לא רק חברות, גם מדינות פושטות את הרגל. רוסיה עשתה זאת באופן דרמטי במיוחד כאשר הכריזה ב-1998 שלא תשלם את חובותיה. כעבור שלוש שנים היתה זו ארגנטינה שהודיעה, בפעם המי יודע כמה במקרה שלה, כי אין לה יכולת לעמוד בהתחייבויותיה. ואם מישהו חלם שלפחות מדינות מפותחות ו/או מתוקנות עומדות מאחורי התחייבויותיהן, בא המקרה של איסלנד והוכיח שגם סקנדינבים קרי מזג יכולים להשתגע ולהרוס את המשק שלהם. אבל מה קורה כאשר מדינה שאיננה סתם "מפותחת", אלא גם חברה באיחוד האירופי, מתקרבת לנקודה שבה יתייחסו אליה השווקים הפיננסיים כאל פושטת רגל? האם האיחוד יציל אותה? כלומר, האם גרמניה וצרפת יפרעו את חובותיה, כפי שנסיכות אבו דאבי נאלצת לעשות עבור שכנתה דובאי? ואם האיחוד האירופי לא יציל מדינה-חברה שנקלעה לצרות, האם תוכל אותה מדינה לנטוש את האיחוד המוניטרי (היורו) או אפילו את האיחוד עצמו? האם דבר כזה כלל אפשרי? ואם כן, איך עושים זאת- כל השאלות האלה היו תיאורטיות בלבד לפני 18 חודשים. הן הפכו לאפשרות מעשית, אמנם רחוקה, עם פרוץ המשבר העולמי בספטמבר 2008, אך דעכו לאחר שהמשבר שכך במהלך האביב והקיץ. אבל דעיכה זו היתה זמנית ועל תנאי. ברור היה לכל מי שמתמצא בנתונים השוטפים לגבי מדינות כמו פורטוגל, איטליה, יוון וספרד כי זהו רק עניין של זמן עד שהשאלות הקשות יחזרו ויתעוררו. נכון שהקריסה של דובאי מיקדה את תשומת לב השווקים במדינות בעלות רמת חוב חריגה, אבל במקרה של יוון לא היה צורך ממשי בסיוע מבחוץ - היוונים מצליחים להרוס את המשק שלהם בכוחות עצמם. למרבה האירוניה, דווקא המנגנון הפוליטי שלהם הוא שהביא לחשיפת עוצמת המשבר במדינה. בבחירות שנערכו באוגוסט הדיחו היוונים את המפלגה השלטת, השמרנית, והעלו במקומה לשלטון את הסוציאל-דמוקרטים. בבואו להציג הצעת תקציב חדש לפרלמנט, גילה שר האוצר החדש שהממשלה הקודמת הטעתה, כנראה בזדון, את העולם, ובעיקר את האיחוד האירופי. הטעות היתה לגבי גודל הגירעון התקציבי הצפוי השנה ובשנה הבאה. היקף ההטעיה היה בקנה מידה מעורר השתאות, בעצם מעורר פלצות. אם קודם דיברו על גירעון תקציבי שיהיה "מעל התקרה הרשמית" המותרת למדינות-חברות באיחוד המוניטרי האירופי, שלושה אחוזים מהתמ"ג - בנובמבר התברר כי הגירעון צפוי להגיע לכדי 13-12 אחוזים, כלומר פי ארבעה! הבנקים היווניים חלבו את הבנק המרכזי האירופי ECB, כך שבפועל הוא זה שמימן את ההוצאות המנופחות של הממשלה היוונית. איך? כחלק מהתגובה שלו למשבר העולמי, העמיד ה-ECB קווי אשראי זולים לשימושם של הבנקים האירופיים כדי לוודא שהם לא ייקלעו למשבר נזילות. הבנקים היווניים לוו מתוך הסכומים המוצעים נתח הגדול מחלקם היחסי במערכת האירופית והשקיעו את הכסף באיגרות חוב של ממשלת יוון, כלומר מימנו את ההוצאות החריגות של הממשלה שלהם בכסף אירופי המיועד לעזור למדינות להתמודד עם המשבר. מאחר שמצבה הקשה ממילא של יוון גרם לכך שהתשואות על איגרות חוב יווניות היו גבוהות מאלו של ממשלות גרמניה, צרפת ושאר המדינות הבריאות באיחוד, הצליחו הבנקים היווניים לגזור קופון שמן - הם לוו בזול והלוו ביוקר. חשיפת התרמית גרמה לכך שחברות הדירוג הבינלאומיות הורידו את דירוגה של יוון; ופקידים של האיחוד הזהירו אותה שאם לא תקטין את הגירעון לאלתר, יינקטו נגדה צעדים מטעם האיחוד. אבל "להקטין את הגירעון" פירושו לבצע חתך עמוק בהוצאה הציבורית, ולא למדיניות כזו פיללו המצביעים כאשר העלו את השמאל לשלטון. ראש הממשלה ואנשיו מבהירים כי אין להם שום כוונה לפגוע בשכר ובתנאים של העובדים, בייחוד במגזר הציבורי, או בתשלומי הרווחה, וזאת מתוך "אחריות למצביעים וללכידות החברתית". אבל אחריות היא להכיר במחדלי העבר ולרכוש את אמון האזרחים לגבי היכולת להתמודד בהצלחה עם האיום העומד בפתח. מתברר שביוון, כמו גם במדינות אירופיות אחרות, לא מבינים את ההבדל.
אחריות כלכלית
Load more...