גבר צעיר בחליפה יושב במשרד ובוהה במחשב בשיעמום. צילום: מערכת feedy באמצעות הבינה המלאכותית ideogram

משתעממים בעבודה? כך תהפכו אותה לכיפית

הגישה שיושמה בשנים האחרונות בתחומים רבים, החל מדיאטות וכושר וכלה בפרויקטים אישיים, נוסתה על עובדים בתפקידים שלא מספקים מספיק מוטיבציה – והתוצאות היו חד-משמעיות

עבור עובדים שנתקעו בתפקידים חזרתיים ומשעממים, יום העבודה עלול להרגיש כמו נצח מונוטוני וסוחט רגשית. אבל גישה חדשנית שהשתלטה בעשור האחרון על תחומים רבים יכולה לעזור לשים לזה סוף ולהחדיר ריגוש ומוטיבציה לאותם עובדי ייצור מתוסכלים.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי מהנדסים מאוניברסיטת מערב וירג'יניה חקר שילוב של אלמנטים דמויי משחק, כמו תחרות, תגמולים ומעקב אחר התקדמות למשימות ייצור מייגעות כמו הרכבת דגמי צעצועים. הממצאים שלהם חושפים כי "גיימיפיקציה" של הפעילויות המשעממות אך החיוניות העניקה דחיפת מוטיבציה עוצמתית לתפוקה ולמעורבות העובדים.

"צריך להיות איזשהו סיכון או מוטיבציה, שגורמים לאנשים להיות מעורבים במהלך משימות הרכבה חוזרות ונשנות", מסבירה החוקרת מקנזי דולי. "אם נכניס למשימות האלה את הסיכון של הפסד במשחק, הם ירגישו תחושת דחיפות, שמניעה פרודוקטיביות ואיכות".

בניסוי, המשתתפים חולקו לקבוצה "משחקית", שצוידה בכלים כמו פסי התקדמות, תגים ולוחות הישגים, וקבוצת בקרה סטנדרטית ללא כל רכיבי משחק. שני הצוותים ביצעו את אותה משימת הרכבת לגו שחוזרת על עצמה מספר פעמים.

התוצאות היו מדהימות: עד לסיבוב ה-15 והאחרון, הקבוצה ה"משחקית" עלתה על משתתפי הביקורת בצורה משמעותית במהירות וביעילות. החוקרים משערים שהדחיפה הזו נבעה מהתחרותיות המולדת של המשתתפים והרצון להשיג ציונים או הישגים טובים לפני סיום.

"המשתתפים בקבוצת המשחקים הפגינו ביצועים טובים יותר מאלו בקבוצה הלא-משחקית, אבל האמינו שהצליחו פחות", מציינת דולי. "ה'עומס הפסיכולוגי' שמטילה הגיימיפיקציה על העובדים מעודד אותם להיות יותר פעילים ומעורבים נפשית".

בעוד שהלחץ הנפשי המוגבר אכן העלה את הלחץ והעומס הנתפש של חלק מהמשתתפים, החוקרים רואים בכך יתרון אם מאזנים זאת כראוי. מידה מתונה של מתח פרודוקטיבי שומרת על מוחות מעורבים וערניים, ומונעת מהעובדים "להתנתק" במהלך משימות חזרתיות.

עם זאת, המחקר הדגיש גם את החשיבות של התאמה אישית של אסטרטגיות משחק המבוססות על תכונות והעדפות אישיות. למשל, אלו שהזדהו כתחרותיים או חסרי סבלנות היו רגישים יותר לתסכול כשהתמודדו עם תרחישים קשים יחסית. "לכל אדם יש סף משלו לאיזו רמת אתגר ולחץ מועיל לו", אומרת דולי. "השלב הראשון צריך להיות הכרה של אישיות העובדים ורמות הסבלנות שלהם... כשזה מגיע למשחקיות, העובדים צריכים להיות בנקודת האיזון בין שעמום להצפה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו