מתוך הכאב נצא לתהילה

בניגוד לכת שמובלת על ידי שנאה עיוורת לנתניהו, איננו שטופי מוח ונאמנותנו לא עומדת למכירה

מתוך "התמוטטות" (2011)

"והוא ערם על גיבנתו של הלוויתן הלבן את סך כל הזעם והשנאה שחשו בני גזעו, לו חזהו היה תותח, היה יורה עליו את לבו". (מובי דיק, הרמן מלוויל, תרגום - ג. גירון).
מתהפך במיטה מתסכול. השבעת ממשלת החרפה ביום ראשון מדירה שינה מעיני. כיוון שכך התקשרתי לחברי הפילוסוף ‏(איפרגן) שעודד אותי: "ההפך, אלו הזמנים הכי נעימים, ימים של תהילה. אם מנתקים את המשמעויות ההרסניות של העריקה רק מבחינת ההפרעה להרגשה, אפשר ליהנות מהעליונות האיכותית מכל בחינה של הימניים שלא כורעים ולא משתחווים. האליטה הימנית הקשוחה מתגלה במלוא הדרה, דווקא לנוכח המשועבדים והחנפנים".
הפילוסוף צודק. אנחנו לא כת שטופי מוח אבל נאמנותנו לא עומדת למכירה. עלינו לא מתקיים הכלל של ג'ורג' ברנרד שו. זו לא שאלה של מחיר. אנחנו מזהים מהי אמת ומהו עוול כשהם ניצבים לפנינו, ואנו בוחרים לתמוך בנתניהו רק על פי מבחן התוצאה.


דווקא מחנה המחרימים מגלה סימנים של כת שפולחנה טוטם של שנאה עיוורת ושוטה עד כדי כך שהיא מוכנה להמליך על עצמה טוסטר, אטד או ראש מפלגה עם שישה מנדטים.
ואחרי שאמרנו זאת, הקמת ממשלת החרם לא היתה באה לעולם אלמלא המשפט בירושלים.
היה בום השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים. בעצם כמה בומים. אבל פחות הדהדו אותם במערכות הנדסת התודעה של התקשורת. השופטים הורו לפרקליטות לערוך חיפוש חוזר בטלפון של אילן ישועה. בית המשפט קבע כי על התביעה לאתר באופן ידני את כל חומרי החקירה הרלוונטיים ולהעבירם לידי ההגנה. בהחלטת השופטים נכתב כי אין מחלוקת שחומרי חקירה רלוונטיים לא נמסרו להגנה, ומתחו על כך ביקורת. "מצב דברים זה טעון תיקון בכל ההקדם".
בפרקים הקודמים, הפרקליטות נשלחה בחזרה לנסח את המקרים הספציפיים שבהם נדרשה וניתנה המתת בכתב האישום. לשם כך הסתמכה על תוצרי המדיה מהטלפון הנייד של ישועה. צר המקום מלתאר את כשלי התביעה בשוגג ובמזיד עד כה, אבל לשיא חדש הגענו בדיון בבקשת הסנגורים לחשוף את כלל החומרים על מכשיר הנייד של ישועה. בשבוע שעבר התברר שחלקם הועברו בטעות להגנה, וחשפו אוצר של התכתבויות והיענות חריגה שלו. אוצר שהפך את החקירה הנגדית שניהל עו"ד בן צור, פרקליט נתניהו, ליעילה מאוד ומשעשעת. בית ספר לחקירות נגדיות אפקטיביות.

 

במהלך הדיון על קבלת החומר, אמר ז'ק חן, פרקליטו של שאול אלוביץ', לשופטים: "זה חומר שהועבר אלינו בטעות וגילינו אותו בטעות. זה לא נעשה בדרך המלך. למה התביעה לא אמרה לבית המשפט 'דעו לכם שקיים חומר כזה אבל לדעתנו הוא לא רלוונטי'?... התביעה אומרת רפרפנו עליו. מה זה אומר? כבודכם מצליחים להבין מדוע זה לא הועבר?".
התובעת יהודית תירוש עונה ומטילה בום: "לא בחנו תכתובות של ישועה עם פוליטיקאים אחרים".


קולטים? ראש ממשלה הועמד לדין בעבירה תקדימית על סמך מקבץ מסונן היטב של שיחות שהביא אדם שתיעב אותו, שניהל מערכת אתר ששנאה אותו עוד יותר. משום מה, המשטרה והפרקליטות אפילו לא חשבו שהם צריכים לבדוק את ההקשר של ההודעות וההתכתבויות שהוא מסר להם. הם לא בדקו התכתבויות ושיחות של העד ישועה עם גורמים פוליטיים, דוברים, אנשי עסקים, גורמי פרסום, גורמי תקשורת וגורמים מרשויות האכיפה. היה להם את ישועה וכתבה של גידי וייץ ב"הארץ".


חריגה הרי אינה ערך אבסולוטי אלא יחסי, תמיד יחסי. במיוחד כשמדובר בקשר עקיף ולא ישיר. ואיך הגיעה הפרקליטות למסקנה כי המדובר בחריגה אם לא בדקה מהי הנורמה?
העובדה שהפרקליטות לא טרחה לבדוק, לא סבירה ולוקה בחוסר תום לב או ברשלנות. אין לפרקליטות שום תירוץ להתנהלות הזו. גם לא חזקת התקינות המנהלית.


איך למען השם, קבעו שההיענות מול נתניהו חריגה אם לא היה להם מושג ביחס למה? מהו הסטנדרט?
אבל עזבו אותי, שימו לב לביקורת שמתח השופט משה בר־עם על התובעת יהודית תירוש שהתעקשה כי החיפוש בטלפון של ישועה ייעשה באמצעות מילות מפתח בלבד. "נו, גב' תירוש, הרי את מודה שעשיתם תקלה. מודה שלא בחנתם את קווי ההגנה כשבחנתם את התיק. אני לא מבין בכלל מה ההתעקשות. זה ייקח שעות עבודה? אז ייקח!".


התזה של הפרקליטות בתיק 4000 התחילה בטענה שהמתת בשוחד היה סיקור אוהד, אחר כך הם עברו לטענה שהמתת היה היענות חריגה. מהעובדות בבית המשפט עולה שהיה סיקור מוטה שלילי באופן קיצוני במיוחד כלפי נתניהו ודווקא יריביו זכו לאוזן קשבת. לפני בחירות 2015, באחת התקופות המוגדרות בכתב האישום כשיא בבקשות ההטיה, התפרסמו באתר לא פחות מ־130 כתבות רעילות נגד נתניהו.

 

במשפט "הולילנד", הורשע אורי לופוליאנסקי בקבלת שוחד על העברת כספים לארגון "יד שרה". העליון קבע כי אין חובה שהמקבל יהיה זקוק בעת מתן התרומה לשירותיו של עובד הציבור. די בכך שהמקבל יזדקק לחסדיו של עובד הציבור בהמשך.
הפסיקה בישראל מדגישה שאיסור השוחד חל גם אם לוקח השוחד לא עשה, לא התכוון או לא היה מוסמך לעשות את הפעולה שבגינה ניתן המתת. למעשה, אין צורך להוכיח כי מקבל השוחד נתן בפועל תמורה, או היטיב בפועל עם נותן השוחד. על מנת להוכיח שעובד הציבור נטל את המתת בעבור פעולה הקשורה בתפקידו, די להוכיח אפשרות סבירה שבעתיד יצטלבו דרכיהם של נותן המתת ושל עובד הציבור בתוקף תפקידו כעובד ציבור. משמע, העבירה בבחינת "שלח לחמך על פני המים".


התכתובות של ישועה שנחשפו עד כה, מעידות על כך שהוא נתן לפוליטיקאים כמו בוז'י הרצוג למשל, להכתיב את הכותרת מילה במילה.
אז אם סיקור חיובי והיענות של כלי תקשורת לפוליטיקאים היא מתת השקולה לכסף, הרי שיש להעמיד לדין את כל הפוליטיקאים שנעזרו בשירותיו של ישועה. ב־2015, כשישועה מסדר להרצוג הטיית סיקור לטובה, הרצוג מתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה. בזמן המדובר הוא בהחלט היה עם פוטנציאל להיות ראש ממשלה. ואם הרצוג מקבל טיפול וי.איי.פי מישועה ואין לו יסוד נפשי לחשוב שמדובר במתת, למה שנתניהו יחשוב כך? 

כדאי להכירi