בשנים האחרונות התרחב הנוהג של חסידי ברסלב ושל מאמינים אחרים לנסוע לאומן שבאוקראינה כדי לחגוג את ראש השנה ליד ציון קברו של הרבי נחמן מברסלב. השנה, שנת הקורונה, הנסיעה ההמונית לשם שנויה מאוד במחלוקת. מצד אחד קיים רצון לאפשר את חופש הפולחן, ומנגד נשמעת הטענה כי הטיסות, המעברים, השהות והחזרה לארץ חושפים את הנוסעים לנגיף, והדבר עלול להעלות את התחלואה בישראל.
תחת מגיפת הקורונה התבהרה במלוא העוצמה חשיבותם של מקומות קדושים עבור רבים בישראל. הכותל המערבי, יד ושם ובית הקברות הצבאי בירושלים הם כולם מקומות קדושים ואתרי זיכרון לאומיים שהגישה אליהם נחסמה. הבעיה התעצמה על רקע סדרת החגים וימי הזיכרון שחלו מאז פרוץ המגיפה, המבוססים על פולחן וטקסים במקומות מקודשים, מהר הרצל ועד הר מירון.
ביהדות קיים מתח בין האמונה שאפשר להתפלל אל האל מכל מקום ומקום, לבין הצורך והרצון לפגוש את האל במקום מסוים - בבית המקדש או במקום קדוש המייצג את הנוכחות שלו. לא בכדי אחד הכינויים לאל הרווחים בקרב יהודים הוא "מקום". מצד אחד, יהודים רבים הרגישו את עצמם משוחררים מכבלי הקדושה הפיזית והעדיפו את התפילה בבית הכנסת, ומנגד התקיימה עלייה לרגל לאתרים מקודשים, ובהם קברי צדיקים. גם הציונות, ולימים מדינת ישראל, פיתחו מקומות קדושים לאומיים. ביקורים בתל חי, במצדה וגם בכותל המערבי הם ריטואלים מרכזיים בתרבות הישראלית.
משבר הקורונה הבליט ביתר שאת את הצורך של יהודים ישראלים בשני ממדים של קדושה פיזית זו, ואת הקשר הגורדי שנוצר בינינו לבין המקומות הקדושים העממיים והלאומיים כאחד. נוכחנו לראות עד כמה קשה לשנות הרגלים וטקסים שהתקבעו במסורת ובתודעה הציבורית; קשה להתפלל ביחידות וקיים אצל רבים צורך לשלב בין זמן קדוש למקום קדוש. קיימת כמיהה עזה להגיע אל הכותל המערבי בתשעה באב או אל קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר.
החלטת ממשלת ישראל לסגור את בתי הקברות הצבאיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולא לאפשר לציבור הרחב ולמשפחות השכולות לפקוד אותם, היתה מן הקשות והכואבות שחווינו - כחברה וכפרטים.
ועתה, לקראת ראש השנה, עולה שוב השאלה, מה גובר על מה? האם חשוב יותר הצורך להגן על הציבור מפני הידבקות במחלה, או שגוברת החובה לאפשר לחסידי ברסלב לטוס לאומן, להשתטח על קבר הרב ולהשתתף בטקסים הדתיים הרבים שיתקיימו באומן?
ממשלת ישראל וראשי משרד הבריאות אינם יכולים לצפות שאוקראינה תוציא עבורנו את הערמונים מן האש ותאסור בעצמה על כניסת החסידים לאומן. על הממשלה מוטלת החובה להתגבר על המורכבות הפוליטית, ולאסור את הנסיעה לאומן השנה. בריאותם של אזרחי המדינה קודמת, גם אם הדבר כרוך בפגיעה בחופש הפולחן ובמחיר פוליטי. נקווה שבשנה הבאה, כאשר נתגבר על המגיפה, נוכל לחזור לא רק לאומן, אלא גם לקיים את הטקסים הדתיים והממלכתיים בבתי הקברות הצבאיים, בהר הרצל ובכותל המערבי.
פרופ' דורון בר הוא נשיא מכון שכטר למדעי היהדות וגיאוגרף היסטורי המתמחה בחקר המקומות הקדושים בישראל
