הבעיה אינה במהות: למה הפמיניזם כל כך מטריד גברים

אברום תומר, שמתהדר בתואר "חוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת", יצאבאתר זה(16.03.22) בהתקפה רבתי על הפמיניזם המודרני, תוך שהוא מדביק לו שמות תואר מבעיתים כמו "ניאו-מרקסיזם", כחלק מקרב מאסף להגנה על שנות החמישים האבודות, כשגברים היו גברים, נשים היו נשים, וכבשים חיו בחרדה תמידית.

אני רוצה להתחיל מהנקודה של תומר: השוואה בין ביקורת על התפקידים במשפחה שוות ערך לביקורת בבית ספר דתי על מידת הדתיות של הורי משפחת התלמיד. זו דוגמה קלאסית להטעיה. ראשית, בלא מעט בתי ספר דתיים, אלה שרואים בעצמם נחשבים במיוחד, תלמיד כלל אינו יכול להתקבל אם דעת המוסד לא נוחה מרמת הדתיות שבה גדל. לגמרי לא במקרה, ה"השגחה" הזו חשובה במיוחד לתלמידות דתיות. מנהלי בתי ספר מרשים לעצמם לאיים בהרחקה על תלמידות שלובשות מכנסיים בבתיהן.

ההשוואה הזו מבלבלת, במכוון, בין ביקורת אישית על הורי התלמידים לבין ביקורת על המבנה המסורתי של המשפחה, בדיוק מה שמטריד שמרנים כמו תומר. חשוב להזכיר שתומר לא רוצה שנחזור לשורה של מוסדות מסורתיים של משפחה – למשל, כאלה שבהן הבעל רשאי לקחת לעצמו יותר מאישה אחת או האב רשאי למכור את בתו לעבדות, או כזה שמשלב עבדים בכלל (שני האחרונים עדיין לגיטימיים מבחינת החוק הדתי). הוא מניח את המשפחה הגרעינית של שנות החמישים - גבר, אישה, ילד, ילדה - כמוסד הבסיסי של המשפחה, אף שלפני כן כלל לא היה כזה. יש כאן חקיינות לא פחות משמרנות.

החוק בישראל, שמתבסס על ההלכה, עדיין רואה באשה סוג של רכוש. נשים בישראל יכולות להיות מעוגנות על ידי בעליהן, ובתי הדין הרבניים - שמתירים לגבר לשאת אישה שניה במקרה כזה, אם יקושש חתימות של 100 גברים עם תעודת רב - מושכים בכתפיהם: אין מה לעשות.

וזו בדיוק הבעיה שהפמיניזם, במיוחד בישראל, מתמודד איתה: נשים עדיין אינן שוות. הן מקבלות 70% משכרו של גבר, וסובלות משכר נמוך ביחס למעמדן גם במגזר ההיי-טק. וכפי שציינה היטב מרגרט אטווד, גברים חוששים שנשים יצחקו עליהן - ונשים עדיין חוששות שגברים ירצחו אותן. נשים עדיין אינן יכולות להתגרש כפי שגברים יכולים.

בליבן של כל הבעיות הללו ניצבת המשפחה המסורתית. היא קובעת, מבנית, שנשים כפופות לגברים, שהגבר הוא המפרנס והאשה צריכה להתעסק בבית. המשמעות היא שלילת היכולת של אשה לחיות את חייה כרצונה ולפתח את עצמה כאוות נפשה - דברים שעבור גברים הם מובנים מאליהם. הדרך לשחרורן של נשים עוברת בשינוי מבנה המשפחה המסורתי: הבנה שזכויות נשים הן זכויות אדם, ושאין לנו זכות לוותר עליהן כי זה מפחיד גברים.

והפחד של גברים הוא בדיוק העניין כאן. אם נשים רוצות להשתחרר, הן צריכות להסיר מעליהן אלפי שנים של תעמולה גברית, שנכפתה באש ודם, על המבנה "הנכון" של משפחה ועל מקומן בה. הדברים, שעליהם מקונן תומר, אינם חדשים: הם עמדה פמיניסטית זה 50 שנים ויותר. למה הוא תוקף עכשיו? כי הוא מפחד. כי דברים מתחילים סוף-סוף להשתנות. ואנחנו לא עומדות להפסיק.