אני מסיימת היום 12 שנות לימוד במערכת החינוך הישראלית, ובזמן הקרוב חבריי ואני נתגייס - חלקנו לצבא ואחרים לשירות הלאומי - כדי לקחת חלק בהגנה על המדינה ובעיצוב דמותה העתידית.
קשה לסכם בכמה מילים תקופה ארוכה ומשמעותית כל כך בחיי, אבל חשוב להאיר כמה היבטים חשובים, שילכו איתי הלאה, אחרי שנות בית הספר. את השנים האחרונות, שנות התיכון, העברתי בבית ספר קצת אחר, שהראה לי דברים חדשים. פגשתי מחנכים מסורים ונלהבים, יצאתי לטייל והתנסיתי בהמון חוויות חדשות. ובעיקר קיבלתי הרבה חופש והרבה אחריות.
החופש עבור תלמיד תיכון הוא לא דבר של מה בכך. אבל מערכת החינוך בחרה להתייחס אלי ואל חבריי כאל אנשים בוגרים ואיפשרה לנו להיות מי שאנחנו, ומה שאנחנו. ועם החופש הזה הגיעה גם האחריות להחליט איך ייראה עבורי היומיום, לטוב ולרע, גם כשוויתרתי, וגם כשהצלחתי. זו היתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני מתמודדת באמת עם דברים שעשיתי.
במהלך השנים כתלמידה במערכת החינוך ספגתי הרבה בבית הספר, וקיבלתי כלים ששימשו עבורי הכנה לחיים, להמשך הדרך. למדתי איך להודות בטעות ולתקן, איך להעמיק בדברים ולשאול שאלות. איך להיות ערה למה שקורה סביבי ולא לקבל את המציאות כמובנת מאליה. בזכות בית הספר התפתחה בי הסקרנות ללמוד ולדעת עוד ולא להסתפק במה שנמצא בסביבה הקרובה שלי. אחת השאלות ששאלו אותי כל הזמן בביה"ס היתה "איזו מדינת ישראל אני רוצה", וזה אולי הדבר העיקרי שעסקתי בו בשנים האחרונות.
ואי אפשר בלי להתייחס לדיווחים בתקשורת על הידרדרות מערכת החינוך לאור תוצאות מבחני המיצ"ב והבגרויות. נכון, יש עוד הרבה מה לעשות במערכת החינוך הישראלית, אבל כמי שמסיימת עכשיו 12 שנות לימוד, אני יכולה לומר בגאווה שיש למערכת כאן גם הרבה מה ללמד. תלמידים ביסודי לומדים על משנתו של יאנוש קורצ'אק (ומקיימים בית דין לילדים ממש כפי שעשה בעצמו), תלמידי תיכון יוצאים למסעות לפולין (ואפילו מצליחים לסבסד את הטיול דרך הכנסות מהצגה שבה הם משתתפים), תלמידים שחשבו שלעולם לא ישיגו עבודה לומדים את מקצועות התעשייה כבר בגיל 15 (ונהנים מכל רגע) ובתי ספר שלמים עוברים לחנך בשיטה של דיאלוג. אין צודק וטועה, יש שיח שמלמד את כולנו להיות אנשים טובים יותר. אני יוצאת ממערכת החינוך בישראל אדם טוב יותר, חכם יותר, בעל ערכים וחשיבה ביקורתית ואני יודעת שלא הייתי מקבלת את כל זה במערכת חינוך אחרת.
ולמבוגרים החוששים מהנוער של היום - אל תדאגו. נכון שלא חסרות דוגמאות לנוער שסוטה לעיתים מהדרך, אבל רובנו רוצים להמשיך ולשמור כאן על הבית, כדי שיהיה טוב לנו, לכם וכמובן לדורות ההמשך. כמוכם, גם אנחנו אוהבים את החברה הישראלית ומגינים עליה.
שיהיה לכולם חופש נעים.
"הכותבת מסיימת כיתה י"ב בביה"ס "התיכון החברתי", רשת "דרור בתי חינוךטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו