף לגמרא בבית ספר ממלכתי־דתי ברחובות. "הייתי עדיין עם שיער לא מסודר, ועם שרוואל לבן. באחת החופשות נסעתי לאילת עם חברים, והלכנו לשבת בפאב. הבטחתי לעצמי מראש שלא ארקוד, אבל זה דיגדג לי. רציתי לרקוד, והיה לי מאבק עם עצמי, עד שהחלטתי שמה שקורה ברחבה זה ממש חילול השם, כי הם לא יודעים לרקוד! ופשוט הצטרפתי.

"פתאום ראיתי שם בנות שירות מבית הספר שבו לימדתי, וראיתי שהן מתלחששות עלי. לא האמינו שהמורה מתנהג ככה. ואז אמרתי לעצמי, מה עשית.

"החלטתי שאני הולך על התחזקות בכל הכוח. כתבתי את העבירות שלי על דף והלכתי להתפלל על קבר הבאבא סאלי. כשהגעתי לשם ניגש אלי אדם, התקרב עד שממש דחק אותי לקיר, והתחיל לצעוק עלי: 'אתה רוצה להתחתן, נכון? יש לך הרבה עבירות. ממחר בבוקר אתה טובל 40 טבילות במקווה'.

"הייתי בטוח שנפל עלי שיכור. התפוצצתי מצחוק. הוא ראה ואמר: 'עזוב, אתה פטור, אל תעשה כלום'. התנצלתי, והוא שאל אותי: 'אתה יודע מי אני? אני אדמו"ר גדול, ואני יודע שאתה לומד במרפסת עם שישה חברים'. זה היה נכון, לא הבנתי איך הוא יודע. הוא הוסיף: 'אתה הרקדת בנים ובנות ביחד'.

"פה כבר נבהלתי. הוא המשיך ואמר: 'תעשה מה שאני אומר לך, ותהיה מזכה הרבים. ואם אתה לא מאמין לי, לך לרבנים הגדולים, והם יגידו לך מה קרה כאן'.

"הייתי נסער מאוד. אמרתי לחבר שלי שאם מה שקרה כאן אמיתי, אני חוזר בתשובה שלמה. הלכתי לרב המקובל נתן בוקובזה זצ"ל מנתיבות. נכנסתי אליו, הוא דיבר בטלפון. רק הרים את הראש, הסתכל עלי ואמר משפט אחד: 'אדם רזה, גבוה, עם זקן בקבר של הבאבא סאלי - כל מה שאמר לך קדוש'.

"הייתי בשוק. חטפתי סטירה מצלצלת. משם התחלתי ללמוד בישיבות ולהתחזק. הדבר הכי קשה היה להוציא את הטלוויזיה מהבית, ממש קריעת ים סוף זה היה. אחר כך החלפתי כיפה וגידלתי זקן".

עשר שנים בלבד חלפו מאז, והרב הפך לשם דבר. הוא משתתף בעצרות ענק ברחבי הארץ ומוזכר בנשימה אחת עם בכירי המחזירים בתשובה, כמו הרבנים יצחק פנגר וראובן אלבז. עשרות צעירים עד גיל 30 באים לשיעור השבועי שלו בבית הכנסת ברחובות, רבים מהם חילונים. חלקם מכסים את ראשם בקפוצ'ון, חלקם מוציאים כיפה מהכיס, ואחרים עונדים שרשראות זהב דקות ועגילים. נגר מקבל את כולם בחיוך ואומר לי: "זה לא ערסים, זה עמך". 

מעביר שיעור. כשאחד הנערים סיפר שהתנשק כבר בכיתה ז', צחק נגר: "רבותיי, כיתה ז', תנו לו כפיים" // צילום: יהושע יוסף

הרצאתו מהפנטת, ובעיקר משעשעת. הוא מתקשר עם הקהל וזורק עקיצות מתובלות בבדיחות על בני עדתו ("אני תימני, מותר לי"). הוא לא מטיף, לא מנסה לחנך ולא מתפלפל בסוגיות מסובכות, אלא מתמקד בדברי מוסר ומידות טובות. 

להרצאות הגיע כמעט במקרה. "בגיל 22 בא אלי מישהו ואמר שהוא רוצה לעשות שיעור בפנטהאוז שלו. סירבתי, אבל הוא אמר שיש לי כישרון ורבלי ויהיה נחמד. סיכמנו שלא אעביר שיעור, אלא רק נלמד משהו יחד. היתה אווירה טובה, חבר הביא חבר שהביא חברה, ונהיה הווי - כיסאות נוח, סיגריות, נרגילות, עד שזה הלך וגדל וכבר לא היה מקום, ועברנו לאולם קטן.

"בהתחלה הגיעו 50 איש. אחר כך 100. צירפנו עוד חדר, ובאו 200 איש. זה היה הזוי. הלכתי לרב שלי, יורם אברג'ל זצ"ל, ואמרתי לו בחשש: 'הרב, נהייתי באבא'". הוא חייך ואמר לי: 'תמשיך ככה'".

אף שבאתר שלו אפשר למצוא גם שאלות של אנשים מבוגרים, רוב הפניות מגיעות מנערים ונערות. "קיבלתי שאלה מנערה שאומרת שאחיה ראה את אביה מציץ לה במקלחת, והיא שואלת מה לעשות. עם אבא שלה היא לא יכולה לדבר על זה, ועם אמא שלה קשה לדעת מה תהיה התגובה. היא גם חששה שאם תדבר, ההורים יתגרשו והבית יתפרק. הפנינו אותה לגורמים המוסמכים. אמרנו לה שהיא חייבת לדווח, שאסור שזה יישאר ככה". היתה מישהי שכתבה לי שהיא מרגישה שהחיבוק התמים של אח שלה הוא לא ממש תמים. התחלנו בירור מעמיק, יצרנו איתה קשר, וליווינו אותה למשטרה ולרווחה. הנושא טופל שם בדיסקרטיות".

לא צריך הכשרה כדי לטפל במקרים כאלה?

"יש לי תואר בחינוך, לימדתי שבע שנים בחינוך הפורמלי ושמונה שנים בחינוך הלא פורמלי, במועדונית לילדים ונוער. שם מקבלים כלים לעבודה עם ילדים ונוער. במשך השנים עבדתי הרבה עם פקידות סעד ורווחה, נחשפתי להמון מקרים. וכנראה שנולדתי עם יכולת לעזור. אני בן מזל דגים, אומרים שהם העובדים הסוציאליים של העולם. במקרים הקשים אני תמיד פונה לרשויות, ובמקרים הלכתיים מסובכים יש לי רב שהוא דיין, שיכול לפסוק הלכתית מה לעשות".

למה אתה לא פוסק בעצמך?

"אני לא מרגיש שהכתפיים שלי מספיק רחבות כדי לקבל הכרעות הלכתיות כבדות משקל. למשל, במקרה של אישה שבוגדת בבעלה, אני יכול לדבר על הפן הרגשי - האם הוא יהיה מסוגל לסלוח לה, למה זה קרה, אולי משהו בזוגיות לא נכון, אולי לא מְפנים זמן אחד לשני, לא מקשיבים אחד לשני. אבל בפן ההלכתי יש בעיה. כתוב 'אישה שבגדה אסורה לבעלה ולבועלה'. אז אני שולח לדיין, שיגיד מה אפשר לעשות. לפעמים יש מקום להבין ולהקל, ולפעמים הוא פוסק להיפרד.

"אם בחורה מסורתית מספרת לי שנכנסה להריון ושואלת אם מותר לה לעשות הפלה, אני לא נבהל. אני לא אומר לה שזה חטא איום. אני רוצה לתת לה אמפתיה. לבחורה כזאת אני אכתוב 'שלום אחותי היקרה', 'קורה', 'אנחנו בני אדם', ואשלח אותה להתייעץ עם איש מקצוע ודיין מורה הוראה. אין לי היתר לומר לה להפיל".

•   •   •

נגר אינו מייעץ ישירות לנשים. "אין לי בעיה לדבר על הכל, ושהכל יהיה פתוח, אבל צריך להיזהר. זה לא בריא. מעולם לא ישבתי עם בחורה לבד. אני לא צריך להיכנס למצבים האלה. זה לא בריא לאף אחד. גם כשמתקשרות אלי, אני מפנה לאשתי. הקדוש ברוך הוא זיכה אותי באישה חכמה עם המון ידע. היא באה מהעולם הזה, היא מדריכת כלות, ויודעת לענות על הכל.

"היה לי מקרה של נערה בת 13, שסיפרה לי שהיא מאוהבת בבן 50. שלחתי אותה לדבר עם אשתי. הבנו שיש שם משהו מוזר, שיש יחסים והוא מתעסק איתה. אשתי נסעה לפגוש אותה ושיכנעה אותה ללכת למשטרה. בהמשך היא גם תיחקרה את הנערה איך האיש נראה. זה נגמר בכך שהיום הוא יושב בכלא".

אף שהשאלות מבהילות ברמת האינטימיות שלהן, הרב מתבל את תשובותיו בהומור, שמבטל כל תחושה של שיפוטיות. כך, למשל, בשיעור שעסק בנושא ההפרדה בין בנים לבנות, סיפר אחד הנערים שנשק לנערה כבר בכיתה ז'. נגר צחק יחד עם הבחור וחבריו ואמר: "כפיים רבותיי, כיתה ז', תנו לו כפיים".

"זאת אחריות מאוד כבדה לעבוד עם נוער", הוא מסביר. "זאת לא היתה המטרה שלי מההתחלה, אבל ככה יצא. הם פונים אלי, יכול להיות שבגלל שהם רואים שהתשובות אמיתיות, פשוטות, נוגעות, לא מסוננות".

נגר מדגיש שאין מאחורי הפעילות שלו מנגנון שנועד לאיסוף כספים. "אני לא לוקח כסף, ומעולם לא ביקשתי מאנשים שיעשו הוראות קבע ל'ארגון' שלי. אני לא מעוניין בתרומות כל זמן שאני מצליח להסתדר לבד. כסף צריך להגיע למי שבאמת זקוק לו, עניים או נזקקים, אני לא עני ולא נזקק, ברוך השם, ואני לא מחפש להיות מיליונר. אני שמח במה שיש לי. 

"אם הצלחתי לגרום לנער שרצה להתאבד, וגם חתך את עצמו בעבר, להאמין בעצמו ולאהוב את עצמו - זה שווה לי הכל. ואם אשתי מצליחה לעזור לבנות להיכנס להריון אחרי שלא הצליחו במשך שנים - על ידי שחרור מתחים, שמחה והכוונה מקצועית - זה שווה לי הכל.

"יש הרבה דברים שאנחנו עושים בלי שאף אחד יידע. על כל חמש תשובות שמתפרסמות באתר בכל יום, חמישים אחרות לא מתפרסמות, אלא נשלחות למייל האישי של השולחים. הרבה פעמים מדובר במקרים קשים וסוגיות לא פשוטות, אבל השם עוזר".

מי שיחפש אצלו הקלות הלכתיות לא ימצא. השקפת העולם שלו שמרנית. הוא אינו מעודד הליכה לצבא, מתנגד לשירות לאומי לבנות ומעודד צניעות ברמה המחמירה ביותר. "גם אני מתחזק עם הזמן, אני אדם פתוח וליברלי, אבל התשובות שלי חדות יותר, כי אני רואה את האמת לנגד עיניי. אי אפשר לשנות את ההלכה, אבל אפשר לשנות את תחושות האכזבה למי שלא מצליח לעשות את המצוות.

"למשל, כותב לי בחור שהוא לא מצליח לשמור על הברית. אני לא אגיד לו שזה בסדר, אבל אני אעזור לו לא להיות עצוב. אגב, עניין שמירת הברית זה הדבר שהכי מטריד את כל הנערים - חרדים, דתיים־לאומיים, מסורתיים. מי שמנסה לשמור ונופל בזה נשמע מתוסכל, מדוכא. אני מחזק אותם, מנסה להחדיר בהם שמחה. מה יעזור אם תהיה עצוב ותתרסק? אני אומר להם: באתם לשיעור כשכולם יושבים ורואים 'רעליטי', בחרתם לבוא לשמוע שיעור תורה - זה אומר עליכם משהו.

"עוד דבר שמטריד את הצעירים זה חבֵרה. לזה מתלווים עניינים של בילויים, יציאות. זו תמיד שאלה קשה. אני מבין שיש משיכה, זה לגיטימי, אבל כל דבר בעיתו. קודם תבין, תלמד מה זו אהבה, תהיה יציב ומתון, תבין מה אתה רוצה בחיים. בגיל הצעיר אתה בעיקר עסוק בתאווה, אתה לא יודע מה זאת אהבה.

בשירותו הצבאי. "הרב שלי היה בעיקר 'הרב נוח'" // צילום: קובי קלמנוביץ'

"הבנות תמימות, מפילים אותן. לפעמים להורים אין זמן לדבר איתן, והן זקוקות לחום ואהבה. הכי קל להן למצוא חבר. אבל זה לא באמת מאהבה, בדרך כלל זה רק מתאווה. אני מציע לבנות להיכנס למדרשה, ללמוד יותר על החיים. גם לבנים אני ממליץ ללכת לישיבה. אני לא רוצה להפוך אותם לחרדים, אני רק מתניע, נותן להם את ה'סטרטר', והם כבר ימשיכו לדרכם.

"ויש גם אחוז קטן של שאלות על זהות מינית. באופן כללי אני מניח שאם הם כבר פונים אלי, סימן שקשה להם, והם הגיעו למצב שאין ברירה, שאף אחד לא נתן להם תשובה, ובעיקר שאף אחד לא נתן להם אמפתיה". 

התשובות לשאלות הקשות כבר גרמו לו להסתבך. זה קרה ב־2012, כשאתר אינטרנט פירסם חלק מתשובה שכתב לאישה שפנתה אליו בכתב וסיפרה שבגיל 7 נאנסה כמה פעמים. האישה כתבה לרב: "הייתי ילדה קטנה, ואני לא מבינה איך ה' יכול היה לעשות לי כזה דבר. רב אמר לי שזה התיקון שלי. אני כועסת על ה'. לאנוס ילדה קטנה? תיקון?" 

הרב נגר נתן תשובה ארוכה ומפורטת, ובאתר ציטטו חלק מדבריו: "ה' אוהב להתעלל בילדים? אני בטוח שלא. העולם הזה הוא עולם התיקון, עולם שבו אנחנו מתקנים את החטאים שלנו בגלגולים קודמים. מי יודע מה היית בגלגול קודם? אולי צריך לומר תודה על ההזדמנות לתקן גלגולים קודמים". על הדברים האלה הוא ספג ביקורות קשות.

•   •   •

"עשו לי עוול גדול", הוא אומר. "הוציאו את השאלה ואת התשובה מההקשר. טענו שאני אמרתי 'נאנַסת? תגידי תודה'. מי מעלה על דעתו אמירה כזאת בכלל? אבל יכול להיות שזו היתה תשובה פתוחה מדי, לא כולם מבינים מה זה גלגול. אחר כך גם הסברתי לה שהיא צריכה לפנות לטיפול, לאנשי מקצוע. אבל לקחו את התשובה הראשונית, הוציאו משפט אחד, וגרמו לי להיראות כטיפש שמעודד אונס, זה רדוד.

"בכל מקרה, עידנתי את התשובה והתנצלתי. זו בוודאי לא היתה הכוונה".

נגר אב לשתי ילדות, בנות שנתיים ושנה. אשתו, מיטל (34), מדריכת כלות, גדלה בבית חילוני ביבנה, ובשנות העשרים לחייה חזרה בתשובה.

"לפני שבע שנים מכרה משותפת הציעה לנו להיפגש בשידוך. יצאנו לפגישה, והיה כיף. בפגישה השנייה הצעתי לה בצחוק שנתחתן, וזה תפס. בהתחלה לא ממש הכרתי חילונים מקרוב. אחרי שהכרתי את המשפחה שלה, הבנתי שיש אנשים מדהימים גם בלי כיפה וציצית, עם לב יהודי טהור ומידות טובות, וזה הכי חשוב".

בניגוד לרבים מהרבנים כיום, לנגר אין השתייכות לחצר, חסידות או רב אחד. ביתו מלא בתמונות של רבנים אשכנזים וספרדים, מקובלים וליטאים, חב"ד וברסלב. "אני חי כחרדי, את ילדיי ארשום לחינוך חרדי, אבל לא משנה לי לאן התלמידים שלי הולכים. מצידי שיילכו עם כיפה סרוגה, העיקר שילמדו תורה".

את חסידיו הוא לוקח פעם בשנה לקברי צדיקים בארץ, "אבל אני סולד מתרבות הקמעות. אין היום מישהו שיכול לכתוב קמעות. צילצלו אלי מישיבת המקובלים של רשב"י וביקשו להסיר שאלה שעסקה בעניין קמע שהם כתבו. אמרתי להם: 'סליחה, אני לא מכיר אתכם, אני מביע את דעתי'".

אז לשם מה הנסיעה לקברי צדיקים?

"בשביל התפילות המשותפות, הביחד, השירים, ההתעלות הרוחנית. אני מכיר אנשים שיש להם כוחות, אבל אני לא אוהב את מי שהופך את הקמעות לעיקר".

גם בתשובותיו לשאלות הקשורות לעולם הקבלה והאמונות הטפלות הוא מנסה להכניס מעט פרופורציות. כשנשאל, למשל, "מה זה אומר שחתול שחור נכנס לבית המשפחה?", השיב: "שהדלת היתה פתוחה". כשנשאל מה זה אומר שמראה נשברת בחדר, השיב: "שצריך לקנות חדשה". כשמישהי שאלה על לטאה שנכנסה לבית, הוא כבר השיב בהרחבה. "אם את אוהבת לטאות, זה מזל טוב, ואם את לא אוהבת, זה מזל רע. תגידו, מה נראה לכם, שאני עובד בספארי?"

מהיריבות הקשה בין הרבנים הבולטים בתחום ההחזרה בתשובה הוא משתדל להתרחק. יחסיהם של שניים מהבכירים בתחום, אמנון יצחק וזמיר כהן, הפכו לאחרונה להתנגחות פומבית, לאחר שהם החליפו ביניהם שפע של גידופים מילוליים. נגר נזהר שלא להיכנס לסיר המבעבע: "אני אוהב את כולם, אני מסתדר עם כולם. הרב זמיר עשה מהפך בעולם, ולרב פנגר יש חן מיוחד, וגם את הרב אמנון יצחק אני מעריך. לכל אחד מהם יש את המיוחדוּת שלו. כואב לי כל עניין חילופי ההאשמות, והכל מצולם ומשודר והדור נכנס לאמוק. אני לא תופס שום צד, ואוהב את כולם". 

הציעו לך להצטרף לאחד מארגוני התשובה?

"בוודאי, אפילו לעמוד בראש תנועת נוער. אבל סירבתי. טוב לי ככה. אני יכול לגדול בצורה וירטואלית, ברשת. לא רוצה להיות מוסדי. כשאתה במסגרת של מוסד, מכתיבים לך דרך. האתר שלי הוא הישיבה שלי.

"לא פעם הזמינו אותי לטלוויזיה. אמרו לי, 'אתה שר, סוחף, דרמטי, מצחיק, נעשה ממך כוכב־על'. אמרתי, 'לא תודה'. אני לא רוצה להיות ליצן החצר. רוב האנשים שחשופים לטלוויזיה הם לא אוהדי דת, וסביר להניח שאתבזה. משפט אחד לא נכון ושורפים אותך".

הציבור בישראל הופך להיות יותר דתי? 

"אני חושב שיש צימאון אדיר לנושא. פעם היו באים להרצאה שלי 30-20 איש, היום 400-300. בקרב הנוער יש בלבול מטורף. הנוער לא טיפש. הוא אמנם רדוד, בגלל ההתעסקות בפייסבוק ובווטסאפ, ואני לא מבין איך הם עושים בגרות בין כל זה, אבל הבעיה הקשה היא שהביוב של כל העולם זורם אצל הילדים בחדר השינה. זימה, זנות, פריצות, ניאוף, רכילות. כל הדברים הנוראיים הפכו להיות כמעט לגיטימיים. לכולם יש אייפונים, לכולם יש פייסבוק. לא פלא שמגיעות כל כך הרבה שאלות על שמירת הברית ובגידה. לנוער היום קשה, קשה מאוד. אני משתדל לתת להם כלים כדי למזער את הנזקים".

judadatit@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו