לא בכל סיום עונה מגיע מחזור אחרון שייחשב למרגש בלי כל קשר לתוצאה שתושג בו. בשבת הקרובה תארח מכבי חיפה את הפועל ת"א למשחק שלא יקבע שום דבר על מיקום הקבוצות. ובכל זאת, זה הולך להיות משחק מלא אמוציות.
קפטן מכבי חיפה לשעבר ומי שזכה לכינוי "התמנון", השוער ניר דוידוביץ', יודיע היום על פרישה וככל הנראה יקבל כמה דקות מול האדומים.
מהצד השני ימתין הבלם והקפטן וואליד באדיר, שהודיע בסיום הדרבי במחזור האחרון מול מכבי על פרישה. גם הוא, בדומה לדוידוביץ', צפוי לשחק מחרתיים ולקבל כבוד גם מהקהל המקומי. בכל זאת, הצמד אחראי ללא מעט רגעי זהב בהיסטוריה של חיפה ות"א.
השער באולד טראפורד
ביום חמישי שעבר, ארבעה ימים לפני הדרבי האחרון של העונה, ניגש מנהל הפועל ת"א מורדי דדון לקפטן הקבוצה וואליד באדיר והודיע לו: "ההנהלה רוצה שנעשה לך טקס פרישה יפה ומכובד וואליד, כמו שמגיע לך, מה אתה אומר?" התשובה של באדיר, על פי גורמים בכירים בהפועל, היתה אז חד־משמעית ובלתי ניתנת לפרשנות: "תודה, אבל לא. אני לא רוצה טקס, אני לא פורש", אמר הקפטן לדדון.
אלא שבאדיר, מתברר, פשוט סירב לטקס הפרישה מסיבותיו הצנועות. עם הירידה לחדר ההלבשה באדיר הטיל את הפצצה: "זה היה המשחק האחרון שלי בהפועל", אמר והודה לכל הסובבים אותו: "לפני שבועיים בבית בכפר קאסם עם המשפחה החלטנו שאתלה את הנעליים".
הסיפור הקטן הזה ממחיש אולי טוב מכולם את הקריירה של באדיר, מהכדורגלנים הראשונים במגזר שרשמו שנים גדולות בכדורגל הישראלי, שחקן ששייך לדור הגדולים של חיים רביבו, אייל ברקוביץ' וראובן עטר ושהחזיק מעמד בעיקר בגלל שני דברים מרכזיים - נחישות וצניעות.
את מספר הפעמים שבהן באדיר שיחק כשהוא חובש תחבושת לראשו אחרי שהקריב את גולגלתו למניעת שער, אי אפשר לספור בשתי ידיים. גם כשהכאבים היו בלתי נסבלים, נדיר מאוד היה לראות אותו ניגש לד"ר משה לוינקוף הוותיק כדי לקבל טיפול. זה פשוט לא באופי שלו. באדיר עשה הכל כדי לצבור עוד דקות משחק.
לבאדיר היו לא מעט רגעי שיא, אבל כנראה הרגע הגדול מכולם היה אותו שער שכבש במדי ווימבלדון האנגלית, ששיחק בשורותיה בעונת 1999/2000, מול מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד.
נדיר שתמצאו את הבלם, שהחל את הקריירה בכלל כחלוץ חוד בהפועל פ"ת, נחשף בראיון גדול או רץ למיקרופון אחרי משחקים. במשך השנים הוא העדיף לעבוד במגרש על הדשא והרבה פחות עם התקשורת שאמנם פירגנה לו, אבל הוא העדיף להישאר בפינה שלו.
בשנים האחרונות, שבמהלכן שמע הבלם את השורש פ.ר.ש בשלל הטיות, באדיר הרגיש מצוין מבחינה פיזית וחשב שיש לו עוד הרבה מה לתרום. מקורביו טוענים שסביר להניח שלולא הפציעה בשריר הירך האחורי שעבר בחלק האחרון של העונה, אולי הטקסט הזה לא היה נכתב ובאדיר היה מתכונן לעונה נוספת.
"הוא לא רצה להתפרק. מה שאפיין אותו זה שהוא היה ליחידה אחת, גופנית ומנטלית, של בלם על ואישיות גדולה. ברגע שהוא התחיל לחוש שהגוף בוגד בו, הוא רצה לתלות את הנעליים בהרגשה טובה ובלי להיכנס לניתוחים. יש לו ילדים והוא חשב על העתיד שלו איתם", סיכם שחקן המקורב לבאדיר.
התמנון מהכרמל
אחרי 18 שנים כשוערה של מכבי חיפה, השוער ניר דוידוביץ' צפוי להודיע היום באופן רשמי על פרישה כשהוא בן 37.
דוידוביץ' החל את דרכו בגיל 9 בקבוצת הילדים של המועדון, ומאז ועד היום לבש רק את החולצה הירוקה. יש לכך תקדימים בכדורגל הישראלי, אבל בעידן הנוכחי אין ספק שמדובר בנתון מעורר הערכה.
את כישרונו גילה המאמן האגדי לזר שטיינברג ז"ל, שלאחר כמה אימונים בילדים לקח אותו תחת חסותו.
את הופעת הבכורה בבוגרים רשם דוידוביץ' מול בית"ר ירושלים בקריית אליעזר ב־4.11.1995, בערב שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
בשלב מסוים הגיע השוער הצעיר לצומת דרכים. הוא התחרה על האפודה מול שוער הנבחרת דאז רפי כהן וכשלא מצא את מקומו ביקש לעזוב. דווקא כהן הוא שלקח אותו לשיחה והעביר לו מסר שעדיף שיישאר. "כשבאתי למכבי חיפה יענקל'ה שחר אמר לי שיש שני שוערים טובים בנוער, אחד מהם הוא דוידוביץ'", נזכר אתמול כהן. "ידעתי שאני בא לשלוש-ארבע שנים עד שאפנה את הבמה. ראיתי שיש לניר פוטנציאל גדול ובאותו זמן קיבלתי הצעה לעבור להפועל חיפה, כך שיעצתי לו להישאר ומאז הוא עשה קריירה גדולה".
אחרי שתפס את המקום בחיפה ובנבחרת הגיעה הפציעה הראשונה במשחק מול ספרד, כשקרע את הרצועה הצולבת בפעם הראשונה (עונת 2000/1). אחרי חודשים ארוכים הוא חזר לעצמו, וכשנדמה היה שהוא שותף להעפלה ההיסטורית לליגת האלופות בעונת 2002/3 הוא נפצע שוב וראה את יריבו המר דודו אוואט תופס את מקומו.
בסופו של דבר הוא חזר גם מהפציעה הזו, אף על פי שהרופאים אמרו לו שלא יחזור לשחק. מי שליווה את דוידוביץ' בכל השנים הוא מאמנו בחיפה גיורא אנטמן שמספר: "הלכנו כל הדרך עד העונה ועברנו הכל יחד. היכולת שלו לצאת מפציעות מדהימה. הוא יצא מכל הפציעות וחזר מהן מחוזק מנטלית וטוב יותר מקצועית ממה שהיה לפני כן. הוא ספורטאי למופת ודוגמה לספורטאים. בזכות יכולותיו הוא זכה להצלחה והשיג כל מה שאפשר בכדורגל הישראלי".
אחרי הופעה בלתי נשכחת מול ולנסיה במסגרת גביע אופ"א זכה דוידוביץ' לכינוי "התמנון", אך אז שוב הגיעו הפציעות וקפיצת המדרגה הגדולה לא הגיעה.
"הפספוס הגדול שהפציעות הללו גרמו לניר הוא שהן מנעו ממנו לצאת לשחק באירופה", קובע אנטמן.
לצד הרגעים השמחים והעצובים חתום דוידוביץ' גם על כמה פאשלות גדולות, בעיקר במסגרת האירופית. זה התחיל במשחק מול לוקומוטיב מוסקבה בשנת 1998 ובשער הביזארי שספג מ־30 מטר מזאזה דז'אנשיה (חיפה הפסידה 3:0 והודחה ברבע גמר גביע אירופה למחזיקות), המשיך בשער שספג בתוספת הזמן מול רוזנבורג בעונת 2003/4 ובעונה לאחר מכן השמטת כדור שלו במשחק מול מאלמו עלתה לקבוצתו בכישלון בהעפלה לליגת האלופות.
למרות הכל, עשה "התמנון" קריירה גדולה כשאנטמן בטוח: "הוא אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו