יש כלים להפחתת יוקר המחיה – הממשלות מסרבות להשתמש בהן

הממשלה הכריזה אמנם על צעדים למאבק בגל ההתייקרות, אבל יוקר המחיה בישראל נובע בין השאר מהריכוזיות בענף המזון • ועדות לבחינתה הוקמו, אך המלצותיהן יושמו בקושי – ובאחד המקרים אף לא נבחנו

"כוח הקנייה של הישראלי בתחום המזון נמוך ב-51% מאשר במדינות האיחוד האירופי", צילום: מיכאל גלעדי, ג'יני

בימים האחרונים סוערת מדינת ישראל בעקבות גל התייקרויות ועליית המחירים. "האשמים המידיים" הם, במידה לא מבוטלת של צדק, רשתות המזון, הקמעונאים ושאר הגורמים שלגביהם יש חשש כי ינצלו את גל ההתייקרות העולמי כדי להגדיל רווחים ו"לגזור קופון" מהמצב.

נראה שהממשלה אינה מתעלמת מכך. אמש התייצבו ראש הממשלה, שר האוצר ושרת הכלכלה אל מול המצלמות, והכריזו על תוכנית כלכלית מקיפה. התוכנית כוללת נקודות זיכוי במס למשפחות העומדות בתנאים שנקבעו, הורדת מכסים וסבסוד חלקי של מחיר החשמל. שר האוצר אמר באירוע כי הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר, העוסקת בתחום הריכוזיות בענף המזון. אולם, ספק רב אם בכלל נדרשת ועדה כזו, הגם שהיו כמוה בעבר (טרכטנברג וקדמי).

הממשלה אמנם לא יכולה להעלים גל התייקרות שמקורו בנסיבות של הכלכלה העולמית, אבל בהחלט יש לה את הכלים לצמצם את הוצאות האזרחים, גם בתקופות של יציבות. היא פשוט לא משתמשת בהם מספיק ולא מיישמת החלטות שהתקבלו בוועדות הקודמות. אולי הגיע הזמן לכך?

הצרכן הישראלי, כידוע, משלם ביוקר, הרבה לפני עליית המחירים הנוכחית. על פי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2021, שיעור כוח הקנייה במזון של אזרח ישראלי נמוך בכ-31% מאזרחי המדינות המפותחות (ה-OECD), ונמוך בכ-51% כאשר סופרים רק את מדינות האיחוד האירופי. במילים אחרות: תמורת אותו סכום כסף, אזרח ישראלי יכול לקנות משמעותית פחות מאותו מזון, לעומת אזרחי מדינות האיחוד ויתר המדינות המפותחות. יש שטענו שמדובר בתולדה של שגשוג הכלכלה הישראלית. אולם, רמת המחירים בתחום המזון גבוהה בישראל בכ-30% ביחס לרמת המחירים שהייתה צפויה להיות ביחס לתוצר לנפש של ישראל.

שוק המזון בישראל ריכוזי מאוד. נכון לשנת 2020, עשרת ספקי המזון הגדולים החזיקו בנתח שוק של כ-54%, כאשר ב-27 מתוך 40 קטגוריות בתחום המזון נתח השוק של שלושת הספקים הגדולים עולה על 80%. הממשלה והגופים הציבוריים האמונים על הנושא מכירים בבעיה, אך לא עושים מספיק שימוש בכלים שניתנו להם כדי להתמודד איתה.

בשנת 2012 פורסמו המלצות ועדת קדמי, שהוקמה במטרה לבחון את התחרויות בענף המזון. בהמלצותיה, הציעה הוועדה לבחון אם ספקי המזון הגדולים שרכשו יצרני מזון קטנים הובילו להפחתת התחרותיות בענף המזון. מאז, רשות התחרות - או כל גורם ציבורי אחר - לא קיימו בחינה אם הספקים הגדולים אכן הפחיתו את התחרותיות. בשנת 2014 נחקק חוק המזון, שמטרתו להגביר את התחרותיות בענף ולאפשר שקיפות מחירים לצרכן. לרשות התחרות ניתנו סמכויות שונות ליישום החוק ולבחינת השפעתו על הענף. האם היא השתמשה בהן? נראה שלא מספיק. כך גם עם המלצות ועדת טרכטנברג, לדוגמה, שגם חלק מהמלצותיה לא יושמו, לרבות המלצות מהותיות הנוגעות ישירות להורדת יוקר המחיה.

יותר מ-20 שנה לא הכריזה רשות התחרות על מונופול בשוק המזון. בהקשר זה, רשות התחרות טוענת שהכרזה על מונופול אינה בהכרח כלי אפקטיבי ויש דרכים יותר יעילות להגביר את התחרות. לשם כך העניק לה המחוקק כלים נוספים. אולם מתברר שרשות התחרות לא ממש משתמשת גם בהם. הרשות הכריזה על קבוצת ריכוז אחת בלבד בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, מאז ניתנה לה הסמכות החוקית להשתמש בכלי זה בשנת 2011. כמו כן, למרות הסמכויות שהוענקו לה בחוק קידום התחרותיות בענף המזון, רשות התחרות לא עשתה שימוש בכלים שהעניק לה המחוקק להתמודדות אקטיבית עם בעיית הריכוזיות הגאוגרפית בשוק המזון והיא אף גם לא בוחנת באופן יזום האם ההתקשרויות בין קמעונאים לספקים עומדות בהוראות חוק המזון.

פעילות שרי האוצר והכלכלה מול רשתות המזון חשובה ומבורכת, ולאחרונה היו פרסומים על בחינה שעורכת רשות התחרות אם חלק מההתייקרויות בענף המזון נוגדות את חוק התחרות. אולם, עלינו לדרוש מהממשלה ומרשות התחרות לפעול בהתאם לסמכויות שניתנו להם, לא רק במהלך גל התייקרויות. מי שלא משתמש בכלים העומדים לרשותו לשם הגנה על התחרות והאינטרסים של הצרכן הישראלי במשך שנים רבות, שלא יופתע שזה הרבה יותר קשה לשלוף את הכלים הללו מהבוידם מעכשיו לעכשיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi