ישיבת ממשלה (ארכיון) | צילום: יונתן זינדלפלאש 90

כך הפכה הממלכתיות למלכת המילים הריקות

חברי הקואליציה נשבעים בשמה, נוזפים בשמה ומנסים לחנך בשמה • ומה המשמעות שלה? ספק אם מישהו יודע • אבל היא הדוגמה הטובה ביותר לקשר הקלוש עד לא קיים בין המילים של חברי הקואליציה למציאות

מילה של פוליטיקאי, אם נתבטא בעדינות, היא לא המניה היציבה ביותר. מדובר בתובנה בסיסית ביותר הזוכה לקונצנזוס: היכן שיש פוליטיקה יש פוליטיקאים, ויש גם מילים שיהפכו לחסרות משמעות.

גם כאן בישראל המצב היה דומה עד לאחרונה. נבחרינו שיקרו לעיתים, דייקו לעיתים, זגזגו לא פעם, ושילמו את המחיר או קצרו את הפירות. אבל בחודשים האחרונים, מיום היווצרות היצור המשונה הקרוי כעת ממשלה, משהו בסיסי ביותר השתנה. המילים רוקנו מתוכן, הפכו לעצם חסר משקל שמרחף ללא כוח כבידה באוויר.

משלחת משמאל הולכת לבקר אצל אבו מאזן? בימין אומרים "נו, אז ביקרו". הממשלה מגיעה להסכם בעניין המאחז אביתר? זו לא בעיה מבחינת שר באותה ממשלה להסביר שההסכם לא יקוים. בבוקר מתחייבים להגן בחירוף נפש על להט"בים, ובערב ממנים לראשות ועדה את אחד מגדולי ההומופובים שכיהנו בכנסת והוא זוכה לברכות מחבר כנסת להט"ב. רגע אחד שרת הפנים מסבירה כמה שתי מדינות לשני עמים זה רעיון נורא, ודקה אחרי שר החוץ יכביר מילים על כמה זה רעיון נפלא.

ביקום המילים וההצהרות הריקות שבנתה הקואליציה אין אמת ואין שקר, אין נכון או לא נכון, והכל חשוב ולא חשוב באותה המידה. כמו במסיבת התה של הכובען המטורף מ"אליס בארץ הפלאות", כולם יושבים סביב שולחן הממשלה וממלמלים משפטים סתומים לעבר האזרחים. והמדיניות? מי יודע, העיקר שמדובר ב"גאולה" כפי שכינתה את הממשלה ח"כ סילמן, או ב"נס" כמו שהכריז לפיד.

הדוגמה הטובה ביותר לקשר הקלוש עד לא קיים בין המילים של חברי הקואליציה למציאות, היא הממלכתיות. הם נשבעים בשמה, נוזפים בשמה ומנסים לחנך בשמה. הממלכתיות היא מפתח המאסטר של המילים הריקות. מה המשמעות שלה? ספק אם מישהו יודע, לא מן הנמנע שאבי הממלכתיות, דוד בן־גוריון, לו היה קם מקברו, היה מגרד בראש ומנסה לפענח את משמעותה.

הממלכתיות העמומה היא מיצוי רוחה של ממשלת המילים הזו, היא הטקסיות שאין מאחוריה דבר, הפודיום עם סמל המנורה שפוטר את הדובר שמעליו מלהגיד משהו אמיתי או עקבי.
בעולם המופשט של הממלכתיות ניתן גם להכניס לממשלה את מי שמתנגדים לקיומה של המדינה היהודית ומוקירים את רוצחי אזרחיה, וגם לנאום נאומים על אנשים שפויים שבאים מהמקומות הנכונים. גם לתמוך בלשפוט את הקצינים שלנו בהאג וגם להוקיע כ"לא ממלכתי" את מי שמבקרים את צה"ל לאחר שלוחם מחוסל על הגבול.

המילה "ממלכתיות" הפכה למילת הקסם שבאמצעותה אפשר מצד אחד להכשיר כל צעד שעד כה נתפס כמוקצה מחמת מיאוס ("זה ממלכתי!"), ומצד אחר לדכא כל מילת ביקורת, לרבות אלה שנאמרות ברגש או חלילה, חלילה, ממש־ממש חלילה, בקול רם מדי ("זה לא ממלכתי!").

ה"ממלכתיים" הפשיטו את הממלכתיות מכל ערך, בדיוק כפי שעשו למילים "אידיאולוגיה" או "אני מבטיח". אלו רק מילים, אבל הן המילים שלנו, ואם תגידו מילים אחרות - זה לא יהיה ממלכתי מצידכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו