את הברנש שבתמונה אתם מן הסתם לא מכירים. הוא סתם אדם אקראי, שצולם על ידי מורה מלוס אנג'לס שהיה אדיב מספיק להעלות את התמונה ל-flickr ולתת לכל דכפין זכות להשתמש בה. אבל ברגע שראיתם אותו, קפץ לכם שם לראש – אפי. ואם אתם דוברי אנגלית – ווֹלי או ווֹלְדוֹ (תלוי אם אתם בריטים או אמריקאים, בהתאמה). איך נולדה הדמות עם הבגדים המוזרים שהשתלטה על העולם דווקא על ידי כך שהסתתרה תמיד? לכבוד יום ההולדת ה-67 של יוצרה, מרטין הנדפורד, נעזרנו ב-Forefront וב-ChatGPT כדי לספר קצת על סדרת הספרים שמשגעת את העולם כבר 37 שנה.
הנדפורד נולד ב-1956, לאחר שהוריו כבר התגרשו. הוא היה ילד בודד, ובגיל 4 או 5 התחיל לצייר לעצמו עולם פחות בודד – מלא דמויות שונות ומשונות. תחילה הציורים היו בסיסיים מאוד – מה שנקרא בעברית "מר קו", אך לאחר בית הספר הוא הלך ללמוד ציור באוניברסיטה לאמנויות יצירתיות בקנט, והחל לצייר לפי הזמנות, כאשר שמר באופן קבוע על הסגנון של המוני דמויות שונות.
בשנת 1986, המנהל האמנותי של הוצאת ווקר בוקס, שמולה עבד, הציע לו ליצור דמות מוזרה וצבעונית, שתהווה מעין נקודת עוגן בתוך ציוריו, שהקהל יזהה ויכיר מיידית. התוצאה היתה וולי – דמות של תייר תמהוני, לבוש תמיד בסוודה מפוספס באדום-לבן, כובע צמר תואם, מכנסי ג’ינס כחולים ומשקפיים עגולים, לצד אביזרים כמו מצלמה התלויה על צווארו, מקל הליכה ועוד. אך הנדפורד לא הסתפק ברעיון לדמות – אלא הגה את הרעיון לאתגר את הקהל למצוא אותו בתמונות עמוסות פרטים, בדומה לז’אנר שכבר היה קיים אז של ציורים שבתחתיתם נמצאת רשימה של דמויות וחפצים שצריך למצוא. אצלו לא היה צריך רשימה כזו – כי היא היתה קבועה ומוכרת.
ב-1987 יצא הספר הראשון שהתבסס על הרעיון, עם ציורים עמוסים מאות דמויות שביניהם התחבא וולי/וולדו, ולאחר מכן גם ידידתו ווֶנדַה (בעברית אפרת), הכלב ווף (בעברית אפצ’י), הקוסם ווייטבירד (צחורזקן) והרשע אודלו (בעברית פשעוני – באנגלית מדובר בהיפוך אותיות שמו האמריקאי של וולדו). בהמשך יצאו עוד 7 ספרים מקוריים, ולאחר מכן מוצרים נוספים כגון חוברות, בובות, קומיקס, שתי סדרות מונפשות (ב-1991 וב-2019) ועוד. סרט שתוכנן להביא את הדמות אל המסך הגדול בוטל על ידי אולפני פרמאונט לאחר שכבר רכשו את הזכויות להפקתו.
תהליך העבודה של הנדפורד היה קפדני, וארך עד 8 שבועות (!) לכל ציור, כאשר תחילה הוא היה מצייר בין 300 ל-500 דמויות, שרבות מהן מהוות בדיחות ויזואליות מסוגים שונים, ורק בסוף מוסיף את וולי וחבריו.
הספרים הפכו לתופעה עולמית, נמכרו בכ-30 מדינות ובזכות העובדה שאין בהן כמעט טקסט, ולא צריך לקרוא כדי להבין אותם, קרצו לקהל רחב מאוד, גם מבחינת גילים וגם מבחינת תרבויות. לפי הערכות נמכרו 75 מיליון עותקים, וב-2007 מכר הנדפורד את הזכויות על המותג תמורת 2.5 מיליון ליש"ט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו