בזמן ששיעורי הילודה במדינות המערב נמצאים בשפל, ולרוב הנשים יש הרבה פחות ילדים ממה שהן טוענות שהיו רוצות, פלח קטן של אמהות אמריקאיות מתריס נגד המגמה, ומולידות שישה או שבעה ילדים, ולעתים אף יותר. החוקרת קת’רין פַּקַלוּק, עוזרת הוראה לכלכלה באוניברסיטה הקתולית של ארה"ב ואם ללא פחות משמונה ילדים, הוציאה לאחרונה ספר בשם "הילדים של האנה: הנשים המתריסות בשקט מול המחסור בילודה", שבו היא מראיינת 55 נשים בארה"ב שילדו 5 ילדים ומעלה אודות המניעים והדרכים המאפשרים לנשים אלו לממש את רצונן למשפחות גדולות בעידן שבו רבים חושבים שזה בלתי אפשרי. ננסה לסכם את הדברים בעזרת Claude.
"אני חושבת שהתרבות שלנו באמת מעריכה סוג של תפיסה מאוד נוקשה של הצלחה, והחלה להפחית מערכה של תרומתה של האם לחברה", הסבירה אם אחת בשם ליאה. "זה כמעט, כאילו, רדיקלי ופמיניסטי לומר שהתרומה שלי (לחברה) היא ילדים בריאים ומאוזנים".
אם אחרת, יהודייה בשם אסתר, אמר לפקלוק: "שלוש הברכות הגדולות שאנו מדברים עליהן ביהדות הן ילדים, בריאות טובה ומזון למחיה. אני לא מרגישה שאפשר לקבל אי פעם יותר מדי מכל אחד מהדברים האלה. אלו ברכות. הן ביטוי הטוב של אלוהים".
הנשים שראיינה פקלוק נמצאות במקומות שונים, במעמדות סוציו-אקונומיים שונים ובמסלולי קריירה שונים, אך הן מאוחדות באמונות דתיות חזקות עם דגש חזק על “פרו ורבו”. כפי שניסחה ליאה, "כל ילד מביא לעולם מתנה אלוהית שאף אחד אחר לא יכול להביא".
עבור האמהות האלה, משפחה גדולה לא היא משהו שצריך לתכנן בכפוף ליעדים אחרים, כמו קריירה או הכנסה. להיפך – הילדים הם בראש סדר העדיפויות, ותחתם, או סביבם, מותאמות כל שאר התוכניולת לחיים. הערך העמוק הזה שיוחס ליולדות היטה מאוד את ניתוח העלות-תועלת האישי שלהם לטובת ריבוי ילדים.
כדי להגשים את מטרתן, הנשים הללו בחרו להינשא מוקדם ככל הניתן ועם בני זוג שחלקו את החזון שלהן למשפחות גדולות. הן גם בנו את חייהן המקצועיים בגמישות מקסימלית, כך שיאפשרו להן לגדל את הילדים, ולכן בחרו מסלולים כמו הוראה או ניהול עסקים מהבית. המחברת מאמינה שהמחקר שלה מציע פרספקטיבה חשובה בתקופה שבה רבות כל כך נאבקות לאזן בין מספר הילדים שהן רוצות לבין זה שהן תופסות כאפשרי עבורן. חשיפת הקורבנות והפשרות שאמהות אלו אימצו ברצון מספקת מודל להערכה מחדש של סדרי עדיפויות כדי להתגבר על מחסומים בפני משפחות גדולות יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו