לבולשביקים ברוסיה הסטליניסטית היתה סיסמה מוכרת שאמרה "הכה ביהודים - ותציל את רוסיה". הבולשביקים בתקשורת הישראלית אימצו סיסמה דומה: "הכה בנתניהו ובימין - ותציל את מדינת ישראל". מאז תחילת מערכת הבחירות העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" פועלים כמעין תועמלנים מגויסים, שכל מגמתם היא להפיל את שלטון הימין ולהביא לסגירת העיתון "ישראל היום", עיתון שבתוך שנים ספורות הוציא מידם את המונופול על הידע ועל המידע בישראל וגרם להם הפסדים ניכרים.
אזרחי ישראל בעטו בעוצמה רבה בכלי התקשורת שמבוקר ועד ערב מוציאים דיבת ישראל רעה, משכנעים בצדקת אויבים אכזריים ומשרים דיכאון קולקטיבי. עיתונים שיצרו אווירה עגומה, שאולי נתנה מוטיבציה לישראלים רבים להוציא דרכונים צרפתיים, ספרדיים ופורטוגליים. מנחם בגין ז"ל אמר שעיתון "הארץ" היה פרו־מדינה עד 1948, ובמכללות שבהן אני מלמד אפשר למצוא ערימות עותקי "ידיעות אחרונות" שמחולקים חינם ושסטודנטים לא מוכנים לקחת. סטודנטים נבונים שלא סובלים ממזוכיזם כרוני.
העם חכם ונבון
לאחר שהסתיימה ההתמודדות באתר ynet על התואר "המסכן של המדינה", החלה תחרות חדשה שכותרתה "צהוב הוא מקסים", ואזרחים התבקשו לספק סיפורי רכילות עסיסיים על משפחת נתניהו לדורותיה. ממחילות דמיון אפל החלו לצוץ סיפורים הזויים, שזכו לכותרות ענק. מבוקר עד ערב הציבור בישראל הולעט בנזיד עדשים אדמדם על מנת לקחת את הבכורה מנתניהו. מדינה שלמה, במצח נחושה, הוכנסה למתקן מיחזור בקבוקים. בית ראש הממשלה הוצג כבית של פיסטוק, ואב בית מתוסכל היה אמור להיבנות בתקשורת כקברן הראשי של הימין הישראלי.
מאמצי ההכפשה הכבירים לא הועילו. הישראלים נעלבו עד עמקי נשמתם מיחס "ידיעות אחרונות" לתבונתם. עם חכם ונבון, שאלפי שנות גלות לימדו אותו להבחין בין עיקר לטפל, בין אמת לשקר, בין האשמות זדוניות לעקרונות יציבים, לא הלך שבי אחר מסע הבדיות וההטעיה מבית "ידיעות אחרונות". כל פרשה שפורסמה בהבלטה הוסיפה עוד מנדטים לליכוד. ייתכן מאוד שאחרי הבחירות הליכוד יעניק את אות אביר בקבוקי הפלא למו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".
חופש ביטוי?
משנסתתמו סיפורי הרכילות, הופנו מטחי הירי לעניין נסיעת ראש הממשלה לארה"ב. אפילו הנשיא אובאמה לא הצליח להבין מדוע העיתון "ידיעות אחרונות" כל כך נעלב בשבילו. כל מי שקרא והאזין לתקשורת הישראלית היה יכול לקבל את הרושם שארה"ב עומדת להכריז מלחמה על ישראל, או לפחות לנתק את היחסים הדיפלומטיים איתה.
העיתונים המיואשים והמתוסכלים יצאו מגדרם כשהתברר להם שרבים בישראל הפנימו שהנאום בקונגרס מבטא את אחריות נתניהו לעתיד אזרחי המדינה. מה לעשות שהפצצה האיראנית לא מתחשבת בקדנציות נשיאותיות בארה"ב. שגריר ארה"ב הודיע שאין משבר ביחסי ישראל וארה"ב, וכל אזור בית "ידיעות אחרונות" התעטף באוויר חם שפרץ מתוך הבלון שהועלה לשמי המזרח התיכון.
ושוב שינוי כיוון ומטרה חדשה - והפעם העיתון "ישראל היום". מי היה מאמין שיגיע היום שבו "ידיעות אחרונות" - שדיבר בזלזול מופגן על חינמון וביביתון - ישקיע כל כך הרבה אנרגיה ומשאבים במאבק בעיתון חסר השפעה, לדעתו. אחת משתיים: אם העיתון חסר השפעה - מדוע המלחמה על סגירתו, ואם העיתון משפיע על דעת הקהל בישראל, הרי חשוב מאוד שלאותו קהל יהיה כלי ביטוי שנשלל ממנו במדינה שבה רוב התקשורת שמאלנית, כולל בתחנת רדיו צבאית. האמת היא שהשמאל הישראלי מכיר רק בחופש הביטוי שלו עצמו, ו"ידיעות" מעונין בדו"חות הכספיים ולא בערכי היסוד של החברה הישראלית.
החשבון של "הארץ"
נראה שלעיתון "הארץ" יש חשבון פתוח עם "ישראל היום". במשך שנים הודפס "ישראל היום" בבית דפוס "הארץ". המשאב הכלכלי העיקרי של "הארץ" נגמר כש"ישראל היום" היה לעצמאי בהדפסת העיתון. המימון הזר לא הפריע ל"הארץ" כאשר הוא הופנה אליו, אך עתה לפתע הוא החל להציק. כשאנשי עיתון "הארץ" מדברים על מקורות מימון זר, כדאי מאוד שייטלו צלב קרס מבין עיניהם. משפחת השותפים שלהם וקשריהם לשלטון הנאצים בגרמניה מוכרים וידועים; גם המקורות הכספיים של שותפים אחרים לוטים בערפל כבד. פתאום "הארץ" מתחסדים. שייערב להם.
"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" לא לבד במערכה נגד נתניהו והימין, אליו הצטרפו בשמחה מופגנת נשיא ארה"ב ברק אובאמה, יהודים שמאלנים גלותיים בארה"ב, אבו מאזן, עלי חמינאי ואיסמעיל הנייה. לכולם אינטרס משותף - ממשלת שמאל רופסת בישראל.
על פי הלכי הרוח, המטרה לא תושג. רוב גדול בקרב הישראלים כבר לא מוכנים להיות פראיירים של חולמי חלומות שלום, טייקוני תקשורת ומגלומנים לרגע. כפי מה שנראה, הימין ימשיך להנהיג את המדינה והשמאל ימשיך בתוגת קינתו בגן השבילים המתפצלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו