כלכלה

חוק הגורל, או סתם מקריות ביורוקרטית, הביאו לכך שביום שישי האחרון פורסמו נתוני האבטלה של שני ענקי הכלכלה העולמית. בבוקר הודיע האיחוד האירופי כי רמת האבטלה באיחוד כולו, על 27 המדינות החברות בו, טיפסה עד כדי עשרה אחוזים. אמנם קיימת שונות עצומה בין מדינות אלה - משיעור נמוך של 3.9 אחוזים בהולנד עד לשיעורים גבוהים מאוד של 19.4 אחוזים בספרד ו-22.3 אחוזים בלטביה, אבל לא היתה מדינה שלא נרשמה בה עלייה בשיעור האבטלה הרשמי במהלך 2009.

מעט לאחר מכן התפרסמו נתוני האבטלה בארה"ב, שלגביהם השתררה ציפייה דווקא לדיווח חיובי, כלומר שהמשק הוסיף משרות למאגר התעסוקה שלו לאחר אובדן של כ-4.2 מיליון משרות במהלך השנה החולפת. אבל הנתון הצביע על אובדן נוסף, הפעם של 85 אלף משרות, וזאת בניגוד לנתוני נובמבר שהראו מגמה חיובית.

האמת היא שנתוני האבטלה הם אומדן שקל לשחק עימו. נתוני האבטלה (והתעסוקה) נתפסים כחשובים מאוד, אך הם סובלים מתיקונים תכופים - כלומר, הנתון הראשוני המתפרסם אינו אלא אומדן, שבהמשך צפוי להשתנות. אז מה, אם כן, המצב האמיתי? ברוכים הבאים לעולם הנתונים הכלכליים, שהם בלא מעט פעמים אומדנים גסים הניתנים למשחק.

כך, למשל, הספרות הכלכלית מבחינה בין שני מצבים שליליים של משק. הראשון מכונה באנגלית Recession, מונח שמקובל לתרגמו בעברית בתור "מיתון". לעומתו, יש מצב חמור יותר המכונה Depression, שהוא "שפל עמוק". איך מבחינים ביניהם בפועל, ואיך קובעים אם ומתי משק מסוים גולש ממיתון לשפל? בנושא זה הספרות ברורה פחות, אבל חוכמת העם יודעת היטב את ההגדרות הנכונות: מיתון זה כאשר השכן שלך מפוטר ממשרתו, שפל זה כאשר אתה מאבד את מקור פרנסתך.

הסיבה לכך שמייחסים חשיבות כה רבה לנתוני האבטלה והתעסוקה היא שהם באמת הנתונים הכלכליים החשובים לאנשים מן היישוב ולכן גם עבור כלי התקשורת, השואפים לספק מידע הנתפס כנחוץ לציבור הרחב. מאחר שסדר יומם של הפוליטיקאים נקבע על פי הנושאים שכיכבו בכלי התקשורת, מקבלים נתוני האבטלה רובד חשיבות נוסף. אבל החשיבות הפוליטית האמיתית שלהם נובעת מהעובדה שאבטלה/תעסוקה חורצות את גורלם של מנהיגים וממשלות, הן במשטרים דמוקרטיים והן במשטרים אוטוקרטיים, הרבה יותר מכל נושא אחר.

מול מציאות חברתית-פוליטית זו עומדת המציאות הסטטיסטית/כלכלית, שהנתונים הגולמיים והראשוניים שלה אינם אמינים ודורשים לימוד מעמיק.

כל המערכת הכלכלית, הפיננסית והפוליטית בארה"ב עצרה את נשימתה לקראת הפרסום של הנתון החודשי. בפועל, בארה"ב נתון זה מצביע בדרך כלל על שינוי של עשרות אלפים או, לכל היותר, כמה מאות אלפי בני אדם. כל זה במשק שבו מועסקים כ-143 מיליון איש! כלומר, שינוי של 100 אלף לכאן או לכאן שווה ל-0.0007 מהסך הכל. איך אפשר לצפות ששינוי כה מזערי יימדד ברמת דיוק סבירה? זו דרישה מגוחכת. ובכל זאת, סביב הנתון הזה רעשו ביום שישי כל השווקים הפיננסיים. כל מהדורות החדשות פתחו בו, וכל ראשי המערכת, עד וכולל הנשיא, דנו בו. לא ייאמן, אבל זו תופעה החוזרת על עצמה מדי חודש בחודשו.