מדוע מתייחסים לאריאן רובן כגיבור טרגי?

בקיץ 2003 הקריירה של אריאן רובן כמעט נגמרה. אולי גם חייו. הוא היה אז בן 19, שחקן פ.ס.וו איינדהובן. "הרגשתי גוש קטן בשק האשכים", סיפר רובן בראיון למגזין ההולנדי "הֶלדֶן" (גיבורים), שפורסם בשבוע שעבר, בהתייחסות ראשונה לטראומה האישית שלו. הרופא בבית החולים אמר לו שזה נראה ממש לא טוב והמליץ לו להיכנס לניתוח דחוף למחרת. אבל רובן ביקש לדחות את המועד בגלל הלוויית אביה של ברנאדין, חברתו מימי התיכון ולימים אשתו ואם שלושת ילדיו. הניתוח נדחה בארבעה ימים. 

יממה לפני הניתוח שיחק רובן ב"סופר־קאפ" ההולנדי וכבש את השער הראשון בניצחון של איינדהובן 1:3 על אוטרכט. "ניצחנו, אבל לא חגגתי. הימים האלה היו גיהינום, הקשים בחיי. במשך שלושה ימים חייתי עם המחשבה שיש לי סרטן, שאני עלול למות. סיפרתי רק למשפחתי ולברנאדין".

כשרובן התעורר מהניתוח, הרופא בישר לו שהגוש לא היה ממאיר. "זו היתה הדקה המאושרת בחיי", אומר הכדורגלן. "מרוב התרגשות ותדהמה שכחתי אפילו להודות לרופא".

כאן, אם תרצו, טמונה התשובה לשאלה של חובבי כדורגל רבים, שתהו השנה מהיכן שואב רובן בן ה־29 את תעצומות הנפש להתאושש מהקטסטרופות הספורטיביות שעבר ולחזור עם קבוצתו, באיירן מינכן, לטופ האירופי: זכייה באליפות עם מספר ניצחונות חסר תקדים והפסד בודד בכל העונה, הגעה לגמר הגביע, שייערך בשבת הבאה, והכי חשוב - גמר ליגת האלופות מול בורוסיה דורטמונד, מחר בלונדון. אם באיירן תשלים זכייה בשלושת התארים ("טרבל"), היא תהפוך לקבוצה הגרמנית הראשונה אי פעם שעושה את זה.

כישרון גדול, חסרונות בולטים

באופן מפתיע, אין בכדורגל העולמי גיבור טרגי כמו רובן. זה קצת מוזר, אפילו אניגמטי, כי ברזומה של כישרון הענק הזה יש אליפות שהשיג עם כל קבוצה שבה שיחק מאז גיל 18 - כולל בשלוש הליגות הבכירות באירופה: האנגלית, הגרמנית והספרדית. לרובן יש אליפות אחת עם איינדהובן, שתיים עם צ'לסי, אחת עם ריאל מדריד ועוד שתיים עם באיירן. לזה צריך להוסיף את תואר שחקן העונה בגרמניה ב־2010 ואת ההעפלה לגמר המונדיאל באותה שנה במדי ארצו, הולנד.

הוא עשה לעצמו שם של כישרון גדול, עם כמה חסרונות בולטים: נטייה להיפצע בקלות ולהחסיר משחקים רבים, אנוכיות על המגרש ומחוצה לו (היו לו כמה מריבות קשות עם שחקנים באימונים ובחדר ההלבשה) ולוזריות: במשחקים הגדולים, אמרו מבקריו, הוא נעלם.

כשרובן שיחק בצ'לסי, תחת ז'וזה מוריניו, הוא לא מימש את הפוטנציאל שלו. בריאל מדריד, לפני עידן רונאלדו, הוא היה אמור להיות התשובה ללאו מסי של ברצלונה, אבל הפך סמל לכישלונות הרצופים בליגת האלופות. ב־2010 סחב לבדו את באיירן מינכן כל הדרך לגמר ליגת האלופות, עם הצגות מופלאות על המגרש, אבל ברגע השיא, כשפגש את אינטר של אותו מוריניו, איבד לגמרי את הביטחון. באיירן הפסידה 2:0.

באותה שנה, בגמר המונדיאל בדרום אפריקה, פגשה הולנד את ספרד. במחצית השנייה, כשהתוצאה היתה עדיין 0:0, פרץ רובן לבדו מול שוער ספרד איקר קסיאס, אבל החמיץ בשלומיאליות, לעיני כל העולם. ספרד ניצחה בהארכה 0:1, ואוהדי הולנד ברחבי העולם הסתובבו חודשים בתחושה של תסכול איום: כולם דיברו רק על ההחמצה האיומה של רובן.

ב־2012 התמודדה באיירן על שלושה תארים: אליפות הליגה בגרמניה והגביע הגרמני - מול דורטמונד, וגביע האלופות - מול צ'לסי. במשחק העונה בליגה מול דורטמונד, חמישה מחזורים לסיום, התפוקה של רובן היתה שבירת קו הנבדל, שהובילה לשער של דורטמונד בדקה ה־77, החמצת פנדל איומה בדקה ה־85 ובעיטה לשמיים מארבעה מטרים מול שער חשוף, בתוספת הזמן. דורטמונד ניצחה 0:1 והבטיחה את האליפות.

בגמר הגביע מול דורטמונד רובן דווקא כבש פנדל, אבל היה השחקן החלש במגרש, ובאיירן הובסה 5:2 מהדהד. כל זה היה נסלח אם בגמר ליגת האלופות מול צ'לסי, שנערך במינכן, באיצטדיונה הביתי של באיירן, רובן היה מוביל את הבווארים לתואר הקבוצתי החשוב ביותר בעולם הכדורגל. באיירן הגיעה כפייבוריטית ברורה, כשהקהל הביתי מאחוריה. היא בעטה לשער 43 פעמים, לעומת תשע בעיטות של צ'לסי; רובן לבדו בעט 20 בעיטות לשער, אבל החמיץ בלי סוף וביזבז המון מצבים, במקום למסור לחבריו. 90 הדקות הסתיימו בתוצאה 1:1, ובהארכה נשרקה לזכות באיירן בעיטת עונשין מ־11 מטרים. אלא שרובן - אתם כבר מנחשים לבד - החמיץ. צ'לסי ניצחה את המשחק בדו־קרב הפנדלים, וזכתה באליפות אירופה.

שלושה ימים אחר כך נערך במינכן משחק ידידות בין באיירן לנבחרת הולנד, שהתכוננה ליורו 2012. רובן עלה לשחק במדי נבחרתו הולנד וזכה לשריקות בוז לאורך כל המשחק מהקהל המקומי המתוסכל, שקבוצתו ניצחה 2:3. "להתייחס ככה לשחקן מהקבוצה שלך זו פשוט בושה", אמר אחר כך מאמן נבחרת הולנד דאז, ברט ואן מארווייק. "זה פשוט מזעזע מה שעשו לו". 

גם ראשי באיירן הזדעזעו. מנכ"ל המועדון, קרל היינץ רומניגה, הוציא הודעה: "אריאן רובן, כמו שחקני ואוהדי באיירן, מאוכזב מאוד ועצוב מההפסד לצ'לסי, אבל הסגנון של באיירן ואוהדיה הוא לתת יד למי שנפל ולעזור לו לקום. המון אוהדי באיירן יצרו קשר עם המועדון וביקשו להתנצל בפני השחקן. אנחנו מאחלים לו יורו מוצלח ומצפים לקבל אותו חזרה לאימונים בבאיירן ביולי". 

רובן נפגע מאוד מהיחס של הקהל. "אני לא יכול לומר בוודאות שאשאר בבאיירן בעונה הבאה", הוא התבטא, שלושה שבועות בלבד לאחר שחתם על הארכת חוזהו. דיווחים בעיתונות הספורט דיברו על קבוצות בכירות מאנגליה שמעוניינות בו. נשיא באיירן, אולי הנס, הדמות החזקה והמשפיעה ביותר בכדורגל הגרמני, אמר כי "אריאן רובן הוא אחד השחקנים הכי טובים שיש לקבוצה, והוא יישאר כאן עד סוף הקריירה". 

ואז בא היורו. רובן, שהיה אמור להוליך את הולנד עד הסוף, נכשל גם כאן. הנבחרת שלו סיימה במקום האחרון בשלב הבתים, עם שלושה הפסדים ואפס נקודות.

"מגיע לו אוסקר"

אריאן רובן נולד בבדום, עיירה קטנה בפרברי כרונינגן שבצפון הולנד, לאמא מריו ולאבא האנס, שדחף אותו מילדות לכדורגל. כבר כשהילד היה בן 10 הבין אביו את גודל הכישרון ואת הפוטנציאל הכלכלי - והפך לסוכן הצמוד שלו. 

רובן גדל במחלקות הצעירות של קבוצת כרונינגן ועלה לבוגרים בגיל 16. הכישרון היה ברור לכל הולנד, ובעיתון "טלחרף" הגדירו אותו כשחקן העתיד של הכדורגל ההולנדי, עד שב־2002 פ.ס.וו איינדהובן הביאה אותו תמורת 4 מיליון יורו. מהר מאוד היה ברור שהליגה ההולנדית קטנה עליו. מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי רבו על שירותיו וחיזרו אחרי האב האנס. תחילה נשבע האנס שבנו לא ידרוך בצ'לסי, אבל ב־2004, אחרי שקיבל הבטחות כלכליות שסיפקו אותו, הוא העביר את בנו לקבוצתו של רומן אברמוביץ' תמורת 19 מיליון יורו. ב־2007 שילמה ריאל מדריד 35 מיליון יורו כדי לקנות אותו מצ'לסי, וכעבור שנתיים שילמה באיירן 25 מיליון כדי להעבירו לשורותיה.

ההולנדי, שזכה לכינוי "בויקה", נחשב שחקן רציני ומקצוען לכל דבר. הוא התברך במהירות גבוהה, בכדרור וירטואוזי, בטכניקה עילאית ברגל שמאל, בשליטה נפלאה בכדור וביכולת בעיטה חזקה. הכדור "דבוק" לו לרגל, ולמגינים קשה, כמעט בלתי אפשרי, להוציא ממנו את הכדור בלי עבירה. הבעיה שלו היתה תמיד קבלת החלטות ושיקול דעת: פעמים רבות הוא נוטה להתחזות ברחבה וליפול בלי מגע, מה שמכעיס מאוד כל יריב והיקנה לו שם של רמאי; שוער ליברפול, פפה ריינה, אמר עליו פעם ש"מגיע לו אוסקר". לזכותו של רובן ייאמר שבשנים האחרונות הוא התבגר ושינה קצת את התנהגותו, וכיום הוא זוכה לכבוד גדול מהאוהדים.

עונת הבכורה שלו בבאיירן מינכן היתה מדהימה. הוא פתח בהרכב רק ב־18 משחקי ליגה, אבל כבש 16 שערים והוביל את מועדון הפאר הגרמני לדאבל (אליפות וגביע). עוד ארבעה שערים כבש בשלבי ההכרעה של ליגת האלופות, כולל שערים מכריעים מול מנצ'סטר יונייטד, פיורנטינה וליון, שהובילו את באיירן עד לגמר.

אחת הבעיות של רובן לאורך כל הקריירה היתה פציעות חוזרות ונשנות, שזיכו אותו בתואר "רגלי זכוכית". בכל הקבוצות שבהן שיחק הוא נעדר לתקופות ממושכות, שהעיבו על רגעי הקסם שסיפק על הדשא. באוגוסט 2010 שיחררה באיירן מינכן הודעה תקיפה ועצבנית לתקשורת, שבה נאמר כי היא תובעת פיצוי של כמה מיליוני יורו מההתאחדות ההולנדית, בטענה שרובן שותף במונדיאל כשלא היה כשיר לגמרי, ולכן הוחמר קרע בשריר שממנו סבל.

בגלל הפציעה נאלץ רובן להחמיץ את שלושת החודשים הראשונים בעונת 2010/11. לאחר מאבק מר בין הגרמנים להולנדים, ובכלל זה גם בין רופאים משתי המדינות שבדקו את רובן, הגיעו הצדדים לפשרה: משחק ידידות בין הולנד לבאיירן מינכן, שההכנסות ממנו ילכו לקופתה של באיירן כדי לפצותה. זה בדיוק היה המשחק אחרי ליגת האלופות, שבו הפך רובן לשעיר לעזאזל של אוהדי באיירן. טרגי, כבר אמרנו?

בשתי העונות הקודמות באיירן לא זכתה באף תואר, אבל לאיש לא היה ספק - מספר 10, הפנטזיסט המקריח עם הליכת הברווז, הוא הכוכב הראשי, עם כל הכבוד לכוכב נבחרת צרפת פרנק ריברי ולכוכב נבחרת גרמניה בסטיאן שוויינשטייגר. הוא כל כך משמעותי וחיוני לקבוצה עד שבתקשורת הגרמנית כונתה באיירן "פ.צ רובן". מבצעיו הווירטואוזיים עם הכדור זכו באופן קבוע בתוארי "מבצע השבוע בבונדסליגה" ו"שער החודש".

חלק ממכונה משומנת

אלא שבעונה הנוכחית השתנתה התמונה לבלי הכר. רובן הפך לעוד בורג במכונה המשומנת של המאמן יופ היינקס. כהרגלו הוא סבל גם מפציעות, ובאיירן לא רצתה להסתמך עליו. עלייתם לגדולה של הקשרים ההתקפיים טוני קרוס ותומאס מולר דחקה אותו מההרכב. המאסטרו ההולנדי הפך לשחקן חשוב שיכול לעלות מהספסל ולעשות את ההבדל, ואם הוא פותח בהרכב, הוא לרוב מוחלף במהלך המשחק. הוא זכה השנה לשחק 90 דקות בעיקר במשחקים חסרי חשיבות, כשהמאמן נתן מנוחה לשחקניו הבכירים.

התוצאה היתה נפלאה. בתוך עונה אחת הפכה באיירן מקבוצה שתלויה בכוכב שלה לבעלת המשחק הכי קבוצתי ומאוזן באירופה. היא בלתי ניתנת לעצירה, כשלכל שחקן יש תחליף ופציעות או הרחקות לא משנות. היא דורסת כל יריבה בכל הרכב שבו היא משחקת. ב־2013 שיחקה באיירן 25 משחקים, כולל משחקי בונדסליגה קשים, משחקים נגד ארסנל, יובנטוס וברצלונה בליגת האלופות ורבע גמר הגביע הגרמני מול דורטמונד. המאזן: 23 ניצחונות, תיקו אחד והפסד בודד. ההפסד והתיקו היו במשחקים חסרי משמעות. בין השאר, היא ניצחה 2:9 את המבורג, 0:4 את שאלקה, 1:6 את וולפסבורג, את ורדר ברמן ואת האנובר, 0:4 ו־0:3 את ברצלונה, ו־0:2 את יובנטוס, פעמיים.

העובדה שרובן הפך לעוד שחקן בקבוצה חוללה אצלו פלאים. הלחץ הכבד ירד מכתפיו, והוא הפך לשחקן הרבה יותר קבוצתי והפנים את מעמדו החדש. בגיל 29 רובן החל סוף סוף לככב במשחקים גדולים. הוא סגר חשבון כואב עם אותה דורטמונד, כשכבש נגדה את שער הניצחון ברבע גמר הגביע הגרמני; כיכב נגד יובנטוס ברבע גמר ליגת האלופות, ולשיאו הגיע בחצי הגמר נגד ברצלונה, כשכבש בשני המשחקים ועשה צחוק מבארסה הגדולה. המהפך הושלם, המעגל נסגר. כמעט. כי לרובן נותר עוד משחק אחד קטן, מחר.

למרות הכל, הוא נותר סוציומט לא קטן. האנוכיות עדיין יוצאת ממנו לפעמים בפריצות הסולו שלו, שהוא רוצה לסיים בעצמו גם ממצבים לא נוחים, במקום למסור לחבריו. ואחרי המשחק מול יובנטוס, שבו החליף את טוני קרוס הפצוע, הוא אמר: "לקרוס זה אולי לא טוב שהוא נפצע, אבל לי זה טוב. דברים כאלה קורים בכדורגל. כעסתי שפתחתי על הספסל, אבל בסוף אני שמח ששיחקתי כמעט כל המשחק".

בעבר הוא התעמת לא פעם עם חבריו לקבוצה. פעם הלך מכות באמצע אימון עם פרנק ריברי, והחברים לקבוצה מיהרו להפריד; פעם אחרת חבט בקפטן פיליפ לאם, לאחר שזה ניסה להתבדח. השנה לא נקשרו סביב שמו שערוריות מחדר ההלבשה. יתרה מזאת - הוא הפך לשחקן שמדבר הכי הרבה עם התקשורת. באיירן מינכן ראתה בו את המבוגר האחראי ושלחה אותו לדבר עם העיתונאים לפני ואחרי כל משחק חשוב. חוץ מאותה אמירה אומללה על טוני קרוס, רובן דיבר בצורה אחראית ומכובדת.

"מעבר לכדורגל, רובן הוא אדם אינטליגנטי מאוד", אומר אוליבר קיי, כתב הכדורגל הבכיר של ה"טיימס" הבריטי. "לעיתים היה מביך לראות את הפער בין הפזיזות, קלות הדעת והדברים המטופשים שהוא עשה על המגרש לבין הדיבור הרהוט והשקול שלו בראיונות אחרי משחקים. הוא אחד השחקנים שדוברי המועדונים הכי אוהבים לשלוח לתקשורת, כי מצד אחד - הוא כוכב שמדבר יפה ולא בקלישאות והתקשורת רוצה לשמוע אותו, ומצד שני - הוא נאמן מאוד לקבוצה שלו ולא יפלוט מהפה ציטוט שיביך אותה".

רובן דובר ארבע שפות על בוריין - הולנדית, גרמנית, אנגלית וספרדית. בזמנו החופשי הוא משחק טניס וצופה בטורנירי טניס, והמאכל האהוב עליו הוא סושי. הוא קנאי מאוד לפרטיותו: בניגוד לכוכבי הכדורגל הגדולים, אין לו אתר רשמי וחשבון הטוויטר שלו כמעט אינו בשימוש. לעמוד הפייסבוק של אוהדיו יש מיליון וחצי לייקים, אבל הוא לא באמת קשור אליו.

את אהבת חייו, ברנאדין איילרט, פגש כבר בגיל 14, כששיחק בקבוצת הנערים של כרונינגן. ביום שבו יצא איתה לראשונה, הוא איחר לאימון, בפעם הראשונה בחייו. למאמן בארנד בלטמן אמר: "ביליתי קצת עם חברים במרכז העיר". בלטמן הבין את הרמז ושאל: "היא היתה שווה את זה לפחות?" ורובן חייך: "כן, בהחלט". ברנאדין היתה ונותרה האישה היחידה בחייו; ב־2007 הם התחתנו בכרונינגן, ומאז נולדו להם הבנים לוקה וקאי והבת לין.

רובן מדורג במקום ה־31 בטבלת משכורות הכדורגלנים בעולם, עם תלוש של 5.5 מיליון יורו לעונה. במינכן הוא מרגיש בבית: התחבר לאווירה הבווארית, ואפילו לובש את השלייקעס המגוחכים של דרום גרמניה לכבוד אירועים מיוחדים כגון ה"אוקטובר־פסט".

השאלה הגדולה באמת היא מה יקרה בקיץ הקרוב. המאמן הנוכחי של באיירן עוזב, ובמקומו מגיע פפ גווארדיולה, שהוביל את ברצלונה לגדולה. גווארדיולה, על פי השמועות, לא משתגע על הסגנון האינדיבידואליסטי של רובן, ולכן ביקש מהמועדון למכור אותו. במקביל כבר קנתה הקבוצה, תמורת 37 מיליון יורו, את הכישרון הענק מריו גצה מדורטמונד.

בחודש האחרון נפוצו שמועות על מעבר של רובן לקבוצות אחרות, כגון גלאטסראיי הטורקית, אינטר האיטלקית או טוטנהאם ומנצ'סטר סיטי האנגליות. אבל ההולנדי עצמו לא שש ללכת. "אני לא רוצה לעזוב את באיירן מינכן, טוב לי פה, יש לי עוד שנתיים לחוזה ואין לי שום עניין לעבור", אמר לאחרונה. "הוכחתי במגרש שיש לי עוד מה לתרום לבאיירן. אני מרוכז רק בקבוצה ורוצה לזכות איתה בליגת האלופות".

איזה רובן נראה מחר בוומבלי? את ההולנדי שנהג תמיד להחמיץ במשחקים גדולים ולהרוס התקפות במשחק אנוכי, או את השחקן הטכני המשוחרר, שעושה טרור להגנת היריבות ומסיים בכדור מדויק אל הרשת? את השחקן בעל הממוצע הגרוע ביותר בתולדות ליגת האלופות - שער בכל 23 ניסיונות בעיטה - או את זה שעשה צחוק מההגנה של ברצלונה? "אנחנו רוצים ומצפים לזכות בגביע האלופות", הוא הצהיר השבוע, "והאמת - אנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים להפסיד במשחק הזה".

amitl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו