בעקבות הזמן האבוד: כך חזרה ישראל לממלכת הקונספציות

מאין צמחה חמאס? מישהו אמר לי פעם שישראל היא זו שטיפחה אותה בערוגות של "האגודות האסלאמיות", אבל הוא מהאנשים שבטוחים שכל פגז של טנק יכול לברוא עולמות, בזמן שכולם יודעים כמה זמן לוקח לדחפור צה"לי לפנות מפגע תחבורתי.

האגודות היו יותר דומות לחברות קש. הגרעינים האמיתיים נבטו במקום אחר לגמרי, בזמן אחר לגמרי. מורה ושמו חסן אל־בנא ישב יום אחד ברחוב בעיר איסמאעיליה. הוא הביט במצרים, בני דורו: עומדים בתור לחנויות, מפטפטים בבתי הקפה, מתלבשים כמו אותם אזרחים בריטים שגדשו את רחובות המדינה מאז כבשו אותה ב־1882. אל־בנא הביט, והתחלחל.

הוא חזר לכתבי הקודש, אבל התעצל. הוא הסתפק בקוראן ובקורות חייו של נביא האסלאם מוחמד (החדית'). אל־בנא היה טיפוס אופרטיבי. מסוג האנשים שהכל אצלם מתחלק לרשימות כתובות של ראשי פרקים ותתי־סעיפים. עד לשלהי שנות ה־20 של המאה הקודמת הוא כבר החזיק בידו תוכנית סדורה. בעיניים כלות הוא ראה את המבול שאיים להטביע את המסורת האסלאמית העתיקה. הוא תיאר אז, באופן שיטתי להחריד, כיצד ישתלט יום אחד על נפשם של המצרים, ושל המוסלמים כולם. הנפש שלדידו "זוהמה" על ידי המערב.

הדרך לטיהור החברה האסלאמית עברה בהקמת תנועת המונים: פעילויות צדקה, טיפולים רפואיים, חלוקת מזון, אגודות ספורט, רשתות חינוך, מחנות קיץ, לימוד, ובעיקר - התנתקות מכל דבר שמעלה ניחוח בריטי או אמריקני. בקיצור, סיוע הומניטרי. ובלשונו של אל־בנא - "הכשרת הלבבות". תחילה המוסלמי יטהר את ביתו, אחר כך את בניין מגוריו ובהמשך את השכונה ואת העיר כולה. עם השלמת השלב הסופי - טיהור המדינה - יש להיערך לעימות מול המערב. כלשון הסיסמה של האחים המוסלמים: "היכונו". נשמע לכם מוכר?

מי ששאב השראה מחסן אל־בנא היה שייח' אחמד יאסין. מי שחי לפרק זמן במצרים, התערה במהרה עם רעיונותיו של אל־בנא. הוא יישם את התוכנית סעיף אחר סעיף בדיוק מצמרר. רצועת עזה הענייה ועמוסת הפליטים העניים היתה זירה מושלמת לניסוי. המודל הראשון של האחים המוסלמים, כפי שהעידה ההפיכה נגד פת"ח ב־2007. אמנם חמאס שילבה עם השנים אלמנטים מהלאומנות הפלשתינית, אבל בגרעין שלה היא תמיד היתה ותמיד תהיה תנועת בת של האחים המוסלמים. את הפרק הזה חשוב להזכיר למתיימרים לפרשן את מהלכיו של יחיא סינוואר, תלמידו של יאסין, מבלי שקראו משפט אחד מכתביו של אל־בנא.

סינוואר עומד בראש תנועת המונים עם שורשים עמוקים באוכלוסייה. כפי שתיארו זאת לוחמים ששבו משדה הקרב: "בעזה, חמאס זה כמו מסי". זה ניכר, בין היתר, בכך שחמאס מעורה ברשתות החברתיות הרבה יותר מתנועות פוליטיות אחרות במזרח התיכון. למעשה, מדובר במהפכה. החל מאינספור דובריו המתחלפים, דרך הקבוצות הפנימיות בעזה באדיבות ווטסאפ וטלגרם, ועד לשורה של כלי תקשורת ופרשנים מטעם, שמהדהדים את מסריו בכל פינה.

כל זה עוד לפני שהגענו בכלל לרשת אל־ג'זירה. חמאס גם משתמשת מאז ומתמיד בקרנות צדקה כדי להשיג שליטה באוכלוסייה, ושוטפת את מוחה במערכת החינוך ובמסגדים. לומר שהעזתים אינם קשורים לחמאס זה כמו לומר שהאוהדים, עוזרי המאמן והמגרש של ריאל מדריד הם לא חלק מריאל מדריד, רק הנבחרת נחשבת.

בדיחות חודרות בונקרים

האם ההנהגה שלנו הכירה את זה, כשהחליטה אחרי קריסת הפסקת האש בדצמבר להמשיך להכניס משאיות אספקה? חודשים לאחר מכן כבר היה מדובר בהצפה של סיוע הומניטרי, לא פחות, כפי שתיאר זאת דובר צה"ל. קונספציה חדשה נולדה - יותר סיוע, פחות לחץ בינלאומי. מילא למנוע רעב המוני, אבל להציף את עזה באספקה?

ובכן, מה קרה עם זה? אין ספק, גדוד האנטישמים בקמפוס של אוניברסיטת קולומביה השתכנע שישראל לא מבצעת ג'נוסייד; בית הדין האווילי בהאג משך ידיו מכל עיסוק בעלילות דם נגד צה"ל; שלא לדבר על האובמואידים של מחלקת המדינה - אלה עדיין מדקלמים את אותן מנטרות עבשות מתחילת שנות האלפיים, כאילו לא היתה פה אינתיפאדה שנייה וטבח המוני. חושבים ששכחנו בקיצור, הלחץ רק גבר וישראל איבדה זמן יקר - חמישה חודשים שלמים, שבהם החטופים והחטופות נותרו לכודים בתופת של סינוואר. עוד פנינה אסטרטגית של תעשיית ההרתעה המלאכותית.

ובינתיים, באה לעולם קונספציה שנייה: רק שילוב הרשות הפלשתינית בעזה "מפחיד" את חמאס, שלא מתעניין במותם של העזתים. מה נגיד, אפשר ממש לשמוע את סינוואר מתגלגל על רצפת המנהרה התת־קרקעית בחאן יונס מרוב צחוק. אולי זה מה שיחסל אותו, בדיחות חודרות בונקרים. במציאות מדובר בפסגת שאיפותיהם של סינוואר והנייה, שיוכלו לשקם את היכולות הצבאיות שלהם מתחת לפני השטח. כל זאת כאשר ברצועת עזה שולטת ממשלה עם לגיטימציה בינלאומית, שתקשה על ישראל לטהר את השטח ממחבלים. סגן ראש הלשכה המדינית בחמאס, מוסא אבו מרזוק, אף הבהיר שאין לו בעיה עם ממשלת טכנוקרטים כזו.

ברור שסינוואר אינו רוחש אמפתיה במובן המערבי של המילה. הוא מעריך מאוד את אלו שמתו "מות קדושים" לשיטתו, המוסתשהידין. אלו נפלו למען "המטרה הקדושה" של שחרור אדמת ווקף. אבל עם זאת, לנתח אותו כשליט שאינו מוטרד מבעיותיהם של העזתים, זה לצייר דמות שטוחה וחלולה. אם קודם הניחו שחמאס מעוניין בתמריץ כלכלי לטובת האוכלוסייה, כעת מניחים בדיוק את ההפך. ושוב, ללא בסיס עובדתי. אין פה תזה, אלא גיבוב של ספקולציות. מישהו בצמרת הביטחונית שיושב על הבר ומלהג עצמו לדעת.

הסיבה שכן אכפת לסינוואר מהאוכלוסייה העזתית היא תועלתנית. זה בסיס הכוח שלו. משם הוא מגייס את הדור הבא של המחבלים. על גבה הוא מקווה להוציא לפועל את התוכנית להכחיד את מדינת ישראל בעשורים הבאים. סינוואר אמנם שוחרר בעסקת שליט ב־2011, אבל ספק אם בלעדיו חמאס לא היה יוצא למתקפת 7 באוקטובר. זה לא שאנשים כמו ניזאר עדוואללה, שהתמודד מולו בבחירות להנהגת חמאס ב־2017, היו מתונים והגיוניים יותר. כולם גודלו באותה ערוגה שטיפח אחמד יאסין במשך עשרות שנים.

כדי להבין זאת, נזכיר את אמירתו של עומר אל־מוח'תאר, מנהיג תנועת הגרילה שחי בלוב בזמנו של אל־בנא והפך לסמל בקרב גורמים אסלאמיסטיים במזרח התיכון. "אנחנו לא ניכנע, ננצח או נמות... וזה לא הסוף... יהיה עליכם להתמודד עם הדור הבא ועם הדורות שאחריו. באשר לי... חיי יהיו ארוכים מחיי התליין שלי", כך אמר לפני שעלה לגרדום. הכיבוש האיטלקי אכן עזב את צפון אפריקה, ואת הפתגם אימץ לאחרונה חבר פרלמנט של קטאר. הוא ייחל לכך שטבח 7 באוקטובר יהיה תחילת הסוף של ישראל.

במקום לשגות באשליות, ההנהגה הישראלית היתה יכולה להגביל את האספקה לעזה. חמאס, בכל מקרה, אגר די מזון ושתייה. אבל סנקציה כזו היתה מחוללת כאוס שהיה מופנה נגדו. למעשה, בחודש פברואר מחאה התעוררה ברפיח ובצפון הרצועה. עזתים רבים יצאו בלילות לרחובות וזעקו: "סינוואר בוגד".

במו ידיה ישראל דיכאה את ניצני ההפגנות עם אור ירוק לארה"ב, מצרים וירדן להגביר את זרם האספקה. מרוב שריחמו על העזתים, גזרו עליהם מלחמה ארוכה יותר. בפועל, הגברת הסיוע הקלה על חמאס לגייס ולשמר מחבלים, דרך סחר במזון ובאספקה, שמניב את ההון הדרוש כדי לשלם להם.

לכל הפחות, ישראל היתה מוכרחת להתחיל את התמרון הקרקעי ברפיח מוקדם יותר. אולי לחכות מעט כדי שכוחות המילואים יתרעננו, אבל מייד לאחר מכן להכריע את אלפי המחבלים שם. אלה מהווים איום צבאי על תושבי הדרום (ב־7 באוקטובר 3,000 רוצחים הספיקו כדי לבצע את הטבח המחריד).

מחייתם מעל לפני האדמה וההשתלטות על מעבר רפיח יסירו את החרב המתהפכת מעל האוכלוסייה העזתית, ויסייעו לישראל למנוע התעצמות מחדש של ארגון הטרור. משום מה, בשבועות האחרונים גורמים שונים החלו להקל ראש אפילו בתובנה הבסיסית הזאת.

הפיצ'ר הקטארי

קונספציה שלישית קשורה להנהגת החוץ של חמאס. רעולי פנים היו צריכים להתנקש מזמן במי שצריך בקטאר, בטורקיה ובכל מקום אחר על פני הגלובוס. מבצע "זעם האל 2". במקום זאת, התבשמנו בחיסול אחד מוצלח של סאלח עארורי בלב ביירות. את התוצאות ראינו ברמדאן האחרון. למרות כמה פיגועי טרור ביהודה ושומרון ובירושלים, הגזרות הללו היו שקטות יחסית, למרות המלחמה בעזה. הרבה מכך ניתן לזקוף לא רק לחיסול, אלא לזכות צה"ל וכוחות הביטחון בשטח.
אבל בינתיים, יתר חברי הלשכה - איסמאעיל הנייה, חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק - הוציאו לפועל מהלך מבריק. הם התדפקו על דלתותיהן של איראן וטורקיה והתחננו לפעולה כלשהי. לאחרונה החות'ים, בעלי בריתה של טהרן, הכריזו על החרפת התקיפות נגד כלי שיט המפליגים נגד ישראל. תפנית שתעצים את הפגיעה בתעלת סואץ, מכרה הזהב של מצרים. בשבוע שעבר - ארדואן הטיל חרם סחר על ישראל.

יהיו שיטענו שמדובר בניסיון של האייתוללות וארדואן לנקום בארה"ב. בכל מקרה, הלשכה של חמאס גרפה הישג. מה העריכו בישראל? שפגיעה בהנייה ובחבורתו תחבל בסיכוי לעסקת חטופים, או בקשר עם קטאר, חלילה. כאילו מצרים לא קיימת. כאילו אף מדינה אחרת לא יכולה לשלוח מסרונים לאחד משליחי חמאס בחו"ל. אין לאף אחד את הפיצ'ר הקטארי הזה. ואכן, בזמן האבוד הזה לא נרשמה פריצת דרך כלשהי, ואנשי חמאס המשיכו במערכה המדינית שלהם ללא הפרעה.

מגדלים באוויר

קוצר הראות הזה לא מאפיין כמובן רק את הצמרת הביטחונית, אלא גם את הדרגים המדיניים הגבוהים ביותר. לאחרונה פורסמה במחוזותינו תוכנית להפוך את עזה לדובאי. המצגת יוחסה לגורמים בלשכת רה"מ נתניהו, אבל הרוח תואמת את גישתם של גורמים בכירים אחרים. מה אין בתוכנית? מגדלים, חצרות מוריקות, נוף מהפנט לשפת הים, וכמובן - "מדינות ערב המתונות". הרי לכם בתמצית הבורות הישראלית כלפי אויבינו.

כי צריך לבלוע כף גדושה של אוריינטליזם כדי לחשוב שאנשי המפרץ הערבי הם בדיוק־בדיוק כמו העזתים. הראשונים הם מוסלמים משכילים ברובם, שחלקם למדו באקדמיה הבריטית. אנשי עסקים שמדברים באנגלית אוקספורדית, שישראלים יכולים רק לחלום עליה. האחרונים? אלה עברו שטיפת מוח של עשרות שנים באדיבות מכונת התעמולה של חמאס וינקו שנאה טהורה לישראל וליהודים. אבל, מבחינת גורמים בישראל - אלה ואלה הם "בדואים", שכל מה שמעניין אותם זה סטפות של מזומנים ונהיגה במכוניות מרוץ חדישות. על בסיס זה הוכנה תוכנית שמבוססת על אותה קונספציה של הכסף הקטארי, רק ממדינות אחרות - "מתונות".

מרכיב שנוהגים לזלזל בו לא פחות הוא האמונה באל בשורות חמאס. בבסיס האסלאם בכלל והאסלאם הפוליטי בפרט עומד העיקרון שהעל־טבעי הוא חלק מעולמנו. לכן מעשים שנראים לנו בלתי הגיוניים בעליל - כמו לפלוש לישראל עם אלפי מחבלים בניסיון להשמיד אותה ולהביא אסון על עזה - הגיוניים לחלוטין מבחינת חמאס. ולכן השאיפה שהביע נתניהו לאחרונה, שלפיה הנהגת הארגון בעזה תסכים לצאת לגלות, מנותקת מהמציאות. כפי שהוכח מעל לכל ספק בטבח לפני שבעה חודשים, סינוואר ודף הם מטורפי ג'יהאד. הסוף היחיד שלו הם מצפים, הוא מוות. כדי לנצח אותם, אנחנו מוכרחים להעמיק את ההבנה שלנו לגביהם. על בסיס ידע, ולא על בסיס משאלות לב.