"אופנהיימר", סרטו של כריסטופר נולאן שיצא לאחרונה לאקרנים והפך ללהיט של הקיץ, עורר דיונים בקרב היסטוריונים ומומחי גרעין בנוגע לרמת הדיוק שבה הוא מספר את סיפורו של יוליוס רוברט, אבי פצצת האטום. אלכס ולרשטיין, היסטוריון ופרופסור גרעיני, מציע ניתוח ביקורתי של הדיוק ההיסטורי של הסרט ותיאור חייו המורכבים של אופנהיימר.
ולרשטיין חקר את אופנהיימר במשך שני עשורים, ומודה כי בניגוד לביוגרפיות קודמות שמציגות את אופנהיימר לא פעם כגיבור, הסרט הנוכחי מנסה לספק ייצוג מעודן ומדויק יותר של האיש והעידן בו חי. אך למרות מחויבותו של הסרט לדיוק מדעי, טכני והיסטורי, ולרשטיין מציין כי הוא עשוי להיות כבד מדי עבור הצופה הממוצע, בשל אורכו וכמות החומר שהוא מנסה להציג.
לדבריו, עדיף היה להוציא מיני-סדרה של 10 שעות, שתכסה כראוי את כל הנקודות שהסרט מנסה להכניס, במקום סרט של שלוש שעות שמעייף את הצופים אך לא מספיק להסביר הקשרים היסטוריים רחבים.
הסרט מעלה שאלות לגבי הצלחתו של אופנהיימר והעולם שעזר ליצור. ולרשטיין מסביר כי אופנהיימר לא הביע חרטה על מעורבותו בפרויקט פצצת האטום. עם זאת, הוא האמין שהשימוש בנשק גרעיני במהלך מלחמת העולם השנייה יבהיר את כוחו ההרסני, וירתיע מפני שימוש עתידי. בעוד מאמציו של אופנהיימר תרמו לביסוס אמצעים למניעת הפצת נשק גרעיני, סביר להניח שהוא היה מתריע כי המצב הנוכחי מהווה סכנה קיומית לעולם כולו.
ולרשטיין מדגיש את חשיבות השימוש ב"אופנהיימר" כזרז לדיונים על עתיד הנשק הגרעיני. הוא מבקר את הסרט על כך שלא העמיק בנושא מניעת הפצה ושימוש בנשק גרעיני, שאותה קידם אופנהיימר לאחר המלחמה, ובאפשרויות הקיימות למניעת לוחמה גרעינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו