העכבישים האלה טווים קורים בגודל בן אדם – ומשתלטים על ארה"ב

מין פולשני של עכביש שמקורו בכמה מדינות באסיה מתפשט במהירות במזרח ארה"ב, ובונה קורי ענק ליד כבישים מהירים. נעזרנו ב-Claude כדי להבין באילו ערים לא כדאי לנו לבקר בטיסה הארוכה הבאה שלנו.

עכבישי ג’ורו הם לא בדיוק מראה מלבב עין: אמנם, אורך גופם של הזכרים לא עובר את הסנטימטר הבודד, והנקבות יכולות להגיע לגודל של 2.5 ס"מ – אבל רגליהם הארוכות מעלות את גודלם הכולל לכ-10 ס"מ והופכות אותם למפחידים למדי, במיוחד כאשר מוסיפים לתמונה את הפסים השחורים-צהובים על הרגליים שגורמים להם להיראות כמו אזהרת קרינה רדיואקטיבית. בנוסף לכך, הנקבות מתהדרות בסימנים אדומים וכחולים על הבטן הצהובה, והרשתות שהן טוות, שצבען צהוב ונראה זהוב בעת השתקפות אור שמש, יכולות להגיע לקוטר של כמעט שני מטרים – מספיק כדי "לעטוף" אדם ממוצע.

במקור, כאמור, מדובר במין נפוץ ביפן ובכמה מדינות שכנות, כמו קוריאה וסין – אך ב-2014 מצאו מדענים אמריקאים כמה כאלה באזור אטלנטה שבג’ורג’יה, שאליה הגיעו כנראה בטעות במכולת מטען, ומאז הם הלכו והתפשטו ברחבי החוף המזרחי של ארה"ב – כולל קרוליינה וטנסי. החוקרים צופים כי מספרם של העכבישים הללו ימשיך לעלות, מאחר שאין באזור שום טורף טבעי שלהם.

מפתיע במיוחד לגלות שעכבישי הג’ורו בוחרים לחיות בקרבת כבישים ותנועה – שכן התנודות שנגרמות ממנה אמורות, לכאורה, למנוע מהם להרגיש את התנודות הקלות יותר של בעלי חיים קטנים שנלכדים בקורים שלהם והמאבק שלהם מבשר שיש מה לטרוף. הקורים הכדוריים שלהם מופיעים לעתים קרובות סמוך מאוד לכבישים מהירים סואנים, ומחקר של אוניברסיטת ג’ורג’יה מהעיר את’נס שפורסם לפני שבוע בכתב העת Arthropoda הראה שתנודות מדומות שחיקו את אלו שגורמת תנועה סואנת בקושי השפיעו על יכולתם של העכבישים להבין מתי תנודות מבשרות על טרף לכוד.

בעוד שההשלכות האקולוגיות עדיין אינן ודאיות, החוקרים טוענים כי עכבישי הג’ורו אינם עומדים להיעלם מארה"ב, וככל הנראה אף יהפכו לנפוצים יותר עם הזמן. אבל לפני שאתם מוחקים את אמריקה מרשימת היעדים לטיולים הבאים שלכם, כדאי לדעת שהעכבישים הללו נחשבים כה "ביישנים" עד שהם מתרחקים אפילו מעכבישים אחרים, וקל וחומר בני אדם.