עופר פטרסבורג בשיתוף המכון לרפורמות מבניות
במסגרת מאמר זה נפרוש בפניכם את משנתו של עו"ד שרגא בירן לפתרון בעיית חסרי דיור בבעלות בישראל, אשר נחקרה בשנים האחרונות על ידי צוות חוקרים במכון האקדמי לרפורמות מבניות באוניברסיטת תל אביב וגובשה לכדי מצגת שניתנת לאיתור באתר המכון. ספר שעומד לצאת בקרוב יכיל את כל היבטי מדיניות הדיור בישראל מכאן ולעתיד. נמפה ונפלח את הקבוצות השונות של חסרי הדיור, את המצב המשפטי והחקיקה הרלוונטית ומי למעשה מחזיק ב״שאלטר״ ויכול להביא לפתרון המיוחל.
הקרקע, הפיתוח, הקבלנים, התכנון, החקיקה, המימון והנדסת הנשיגות – כולם כאן. חסרה רק החלטת ממשלה להתנעת המהלך המכונן.
ולסיום, באיזו עיר יהיה נכון להתחיל את המהלך, שיוביל לשינוי מיוחל למעל 730,000 משקי בית בישראל שאין להם קורת גג יציבה. לא נתאפק ונגלה לכם – הבשורה תתחיל מירושלים, הבירה.
נתחיל מבראשית, מי הם אותם חסרי דיור בבעלות?
יותר מ-730,000 משקי בית, יחידים ומשפחות המתגוררים בכל רחבי הארץ, שהם על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2017 כ-2.5 מיליון אזרחים, ביניהם כמיליון ילדים, מוגדרים כחסרי דיור בבעלות.
פילוח חסרי הדיור יכול להיעשות במספר פרמטרים שונים. ניתן קודם לזהות 3 קבוצות:
ראשונה וגדולה באופן משמעותי, קבוצה של כ-470,000 משקי בית עובדים, מתוכם כ-50% נמצאים ב-4 העשירונים הנמוכים של ההכנסה. כלומר, ממוצע ההכנסה נטו הינו נמוך מ-7,000 שקל לחודש. מדובר באנשים שרובם עובדים – הם העובדים העניים שידם אינה משגת להבטיח למשפחה קורת גג.
קבוצה שנייה, כ-100,000 משקי בית של גמלאים, שבראשם עומד יחיד שגילו 65 ומעלה, וקבוצה שלישית היא קבוצה סוציאלית נתמכת בקצבאות המונה כ-180,000 משקי בית.
פילוח חסרי הדיור נעשה לרוחב ולאורך, וזיהינו כי ישנה לדוגמה, קבוצה גדולה של זוגות צעירים בגיל 25 עד 39 שנה, והם מונים כ-340,000 משקי בית, חלקם עובדים וחלקם כלולים בתוך הקבוצה הסוציאלית.
במדינת ישראל בשנת 2021 משקי בית עובדים, מתפרנסים, אך אינם מצליחים להרים את הראש, ומעבר לקיום היומיומי שלהם, ידם אינה משגת לרכוש דירה, שמחירה רק מאמיר מדי יום.
יש פתרון
בתוך קבוצה זו קיימים גם זכאי הדיור הציבורי. מדובר בקבוצה המונה כ-180,000 משקי בית. לפני שנים החליטה מדינת ישראל לצמצם את מאגר הדירות המיועדות לדיור ציבורי, אותן יכולים הזכאים לשכור במחיר מסובסד, ובמקום זאת לקנות את השקט, על ידי העברת סך של כ-1,000 שקל מדי חודש שמסייע באופן חלקי בלבד לתשלום שכר דירה בשוק הפרטי, ובסך הכל כ-2 מיליארד שקל לשנה.
בסכום כסף זה, אשר יורד לטמיון, אפשר להשתמש לפתרון הבעיה של זכאי הדיור הציבורי בדרך של בניית דירות בהישג יד למכר עבורם. במקום להנציח את המצב, שנה אחר שנה – אפשר לנצח את המצב. באותם 2 מיליארד שקל למשך 25 שנה ניתן היה לבנות את כל הדיור החסר כולו, בהוצאה של 50 מיליארד שקל.
אותם 730,000 חסרי דיור יכולים להיות בעלי דירה, ללא חשש כי יפונו ממנה בשל קושי כלכלי זמני או אחר. הם יכולים להיות בעלי נכס שעם הזמן יוכלו לשפרו ולרכוש דירה גדולה יותר, עם הגידול במשפחה ועם חלוף השנים, וברבות הימים אף להוריש נכס זה לילדיהם.
הקורונה מסתיימת, המרי האזרחי מתחיל ואף נמשך, כאשר המתניע העיקרי שלו הוא היעדר הדיור של השכבות המוחלשות. בירן מקדיש את מיטב זמנו כדי לרתום את הצדדים השונים לפתרון לאומי, מקיר לקיר, המאחד את כולם, מתוך הבנה שזהו פתרון ריאלי, מיידי, מעוגן בעובדות אמת ובהנדסה תכנונית-קרקעית-פיננסית-ובנקאית ריאלית. פתרון שאפשר לממשו על בסיס החקיקה הקיימת.
זוהי שאלה חברתית–ערכית. האם חלה על המדינה חובה להושיט יד לקבוצה גדולה זו, שהולכת וגדלה עם השנים? לשיטתנו, התשובה היא כן.
מדינת ישראל העניקה לכמיליון חוכרי דירות מרמ"י את הזכות להמיר את הדירות מחכר למכר בהיקף הטבה ממוצע של כ-300 אלף שקל לדירה. לפי שווי דירה ממוצע הנגזר מ-1.5 מיליון שקל, זוהי הטבה בשיעור של כ-20%, המסתכמת ב-300 מיליארד שקל עד כה.
אך לצד הענקת הטבה משמעותית לבעלי הדירות, התעלמה המדינה מחסרי הדיור. זוהי אפליה. "הצדק החלוקתי" עליו מדבר בית המשפט העליון מעניק הטבה למי שיש (נכס) במקום למי שאין.
אם נבחן את זכויות הקניין בדיור בשנים עברו, נגלה שככל שהשנים חולפות, כך הולך וקטן אחוז המחזיקים בדירה בבעלותם במדינת ישראל. רק לפני פחות מ-60 שנה, בשנת 1963, כ-89% מתושבי המדינה החזיקו דירה בבעלותם. משנת 2008 ירד שיעור הבעלות, והוא עומד כיום על כ-66% בלבד.
הירידה של יותר מ-23% בשיעור הבעלות נובעת משינוי המדיניות של שיווק הקרקעות לבנייה על ידי רמ״י. במילים אחרות, מאז שנות ה-90', מכירת הקרקעות הציבוריות בישראל הפכה במוצהר לדרך להגדלת הכנסות המדינה על חשבון הציבור, שהוא למעשה הבעלים של הקרקע.
לאורך עשרות שנים המדינה מתעלמת מחסרי הדיור. גם המחאה החברתית, שאנחנו מציינים עשור מאז הוציאה צעירים לאוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, לא הביאה איתה את הבשורה. זוהי פצצת זמן שבסופו של יום תתפוצץ לכולנו בפרצוף.
מה המדיניות?
מהי מדיניות הדיור של מדינת ישראל? לכאורה, אחרי שהצגנו בפניכם בעיה של 2.5 מיליון אזרחים חסרי דיור בבעלות, מצופה היה שנציג כיצד מדינת ישראל מתמודדת עם הבעיה. אך אין לנו מה להציג.
על פי התוכנית האסטרטגית לדיור לשנים 2040-2017 של המועצה הלאומית לכלכלה, יש לבנות 1.5 מיליון יחידות דיור עד שנת 2040. על פי התוכנית, "ללא גידול חד בהיקפי הבינוי בהתחדשות עירונית, תלך ותחריף מצוקת הקרקע במרכז הארץ, דבר אשר יבוא לידי ביטוי במחירי הדיור אשר ידירו אוכלוסיות ממגורים במרכז הכלכלי של ישראל".
מה הבעיה בתוכנית הזו, אתם בוודאי שואלים. היא איננה מספקת ולמעשה מתעלמת מכל וכל מהענקת פתרון עכשווי. זוהי תוכנית צופה פני עתיד, שמתייחסת לגידול הצפוי באוכלוסייה ולמספר הזוגות הצעירים הנישאים מדי שנה ומעוניינים לעבור לדירה בבעלותם וכדומה. התחשיב של התוכנית מתעלם מאותם 730,000 משקי בית שהם כבר היום חסרי דיור. אם המדינה לא תיתן דעתה אליהם ותסייע במתן פתרון – הם ימשיכו להיות חסרי דיור גם בעתיד לבוא.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתעלם מאותה פצצה מתקתקת של 2.5 מיליון אזרחים חסרי דיור, שלא יכולים להגיע לבעלות בדירה בשוק הפרטי. היא צריכה להוביל שינוי משמעותי בשיווק ותמחור הקרקעות להישג יד במכר, כפי שנעשה הדבר באופן חלקי ביותר לגבי דיור בהישג יד בשכירות.
מיקסום רווחים
ציינו את שנת 2008 כשנה ממנה שיעור הבעלות בדירות הולך ויורד. שינוי במדיניות של רשות מקרקעי ישראל הביאה אותנו למצב חירום, שבו יותר מ-730,000 משקי בית הינם נטולי דירה בבעלות, ואם לא תתבצע רפורמה משמעותית במדיניות, הם ייוותרו חסרי דירה עד לסוף ימיהם.
עד לשנות ה-80' המדיניות הקרקעית בישראל קידמה בעלות על דירה כחלק מהמדיניות של אספקת דיור בהישג יד, כזכות בסיסית של כל אזרח. עד אז, המחיר הסופי של הדירה מושפע ממחיר הקרקע על בסיס טבלאות מחיר או שומות והתאמות לקונה הדירה.
עם הפיננסיאליזציה של שוק הדיור משנות ה-80', המדיניות הקרקעית נועדה למקסם את הרווח של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) משיווק קרקעות. מחיר הקרקעות נוסק בהתמדה, בעוד שמחיר הבנייה לא השתנה באופן משמעותי. במילים אחרות, מחירה של הדירה ממשיך להאמיר, בעיקר בשל מדיניות שיווק הקרקעות וקביעת מחירי קרקע מוגזמים ובלתי שוויוניים, המגדילים פערים בחברה במקום לצמצמם.
התוצאות של מדיניות זו הן עלייה במחירי הדירות שהפכו להשקעה, מעל 170,000 דירות לא מאוכלסות שנרכשות על ידי משקיעים, המוכרות בשם דירות רפאים, ומנגד שכבה הולכת וגדלה של הומלסים, חסרי דיור בבעלות, הגרים בדיור לא תקני כהגדרתו על ידי הביטוח הלאומי, או שמשלמים יותר מ-40% מהכנסתם על שכירות.
מאז 2014 ההון העצמי לרכישת דירה עלה בשיעור של עד 300% וממשיך לעלות בהתמדה. גם השכר במשק אינו מדביק את העלייה במחירי הדירות, וחלום הדירה הולך ומתרחק עבור רבים.
הפיכת קרקעות הציבור לכלי פיננסי להגדלת והשאת רווחים למדינה על חשבון אזרחיה הינה מדיניות שיש להוקיעה ולהפסיקה. מדינת ישראל לא תפסיד משינוי המדיניות. להיפך, היא תרוויח קבוצה גדולה מאד של אזרחים, שתהיה להם קורת גג מעל ראשם מכאן ולעתיד לבוא - קבוצה שלא תיפול על כתפיה של החברה בתשלומי קצבאות ובסבסוד דיור ציבורי. קבוצה שתוכל להשתמש במשאבים הפנויים לחינוך ולהשקעה בדור הבא.
מה עושים?
הפתרונות החוקיים בנמצא - אז למה לא מיישמים אותם? שלושה גורמים: מינהל התכנון במשרד הפנים, רשות מקרקעי ישראל ובנק ישראל. שלושת הגופים הללו צריכים לקבל החלטה וליישם את החוקים המונחים על המדף. כך הם יוכלו להביא מזור לכ-2.5 מיליון אזרחים בכ-730,000 משקי בית. יש להם את כל מסד החוקים, העמדות וההחלטות המנהליות שישמשו את הבסיס החוקי ליישום הרפורמה לחסרי דיור בבעלות.
מינהל התכנון: הכנסת חוקקה שורה של חוקים שיכולים לשמש בסיס להחלטה תכנונית כוללנית, על ידי מינהל התכנון במשרד הפנים, לייצור דירות בהישג יד במכר.
בידי מינהל התכנון יש את כל הכלים, ביניהם חוק התכנון והבנייה, תמ"א 35 ונוספים, לקבל את ההחלטה לאפשר בנייה בדיור בהישג יד במכר, על פי אותם הכללים והתנאים שנקבעו לדיור בהישג יד בשכירות. לפיהם נקבע, כי ניתן לבנות על שטחים ירוקים, שטחי בתי ספר, להמיר אזורי תעסוקה לדיור ועוד.
רשות מקרקעי ישראל: הקרקע מהווה את המרכיב היציב הקיים במדיניות הדיור הלאומית. על הקרקע אפשר לבנות על מנת ליצור "יש מאין".
הקרקע מהווה את המקור המרכזי של העושר של המדינה. היא לא צריכה להעשיר את קופת המדינה על ידי מכירתה למרבה במחיר, אלא דווקא להשתמש בה על מנת להקטין את הפערים בחברה ואת אי השוויון.
בהתאם לחוק מקרקעי ישראל, קרקע עירונית הינה קרקע שייעודה לפי תוכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה למגורים או לתעסוקה. המחוקק קבע שקרקע עירונית לא צריכה להישמר פנויה לעתיד לבוא, אלא ייעודה הוא למגורים או לתעסוקה, ולכן ניתן להעביר בעלות עליה מידי המדינה לאותן מטרות שהוגדרו בחוק.
הקצאה של קרקע בפטור ממכרז יכולה להיעשות על ידי אישור מועצת רשות מקרקעי ישראל והמלצת מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים. מכירת הקרקע תיעשה במחיר של שמאי המקרקעין הראשי לדיור בהישג יד לשכירות. דהיינו, בשווי השייר כאשר מחיר הדירה נקבע על בסיס נתוני השתכרות.
מחיר הדירה נקבע לחסר הדיור על בסיס נתוני השתכרות בהפחתת מחיר הבנייה והפיתוח, והשייר הוא מחיר הקרקע לדירה בהישג יד במכר. מחיר הקרקע נקבע על פי מחיר הדירה, ולא מחיר הדירה על בסיס מחיר הקרקע.
בנק ישראל: בהתאם למודל, הדירה נרכשת במלוא מחיר הבנייה ועלות הקרקע לפי שוויה הבסיסי. תקופת הפירעון תוארך מ-30 ל-35 שנה, כששיעור ההחזר החודשי של ההלוואה הבנקאית צפוי להיות 25%-30%.
מאחר והחקיקה קיימת מאז שנת 1992 – חוק הלוואות לדיור – שיכול לאפשר הענקת הלוואות מכוונות, הלוואות עומדות לחסרי דיור, כל שיצטרך בנק ישראל הוא להתקין הסדרים פיננסיים לצורך מימוש החוק.
לפי המודל, ובהסכמת רמ"י, עלות הקרקע תשולם באמצעות הלוואה עומדת לפירעון ל-12 שנה (כמשכנתא שנייה), כך שמנקודת מבט בנקאית היחס בין שווי הנכס לבין ההלוואה הינו פחות מ-75%.
שמאי המקרקעין הראשי: התוכניות וההצעות העכשווית לפתרון שעולות חדשות לבקרים, לא פותרות את בעיית הדיור ל-2.5 מיליון אזרחים חסרי דיור.
פילוח שוק הדיור על סמך המצב הסוציו-אקונומי, המגזר, המיקום, העדר בעלות על דירה, העדר הון עצמי והיקף ההכנסה השוטפת של זוגות צעירים, עובדים חסרי דיור, משפרי דיור, שכבות עממיות וקשישים – יאפשר לשמאי המקרקעין הראשי לקבל את ההחלטה הכה נדרשת, להחיל את הנחייתו גם במקרה של חישוב שווי קרקע לבניית דירות בהישג יד במכר.
ב-2019 פרסם השמאי הנחיה לפיה בבניית דירות בהישג יד לשכירות, שווי הקרקע נגזר משווי הדירה. משמעו של הדבר הוא שאם הדירה צריכה לעלות 600 אלף שקל, ומחיר הבנייה הינו 400 אלף שקל, הרי שעלות הקרקע תהיה השייר. כלומר, 200 אלף שקל בלבד. אותו הרציונל צריך לעבוד לשיטתנו גם במקרה של דיור בהישג יד במכר.
מכירת הקרקע על ידי רמ"י עבור דיור בהישג יד במכר תהיה בהתאם להערכת השמאי בדיור בהישג יד בשכירות, בדרך של פטור ממכרז. אם מספר קבלנים פנו בבקשה לרכוש את הקרקע – יינתן פטור ממכרז בהגרלה לרבים.
מצב חירום
ממשלת ישראל והעומד בראשה צריכים לקבל החלטה אמיצה. ראשית, להבין שדיור ל-2.5 מיליון אזרחים הוא צורך חיוני, וכי בעיית חסרי דיור בבעלות במדינת ישראל הינה בעיה חמורה שמצריכה טיפול החלטי ומהיר. טיפול חירום נמרץ למצב.
שנית, יש לקבל החלטה ערכית-חברתית – להביא פתרון דיור לקבוצה גדולה של אזרחים המתפרסת בכל ערי ויישובי מדינת ישראל מכל המגזרים ומכל הדתות. זו לא תהיה החלטה המקדמת אינטרסים של קבוצה זו או אחרת. זו תהיה החלטה רוחבית, שתיגע בכל אחד ואחת מאיתנו, או בקרובים לנו, או בשכנינו.
יותר מדי אנשים במדינה הזו הם נטולי דירות בבעלות, שחיים בדיור לא תקני או משתמשים במרבית ההכנסה שלהם על מנת לשלם שכר דירה, והגיעה העת, עכשיו ולא מחר, לתקן את המעוות.
לא, אנחנו לא מתעלמים מהמורכבות הפוליטית לפיה טרם הורכבה ממשלה וזו הנוכחית מוגדרת כממשלת מעבר. עם תחילתם של סבבי הבחירות בשנתיים האחרונות, ולאחר שמליאת הכנסת אישרה את חוק התפזרות הכנסת ה-20, כתב היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, חוות דעת הנוגעת לקבלת החלטות על ידי ממשל מעבר.
בהתאם לאמור בה, ובהסתמך על פסקי דין משנים עברו שניתנו על ידי בית המשפט העליון העוסקים במעמדה ובסמכויותיה של ממשלה יוצאת ובסייגים החלים, הפעלת סמכויות מחויבת באיפוק בכל אותם עניינים שאין בהם כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופה זו.
כמי שעוסק שנים רבות בתחום הנדל"ן, ומכיר את הנושא לפני ולפנים, בירן מדגיש שמדובר במצב חירום. בעיות סוציאליות, כלכליות ונוספות ייפתרו בקרב קבוצה של יותר מ-2.5 מיליון אזרחים, ובלבד שתהיה להם קורת גג בבעלותם.
הגיע הזמן להחליט
ממשלת ישראל עם כינונה ובישיבת הממשלה החדשה צריכה להניח על שולחנה הצעת מחליטים לפיה:
- רמ"י תשחרר את הקרקעות לבניית דיור בהישג יד בפטור ממכרז בכל ערי ישראל לקבלני מקום, לרשויות המקומיות ולעמותות של חסרי הדיור, בהגרלה אם יהיה צורך בכך.
- יופעל חוק הלוואות לדיור, תשנ"ב – 1992 להענקת הלוואות מכוונות, הלוואות עומדות לחסרי הדיור.
- מנהל התכנון ירחיב את הוראות הדיור בהישג יד בשכירות, גם לדיור בהישג יד במכר.
- בנק ישראל יתקין את ההסדרים הפיננסיים ויעדכן אותם למימוש חוק הלוואות לדיור.
- התאחדות הקבלנים ובוני הארץ והרשות הלאומית להתחדשות עירונית ירכזו את ארגוני הקבלנים, העמותות והרשויות המקומיות להפעלת מבצע "בניין לקבלן" לחסרי הדיור במדינת ישראל.
ירושלים תחילה
" כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ג'). הפעם אנו לא מבקשים להוציא תורה מירושלים, אלא להוציא ממנה אל הפועל את הרפורמה בדיור בהישג יד בבעלות. הבירה תחילה, כמודל לכל ערי ויישובי ישראל.
ירושלים ממוקמת באשכול סוציואקונומי 2. כ-13.5% מהחיים בשכונות הסובלות מעוני ריכוזי מתגוררים במחוז ירושלים. זהו נתון אסטרונומי שלא ניתן להתעלם ממנו. חסרי הדיור בירושלים שייכים למגזר החילוני, הדתי, החרדי, ביניהם יהודים, מוסלמים ונוצרים. מוכרות לנו מספר שכונות עוני, כגון, שמואל הנביא, שם שיעור חסרי הדיור גבוה מאוד.
בהתאם למחקר "על נתונייך ירושלים 2019", שערך מכון ירושלים למחקרי מדיניות, יותר מ-50% מהשטחים העירוניים בערים הגדולות אינם בנויים, למעט תל אביב.
לדוגמה, באשדוד 61% שטחים פתוחים, בראשון לציון 60% שטחים פתוחים, בפתח תקווה 46% ובירושלים נתון דומה – 45% שטחים פתוחים. תל אביב חריגה ולה רק 27% שטחים עירוניים שאינם בנויים. בירושלים, ממנה מבקשים להתחיל את המודל – 53% שטחים עירוניים פתוחים, שיכולים לתת מענה לכל אותם חסרי דיור בבעלות ולרבים נוספים.
"בניין לקבלן" – איך זה יעבוד? בשנים האחרונות רמ"י משווקת קרקעות לבנייה בגדלים של 50 דונם ומעלה. השחקנים לרכישת קרקעות בסדרי גודל אלה הם חברות הבנייה הגדולות בלבד. הקרקע נמכרת למרבה במחיר, שכמובן משית עלויות אלו על רוכשי הדירות, דבר שרק מביא למכירת הדירות במחירים גבוהים, שממשיכים לעלות.
לצד קרקעות אלו, ישנם שטחים עירוניים רבים (כפי שציינו, 53% משטחי ירושלים פנויים מבנייה), שאינם עונים על הגודל של 50 דונם ויותר. שטחים אלה אולי לא כלכליים לחברות הגדולות, אך בהחלט ניתן לבנות עליהם בניין אחד או שניים ולאפשר לקבלן בן המקום לבנות דיור בהישג יד במכר, ואף להרוויח מהבנייה.
המודל של עו"ד שרגא בירן, נשיא מייסד המכון לרפורמות מבניות, מתבסס על האפשרות לקבלנים בני ירושלים וסביבותיה לאתר קרקע פנויה וליזום בעצמם פנייה לרמ"י לרכישה פרטנית בפטור ממכרז לדיור בהישג יד במכר בלבד, של קרקע לבניית בניין אחד או שניים.
המודל איננו המצאה מבית מדרש כזה או אחר, אלא מדובר באינטגרציה ומחקר עומק לגבי 80 שנות דיור במדינת ישראל, שבחן מה ניתן לעשות בתנאים המיוחדים של המדינה ואיך אפשר לעשות זאת בשילוב של המדיניות הקרקעית, התכנונית והפיננסית של מדינת ישראל לכל המגזרים, ולבסס זאת על החקיקה הקיימת, באופן שניתן למימוש כאן ועכשיו.
כדי לייצר תמריץ כלכלי בקרב הקבלנים, ניתן יהיה להגדיר מראש שבניין אחד יהיה מיועד אך ורק לחסרי דיור בבעלות במודל של מחיר דירה בהישג יד, המורכב מעלות הבנייה ומעלות הקרקע כנגזרת מסוג הדירה. הדירות בבניין השני יימכרו בהתאם לתנאי השוק, כך שהקבלן יוכל להרוויח מבניין זה, על חשבון הבניין הראשון, שלא ייצר אצלו עודפי רווח משמעותיים.
המודל, מלבד היותו מציל חיים עבור אותם חסרי דיור המשוועים לקורת גג, יסייע גם לכלכלה. אלפי קבלנים קטנים ובינוניים נדחקו במהלך השנים מתעשיית הבנייה למגורים בגלל שיווקי הקרקעות לחברות הגדולות. גם שנת הקורונה הכלכלית שחווינו פגעה בענף הבנייה. אימוץ המודל יחיה את הענף, יסייע בהעסקת בעלי מקצועות בנייה רבים ויביא לשגשוג.
ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, מתוך אחריות לתושבי עירו, יוכל כבר עתה ליישם את מודל הבנייה בהישג יד במכר בשיתוף עם ארגון הקבלנים בעיר, בהנחה שממשלת ישראל בעתיד הקרוב מאוד תפעל ליישום המודל ברחבי הארץ. מירושלים תצא הבשורה.
עופר פטרסבורג בשיתוף המכון לרפורמות מבניות
