זהירות

נדרשו לשוק המניות האמריקני שלושה ימים בלבד, בין רביעי לשישי בשבוע שעבר, כדי למחוק את כל העליות שהוא צבר בעמל רב וביגיעה יומיומית מאז אמצע נובמבר.

התגובה הכמעט אינסטינקטיבית של מרבית המנתחים היא לכנות את גל הירידות הנוכחי "תיקון", אולי אפילו "תיקון מתבקש". הרעיון הוא שלאחר תקופה ממושכת של עליות אך טבעי הדבר שיירשמו גם ירידות, וזה נכון. אבל חשוב לבחון איזה סוג עליות ואיזה מין ירידות. יש לשים לב לא רק לצד הכמותי, אלא בעיקר לצד האיכותי של התנודות האחרונות.

כדאי לקחת צעד אחורה ולהתייחס לתמונה הרחבה. המשבר הפיננסי העולמי פרץ באמצע 2007, אבל מרבית הבורסות המשיכו לטפס ולרשום שיאים עד אוקטובר-נובמבר של אותה שנה. רק אז הפנו השווקים את פניהם כלפי מטה והתחילו לרדת בכמה גלים, שביניהם היו הפוגות וגם "תיקונים" - כלומר, סיבובים קצרים של עליות.

השלב האחרון של מהלך הירידות הגדול התרחש בתחילת 2009 והסתיים, לפחות בארה"ב, בתחילת מארס. אף שכולם צעדו באותו כיוון, כל שוק, ובוודאי כל מדינה, צעדה בנתיב עצמאי. בישראל, לדוגמה, שיא המשבר בשוק האג"ח נרשם עוד בשלהי 2008, אף ששוק המניות המשיך לרדת אל תוך 2009.

אבל מה שחשוב אינו התאריך המדויק, אלא הכיוון הכללי. המפולת של 2009-2007 הורידה את מרבית המדדים המובילים בשוק המניות האמריקני בשיעורים של יותר מ-50 אחוזים, ובזכות "הישג" זה תפסה את מקומה כאחת המפולות הגדולות בהיסטוריה.

לאחר מכן הגיע תור העליות, וגם הן היו בקנה מידה היסטורי. העלייה ממארס עד נובמבר 2009 היתה הגדולה שנרשמה אי פעם בתקופה כה קצרה: מעל 50 אחוזים בכמעט כל המדדים העיקריים, ובחלקם אף יותר. במדד הבנקים, שנחבט במיוחד, נרשמה עלייה של כ-150 אחוזים בתוך כמה חודשים, אולם היה ברור לכל מי שראה מבעד לזיקוקים כי כל זה אינו אלא תיקון למפולת. דווקא מדד הבנקים הבליט אמת זו בצורה חדה. אמנם הוא טיפס מפחות מ-20 עד כמעט 50, אבל מה בכך לאור העובדה שבשיאו, באמצע 2007, עמד מדד זה על יותר מ-120-

ניקח עוד צעד אחורה. מה עומד מאחורי ההתאוששות המרשימה של הבורסות? האם יש שיפור במצבן העסקי של הפירמות העומדות מאחורי המניות? התשובה היא, ללא ספק, כן רבתי. הרי בסוף 2008 ובתחילת 2009 רשמו חברות רבות, בעיקר בסקטור הפיננסי, הפסדי עתק. ככלל, המערכת הפיננסית והמשק העולמי כולו עמדו אז על סף התהום. עצם העובדה שסוף העולם לא הגיע והמערכות חזרו לתפקוד הדומה לנורמלי היה סיבה מספקת למסיבה. למעשה, מה שמנע את "סוף העולם" והחזיר את המערכת לתפקוד היה הזרמה אדירה של נזילות מצד הבנקים המרכזיים מסביב לעולם. הכספים האלה מצאו את דרכם לשווקים הפיננסיים, ובדומה לשטף מים אדיר סחפו איתם הכל והרימו את המפלס של כל השווקים. זה לבד מסביר את החגיגה העצומה של 2009 בכל העולם - ככל שנכס פיננסי היה ספקולטיבי יותר, כך הוא עלה יותר.

אבל מבול הנזילות לא פתר אף אחד מהחוליים שיצרו את המשבר. במקרים רבים הוא חיפה עליהם ובמקרים אחרים הוא אף החריף אותם.

כולם ידעו כי במוקדם או במאוחר יצטרכו הבנקים המרכזיים לסגור את הברזים ולהתחיל לשאוב בחזרה את הנזילות הכספית ששפכו על אש המשבר המשתולל.

עכשיו מתרבים הסימנים שהמפלס יתחיל לרדת. אבל השנה שחלפה מאז שיא המשבר לא נוצלה לביצוע רפורמות גדולות בארה"ב, וגם לא חל שינוי מבני בסין. במובנים רבים, המצב היסודי של הכלכלה העולמית גרוע יותר עכשיו מלפני שנה. בוודאי שכך המצב באירופה.

לכן חזרת המשבר היא עניין של זמן. ייתכן שזו התחילה בשבוע שעבר, אך אולי היא תידחה עוד קצת - זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא להשתחרר מהאשליה שהכל בסדר ולהתכונן לשלב הבא של המפולת הפיננסית והמשבר הכלכלי.

הכותב הוא פרשן ויועץ כלכלי עצמאי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו