בנימין נתניהו (מימין) ואביגדור ליברמן // צילום ארכיון: חיים צח, לע''מ // בנימין נתניהו (מימין) ואביגדור ליברמן // צילום ארכיון: חיים צח, לע''מ

ליברמן אף פעם לא סלח לנתניהו

ליו"ר ישראל ביתנו אין באמת אידיאולוגיה, הוא פשוט לא שכח לרה"מ שפיטר אותו לאחר פרשת בראון-חברון • ליברמן הוא קמפיינר מצטיין עם רקורד אפסי • דעה

השימוש הציני של ליברמן ב"חוק הגיוס" הינו שיקוף של פוליטיקאי נטול אידיאולוגיה, בעל רקורד אפסי ויצר נקמני מפותח, שמבין כי דרכו לעמדת ההשפעה הגבוהה ביותר - חסומה. 

צילום: עמי שמיר

את ליברמן הכרתי ב־1997 כשחזרתי משליחותי במשלחת ישראל לאו"ם. הוא שימש אז כמנכ"ל לשכת רה"מ והיחסים בינינו היו ענייניים. ב־2008 רצה נתניהו, יו"ר האופוזיציה דאז, להציע לי לחבור לליכוד. 

עוד בנושא

• נתניהו שינה את ההנחיה לחברי הכנסת ושרי הליכוד: "חדשו את המתקפות על ליברמן"

• נתניהו וליברמן: סיפור אהבה-שנאה בן שלושה עשורים

• ההונאה נחשפת: ליברמן החליט למוטט את ממשלת הימין בשם תאוות הנקם בנתניהו | פרשנות

התייעצתי עם ליברמן בחדרו בכנסת והופתעתי מתשובתו החד משמעית: הוא תיאר את נתניהו בתיאורים לא מחמיאים, בלשון המעטה, ובו במקום הציע לי להצטרף לישראל ביתנו בהציגו מצע אידיאולוגי סדור בנוסף לדברי חנופה ומתיקות, שבהם הוא מצטיין בשיחות בארבע עיניים. לימים הפנמתי את הדפוס שלו בעניין - הוא תמיד אוהב לטרפד לנתניהו מהלכים. 

נקודה מכרעת ביחסים בין השניים היתה פרשת בראון־חברון, כשרה"מ נתניהו החליט לפטרו. היה זה רגע מכונן בחיי ליברמן, שאותו לא שכח עד היום ועל ההשפלה הזו מעולם לא סלח. הדבר מדגיש את המרכיב הרגשני באישיותו של ליברמן ויצר הנקמה המפותח שבו המוסיף לפעפע בו עד היום. 

דני אילון (מימין) ואביגדור ליברמן // צילום ארכיון: יואב ארי דודקביץ

בנימין נתניהו (מימין) ואביגדור ליברמן (ראשון משמאל), 1996 // צילום ארכיון: סער יעקב

במבט רחב יותר, יצר הנקמה שבו בא לידי ביטוי בכל מגעיו עם נתניהו ובכלל זה הניסיון להלחיץ את רה"מ ולהשפילו בכל משא ומתן שהתקיים לאחר כל מערכת בחירות מ־2009 ועד היום. זאת תוך טקטיקת הליכה "על הסף" כדי שנתניהו יצטייר כאדם לחיץ ו"פאניקיסט", בלשונו. מעניין לציין שבמקביל לזגזגנות שלו, ליברמן דווקא עמל לאורך השנים על טיפוח תדמית של "בולדוזר", בעוד שבפועל הרקורד שלו, כאמור, אפסי למדי. לזכותו ייאמר שהוא קמפיינר מעולה: פעם עם "מבין ערבית", "נאמנות אזרחות",  וכעת: "חילוני ימני", כשבכל פעם צץ גימיק אחר. 

לסיכום, אתם מבינים שהסיבה להתעקשותו אינה אידיאולוגית ואינה על תפקיד. להערכתי, ליברמן מבין שמתוך מפלגתו הוא כבר לא יגיע לעמדה שבה יחליף את נתניהו בראשות הממשלה. מנקודת מוצא זו יש לנתח את מניעיו. מה שעצוב הוא שגחמותיו אלו עלולות לסכל את הקמת הממשלה המשתקפת מרצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות.

הביא לדפוס: דן לביא

דני איילון | לשעבר ח"כ מטעם ישראל ביתנו

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...