"התפטרות זה פרס לטרור. ביום שאחרי - אני הראשונה שתדאג שתהיה ועדת חקירה ממלכתית"

מירי רגב, שרת התחבורה וחברת הקבינט המדיני־ביטחוני, ישבה השבוע בלשכתה, ומדי פעם הציצה בטלפון המבצעי שהיה מונח על שולחנה ובדקה עדכונים מהחזית שנפתחה במוצ"ש עם טהרן. במדינה נורמלית היינו צריכים לשבת על אספרסו ולדבר על הרכבת הקלה, כמו שראיון רגע לפני כניסת חג צריך להיראות - אבל בישראל מדברים על חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום, איראן הרחק מעבר להרי החושך ומדינה בימיה הקשים ביותר מאז הקמתה. כיף גדול בשכונה.

"חייבים לתקוף באיראן", אומרת השרה, אחרי שהיא מעיינת בעוד הודעה שנכנסת. "היא הרי לא רוצה מלחמה, אבל היא צריכה להבין שאי אפשר לאיים, ושאם כבר תקפה - היא תחטוף. אלה קווים אדומים. איראן היא מעצמה שמאיימת על המערב, והעובדה היא שבמערב לא יודעים לדבר ערבית, וחושבים שגם אנחנו לא יודעים. הם טועים. צריך להחזיר מכה, ותהיה מלחמה עם חיזבאללה, כי נצטרך להשיב את האזרחים צפונה".

אי אפשר לסיים את זה בהסכם מדיני שירחיק את חיזבאללה מהגבול?
"הלוואי. אנחנו לא רוצים להילחם, אנחנו רק רוצים שהמציאות לא תחזור על עצמה. אם צריך פעם אחת ולתמיד לעשות סדר, כדי להוריד את ראש הנחש ולוודא שלא חוזרים על סבבים עם חיזבאללה וחמאס - נעשה זאת. אף מדינה לא היתה מוכנה לחיות עם מציאות שבה יורים על אזרחיה. יודע מה האיום הכי גדול על אויבינו? שלום שלנו עם סעודיה".

אחרי 7 באוקטובר נפל להנהגה האסימון?
"לפני כן היתה יהירות מצד אמ"ן וגורמי מקצוע בפגישות בקבינט, תחושה של עליונות. כעת חייבים לשאול שאלות קשות, לאתגר את המערכת ושהצבא יהיה חזק. אסור למצמץ. אם יורים - לתקוף. כמו שעכשיו איראן לא יכולה להישאר ללא מענה".

בינתיים אנחנו מאבדים את התמיכה העולמית.
"ארה"ב מבינה שאם ישראל לא תהיה חזקה, לא תהיה לה יציבות במזרח התיכון. ועם כל הכבוד, ויש כבוד, פעם אמרו 'או"ם שמום' ו'אז האף שלהם יהיה עקום'. אנחנו אחראים על האזרחים שלנו ועל הביטחון, וגם לארה"ב צריך לפעמים להגיד לא".

עד מתי, עד הניצחון המוחלט?
"אי אפשר לבטל את הרעיון שעומד מאחורי חמאס. זו אידיאולוגיה שעומדת מאחוריה תפיסה של חיסול מדינת ישראל. גם לא נגיע לאחרון המחבלים - אבל נהרוס יכולות שלטון ואת הגדודים שנותרו, וצה"ל יישאר בעזה כמו שהוא ביו"ש. נעשה חריש עמוק ונהיה שם כמה זמן שצריך".

את בעד הקמת יישובים ברצועה?
"דעתי על זכותנו על הארץ ידועה. האם צריך לדבר על הקמת יישובים? זה לא הזמן, אבל השליטה הביטחונית תהיה של הצבא, ו־2 מיליון עזתים יצטרכו לייצר ניהול אזרחי שהוא לא חמאס, טרור או הסתה".

הקונספציה של אהוד ברק

חצי שנה אחרי תחילת המלחמה, עושה רושם שהממשלה שהבטיחה שתהיה חזקה מול האתגרים האזוריים מדשדשת לאיטה. אין באופק סוף לקרבות, העולם לא ממש שש לעמוד לצידנו, ו־133 חטופים עדיין נמקים במנהרות ללא קצה חוט.

"אני לא חושבת שיש ייאוש", אומרת השרה. "צריך לזכור שישראל עברה הרבה תהפוכות מאז הקמתה, וחייבים לקבל החלטות נכונות ולוודא שאנחנו לא חוזרים על הטעויות שהביאו ל־7 באוקטובר. יש לנו יכולות טכנולוגיות, אבל הן לא מספיקות. הצבא לא יכול להישאר קטן וחכם, קונספציה שאהוד ברק הוביל".

אז מצאנו את האשם בכל - אהוד ברק.
"אני לא מחפשת אשמים, אני מדברת על מציאות. הצבא חייב לשבת על הגבולות בצפון ובדרום כדי לתת מענה ביטחוני. ב־7 באוקטובר המדינה כשלה בהגנה על אזרחיה, כשלה בקונספציה שהובילה אותנו עד לאותו היום - איך אנחנו חיים עם חמאס שקט".

מי שדאג להעביר לחמאס את המסר הנינוח היה ראש הממשלה.
"העברת כסף לחמאס היתה המלצת גורמי הביטחון. גם היום אתה רואה שיש לחץ של שב"כ ואמ"ן להכניס עובדים פלשתינים, מתוך הקונספציה שאומרת 'אם נעביר תקציב ונכניס עובדים יהיה שקט'. קונספציה מוטעית. כשאני, כשרה, רוצה שתיבנה מסילה מקריית שמונה ועד אילת - אני מבקשת הצעות מהאיטלקים, מהצרפתים, מהסינים. בודקת מה העלויות, איזו אחזקה. אפשר לבחור. כשאין עוד אמ"ן, או שב"כ, או מוסד, אין דרך לעמת אותם עם מה שהם מביאים, וזו מציאות בעייתית".

לא הבנתי, אז ההנהגה לא אשמה במה שקרה לנו?
"לא אמרתי. תקום ועדת חקירה יום אחרי, כזו שתבחן את הקונספציה, את הדרג המדיני, הצבאי, המודיעיני, השב"כי. את כל מי שהיה שותף, מימי ההתנתקות ועד למציאות שהגענו אליה".

ואין אנשים שצריכים כבר עכשיו להתפטר?
"כל מפקד או מנהל שילך זה זעזוע מיותר. צריך להמשיך להוביל את המערכה, כי כל תזוזה של רמטכ"ל - אתה יודע מה זה יהיה בשביל חמאס ואיראן? צריך להמשיך, ויום אחרי - שתוקם ועדת חקירה שתבחן את הכל, ולא בחדר סגור, אלא פתוח. אני רוצה שהוועדה תהיה שקופה ושיוציאו את כל דיוני הקבינט. אומרים 'את מתקיפה את הרמטכ"ל'. זה לא נכון. צריך לאתגר את מערכת הביטחון".

זה היה נשמע כאילו את מפילה עליו את התיק.
"חס וחלילה. הרמטכ"לים שהיו לפניו יצטרכו לתת הרבה יותר הסברים. זה חייב ללכת אחורה. כולם. הרי לאן נעלם אביב כוכבי? הרמטכ"לים של עשר השנים האחרונות יצטרכו, וגם ראשי השב"כ לשעבר, שהיום מברברים בתקשורת".

ואם גם אתם, הממשלה והקבינט, תימצאו אשמים?
"נישא באחריות, איזו שאלה. אם נימצא אשמים וזה מה שהוועדה תגיד - בוודאי. אמרתי מתחילת הדרך שהממשלה אחראית על כל מה שקורה תחתיה, לטוב ולרע. ברגע שהוועדה תחליט מי האשמים ושהם צריכים לשאת באחריות, אעשה הכל כדי שיעשו זאת".

אני זוכר שהליכוד סיפר לכולם שהוא חזק מול חמאס. ראינו כמה.
"נעשתה פעילות לאורך השנים, סבבים שונים ומבצעים. איך היית מגיב אם היינו מכניסים אז חיילים לעזה? הפעילות שהממשלה שלנו עשתה לאורך השנים היתה נכונה, צריך לבדוק את הקונספציה ולשנות חלק ממנה.

"הרי אם לא מודיעים לראש הממשלה ערב לפני שיש דיון לילי בנעשה ברצועה, ולא מדווחים לו שהחליפו 1,000 כרטיסי סים - גם מר ביטחון, פופאי, לא יכול לנחש את המציאות. ראינו איך ראש הממשלה נערך כשאנחנו יודעים שיש התקפה איראנית".

בואי לא ניתמם, ראש הממשלה ידע שיש מנהרות וכוח צבאי שנבנה מעבר לגדר.
"כשראש אמ"ן אומר בקבינט חודש לפני שחמאס מורתע ל־15 שנה, וכששב"כ חוזר על הדברים, אז אנחנו לא יכולים לנחש או להביא דברים אחרים. הייתי במקסיקו באותה השבת, וכקצינה ששירתה בצבא 25 שנה אני אומרת לך שהיתה לי אכזבה עצומה ממערכת הביטחון, שבה גדלתי. הרי אם יש נגיעה בגדר - מייד מעלים מסק"רים, ולא מזלזלים בתצפיתניות. איך זה יכול לקרות? האירוע הזה גרוע ממלחמת יום כיפור. אז היה מידע והחליטו לא לתקוף - פה לא היה צד מבצעי ולא מודיעיני".

ביום כיפור הרמטכ"ל דוד אלעזר התפטר, ואחריו רה"מ גולדה מאיר, אף שנוקתה בוועדת אגרנט.
"התפטרות היא אמירה תבוסתנית, פרס לטרור, ולא נכון לדון בה. כרגע נכון שננצח ונחזיר את החטופים. ביום שאחרי - אני הראשונה שתדאג שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. אני כבר חסרת סבלנות שתקום ועדה ותשאל את השאלות".

לפי הסקרים הציבור כבר החליט מי אשם.
"השמאל תמיד חזק בסקר וחלש בקלפי. אני חושבת שהציבור, וגם רבים מהשמאל, הלכו יותר לקטע הלאומי ועברו ימינה".

נראה שבני גנץ בשבילם הוא ימין־מרכז.
"בוא נראה. נגיע לבחירות ב־2026, ואם בעזרת השם תהיה ועדת חקירה לפני כן והיא תחליט אחרת - נפעל לפיה ונראה מה הציבור יקבע. אני נפגשת עם אנשים בשטח, ושומעת שלרובם נפקחו העיניים ושהם מאסו בהפגנות האלימות, בהסתות, בפילוג".

"התחזקתי"

ב־7 באוקטובר, כאמור, רגב היתה בנסיעת עבודה במקסיקו. לפני כניסת אותה השבת התקשרה לבתה מיכל כדי לשאול אם הם עושים ארוחת ערב משותפת, ושמעה שהיא יוצאת בערב למסיבה. "ידעתי שמדי פעם היא הולכת למסיבות טבע עם חברים, אפילו לא שאלתי לאיפה", היא מספרת.

"ב־23:30 בלילה שעון מקסיקו אני מקבלת טלפון ממשה בן־זקן, המנכ"ל שלי, שהוא אדם דתי שלא מתקשר בשבת. מתקפה של חמאס בכלל לא עלתה לי בראש, הרי היינו עושים ישיבת קבינט אחת לחודש וידענו שחמאס מורתע. משה אמר 'זה משהו אחר, אני מציע שנפתח חמ"ל'. אמרתי 'יודע מה יקרה אם אפתח בשבת?' ניסיתי לברר עם אנשי ביטחון, ואף אחד לא ענה. אמרתי למשה 'אחריות שלי, פתח את החמ"ל'. כמה דקות לאחר מכן מיכל מתקשרת אלי: 'אמא, ירו עלינו, הכל בסדר'. זהו, לא הייתי מסוגלת לדבר. אתה יודע מה זה כשפתאום אתה מרגיש את הגוף רופס? ניסיתי רגע לנשום, והיא לא הצליחה להסביר, ואז מישהו לקח ממנה את הנייד ואמר 'הבת שלך נמצאת כעת בביג באר שבע, היא וחבריה בסדר'. זה לקח אותי לימים שהייתי דוברת צה"ל במלחמת לבנון השנייה. לא הייתי אז בבית. כשהיו טילים, מיכל, כילדה קטנה, היתה מתקשרת ואומרת 'אמא, אמא', כאילו שואלת איפה אני, ואני חושבת על זה כעת ובא לי לבכות. הבת שלי במצוקה ואני רחוקה ממנה".

רק כשרגב נחתה בישראל היא שמעה את הסיפור המלא. "ממש כשהתחיל הירי הם החליטו לעזוב את המסיבה, כי אחד מהחברים חש ברע", היא מספרת. "ביציאה הם עברו ליד לוטן (אביר; א"ל), שהיה בעבר בן זוגה של מיכל, והציעו שיצטרף, אבל הוא החליט להישאר. הם יצאו לכיוון תל אביב. ירו עליהם וניפצו את השמשה הקדמית, ובעוד הם עושים סיבוב פרסה כדי להימלט - כדור עבר ליד ראשו של אחד מהם. נסעו שמאלה לבאר שבע, עצרו בשיכון הראשון שראו ודפקו על דלת אחד מהבתים. פתחה להם ורד זגורי, שלא הכירה אותם, ויותר מאוחר באתי אליה עם זר פרחים ענק. ורד ראתה ארבעה צעירים מפוחדים, הכניסה אותם ונתנה להם לשתות. שעה לאחר מכן לקחו אותם למרחב המוגן של ביג. לוטן נרצח יחד עם מאי נעים, נכדתו של שלמה שרף, שהיתה איתם בחבורה".

איך מיכל כעת?
"בטראומה, כמו שאר חבריה. היא היתה יכולה להיות במצב אחר, וניצלה בזכות חבריה ובזכות הקדוש ברוך הוא, שבכל יום אני אומרת לו 'תודה, אבא שבשמיים'. הלב שלי עם משפחות החטופים, ואתה רואה שאני עם הדסקית, כי אני מאמינה שתפקידנו הוא להחזירם. אמרתי בקבינט 'החטופים הם הדבר הראשון'".

את עדיין חושבת ככה? חלק גדול מחברייך שמים את מיטוט חמאס בראש.
"אני גם פועלת. הרי בעזה נהיה עוד זמן רב, ולכן אני חושבת שחייבים להחזיר את החטופים כל עוד הם חיים, כי כל יום שעובר הוא נצח. אני בן אדם מאמין. אמנם לא מקפידה על קלה כחמורה, אבל מאז מה שקרה לבתי התחזקתי בדברים מסוימים. אז בכל פעם שאני מדליקה נרות או מתפללת, אני מבקשת שייתן לחטופים ולמשפחותיהם כוח ושייתן למנהיגים כוח לקבל את ההחלטות הנכונות, ומהר".

גם במחיר שחרור רוצחים כבדים?
"כן. אני זו שתמכתי והייתי פעילה מאוד בשחרור גלעד שליט, ואני אומרת שבסופו של דבר נגיע למחבלים שישוחררו. הדבר היחיד שאני לא מוכנה להפסיק זה את המלחמה. עם הפוגה אין לי בעיה, אבל לדעתי היינו צריכים להיכנס לרפיח לפני חודש. הלחץ על סינוואר הוא הדבר הנכון. הרי הלכנו לקראתם והם החזירו תשובה שלילית, כי הם לא מרגישים את הרגל על הצוואר. מאז תחילת דרכי בפוליטיקה אני אומרת 'עוצמה עם נשמה', ובמקומות שצריך בהם עוצמה - לך איתה עד הסוף".

סמוטריץ' ובן גביר לא ששים לעסקאות?
"לא צריך את כולם, צריך רוב. כשאני מקבלת החלטות אני משלבת בין הלב לראש, ובלא מעט דברים אני יותר אמיצה וחדה מאחרים. אתה יושב בדיון ואומר - הבנתי, אתם לא רוצים שהעזתים יחזרו לצפון הרצועה, אבל בעוד ארבעה-חמישה חודשים הם כן יחזרו? אז אם נחזיר אותם היום ונשיב את החטופים נשיג את אחד מיעדי המלחמה. למה להתעקש?"

ראש הממשלה לא ממסמס את העסקה בשביל שרידות פוליטית?
"ראש הממשלה עושה הכל בשביל להחזיר את החטופים. כל פעם שאפשר היה לעשות עסקת חטופים, עשו את זה. ההפך הוא הנכון, השרידות הפוליטית היא הפוכה ממה שאתה אומר".

מותר להפגין, אסור אלימות

למרות האמפתיה, לאחרונה פורסמה ב"הצינור" ברשת 13 שיחה קשה בין עינב צנגאוקר, שבנה מתן חטוף בעזה, לשרה רגב, האחראית על טקס המשואות בערב יום העצמאות, שבה האם אומרת שהשנה לא יהיה טקס והשרה מבטיחה לה שיהיה.

"עינב אמרה לי שהיא לא יכולה לחגוג את יום העצמאות, ואמרתי שאני מבינה אותה ברמה האישית, אבל כאחראית על הטקסים לא אשאיר את הדגל בחצי התורן", השרה מסבירה את הצד שלה. "יהיה טקס ללא זיקוקים וריקודים, והשמחה לא תהיה שלמה - אבל נציין את העצמאות, כי יש מדינה וחיילים שנלחמים, והטקס יהיה מותאם לאירועי 7 באוקטובר. תבין, אף אחד לא רוצה להתעסק עם הטקס. אני מקבלת החלטות לבד, לטוב ולרע. אפילו לגבי קהל, באתי למערכת הביטחון וביקשתי עזרה, כי במקרה של צופים צריך לבנות טריבונות".

לא החלטת השנה על טקס ללא קהל, בגלל החשש מגל מחאה?
"בשנה שעברה היתה מחאה גדולה יותר, ועשיתי אירוע מכובד, עם קהל, בלי הפרעות ועם ראש הממשלה. לא מרתיע אותי שמישהו יצעק 'בושה', אבל בהערכות המצב הצבא, שב"כ והמשטרה אמרו שלעת עתה אין בעיה, ובפיקוד העורף הסבירו שאם תהיה אזעקה הקהל יצטרך להתגונן. אמרתי - זה לא חידון התנ"ך או פרס ישראל. טקס המשואות מסיים את אירועי יום הזיכרון ומעביר אותנו ליום העצמאות, טקס שכל יהודי העולם מחכים לו. רוצים שבטקס תהיה אזעקה ויראו אנשים מגוננים על עצמם?"

אירוע נוסף שמעורר סערה הוא הדלקת האבוקות במוצאי יום הזיכרון, בחלק המקדים לטקס המשואות, שלכבודה צולם קליפ עם עומר אדם ועם להקת רקדנים באתר המסיבה ברעים. "זו הפעם הראשונה שהטקס ייצא מהר הרצל לדרום, ויחזור להר הרצל", היא מסבירה. "12 אבוקות זיכרון במקומות כמו משטרת שדרות ואופקים. תמיד הטקס מלווה בשיר. פעם זה היה עידן רייכל, והפעם חשבתי שהוא יבוצע ביער רעים, עם משפחות נרצחי 'נובה' ועומר אדם. אני מבינה שלחלק זה קשה, אבל אני משוכנעת שאם לא הייתי עושה זאת השנה זה לא היה קורה. החיים חזקים מהזיכרון, ועם הזמן יש אירועים נוספים. בסוף אנשים יראו את הטקס, יבינו, יחבקו, יישבו בבית ויבכו".

את טקס פרס ישראל היה צריך לקיים?
"כן, ובלי שינויים. ואם החליטו על מתן הפרס לאיל וולדמן - טוב שקיבלו החלטה להעניק. אני בן אדם שמקבל אחריות. אני מקבלת החלטות אמיצות שאני מאמינה בהן, וחושבת שלא יהיה טקס משואות מכובד, מיוחד ואותנטי יותר מזה שיהיה השנה".

את יכולה להסביר איך אפילו מלחמה קיומית לא מצליחה לחבר בינינו?
"כי עדיין יש חילוקי דעות, כעס ואכזבה. אין לנו את הפריבילגיה להמשיך לריב. 7 באוקטובר היה אחד מהמחדלים הגדולים בתולדות המדינה, אסון, נקודת שבר, ויש מכלול דברים שהובילו אליו".
רגב לוקחת דף נייר מפאתי השולחן ומתחילה לכתוב. "מחדל שנובע מכמה דברים. היה מודיעין? לא. הדרג המבצעי נתן מענה? לא. הדרג המדיני ידע? לא. בוא נשים את העובדות. מה קרה עד 7 באוקטובר? היתה קונספציה שהוכיחה את עצמה? בדיעבד לא. מה הוביל למצב החברתי הרעוע? הבחירות".

שכחת מהרפורמה המשפטית שפגעה קשות.
"בחירות היו על פי דין? כן. אנחנו דמוקרטיה? כן. מותר לממשלה נבחרת לעשות רפורמה? כן. האם הדרך של עשייתה היתה יכולה להיות אחרת? כן. במהות אני ואתה מאמינים שצריך גיוון וייצוג, ושמערכת המשפט תהיה פחות אליטיסטית ועם פחות אנשים מאותו הדנ"א. האם כתוצאה מהרפורמה היו הפגנות ושיח אלים? כן. האם ההפגנות והשיח הביאו לשיח סרבנות? כן".

אני יכול להבטיח שאם אני אעשה משוואות, הן ייראו לגמרי אחרת.
"אני לא עושה משוואות, אני כותבת לעצמי. מחבלי הנוחבה אמרו בחקירות שזה היה העיתוי המתאים למתקפה, כי היינו מפולגים וחלשים. על עובדות אי אפשר להתווכח. חלק שלא קיבל את הדרך הדמוקרטית שבה הממשלה נבחרה הוביל להסתה ולהפגנות נוראות, ולמפקדים בכירים בצבא שמדברים על סרבנות. זה לא כי האמת היתה בפניהם, אלא האגו".

אינספור בכירים הזהירו שהרפורמה תחליש את המדינה, והלכתם עם הראש בקיר.
"רובם עם אותה אג'נדה של שנאת הימין ושנאת ביבי. יש פה מציאות של הסללה של אותם האנשים שהובילו לאורך השנים. הטייסים דיברו על סרבנות, לא גולני".

כן, הטייסים, אלה שהתייצבו והצילו את המדינה. אלה שכמה מכם זלזלו בהם.
"ולגולני ולשריון ולצנחנים לא נהרגו חיילים? ברור שהטייסים התייצבו, כמו כולם, וטוב שכך. אבל אין לי ספק שהדברים שנאמרו חלחלו ופגעו במערכת. לא משנה אם ימין או שמאל - הדרג הצבאי צריך היה לעמוד כחומה ולהגיד 'עד כאן'. כשאחד דיבר על סרבנות היה צריך להדיחו. מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל עשו זאת מאוחר מדי, וכשדברים נעשים מאוחר - זו התוצאה. גם אם הרפורמה לא מוצאת חן, זו זכותה של ממשלה נבחרת. יש סלחנות שעולה ביוקר, סלחנות על בריונות של שמאל כלפי ימין".

וימין כלפי שמאל? מה עם רמי בן יהודה, איציק זרקא?
"לא ברמה הזו. בן יהודה הוציא המונים לרחובות? עשו טעות והוקעו. רוצה להשוות שניים לאלפים עם קמפיינים ממומנים כדי להפיל ממשלה? מדינה, חברה ועם צריכים להבין שהדמוקרטיה היא חלק מהחוק והסדר. להתווכח על המהות אין בעיה, אבל בואו לא נגיע לשיח מסית ואלים".

אתם לא הייתם מוכנים להקשיב.
"יודע מה - לא היינו מוכנים. אז למה עורכים כעת הפגנות אלימות? בשביל מה אתה נכנס עם לפיד לביתו של ראש הממשלה, כדי שהוא ידליק משואה? זו הסלחנות שהביאה ל־7 באוקטובר, עצימת העיניים וחוסר הרצון לראות את האמת".

דברים באותה הרוח רגב אמרה לפני כשבועיים בתוכנית "פגוש את העיתונות", ובאותו הערב נרשם אירוע דריסה בהפגנה ברחוב קפלן. היה מי שהאשים אותה בליבוי האש והדביק לה שוב את הכינוי "מכונת הרעל". גם בדרך לראיון, כשעברתי ברחוב, היתה כתובת ברורה על הקיר "קפלן חמאס בוגדים".

"אמרתי שזה בסדר?" רגב שאלה. "אחדות זו לא אחידות, מותר להתווכח, ואחרי 7 באוקטובר אני חייבת להגיד את דעתנו בצורה ברורה. להפגין מותר, אבל אלימות ובריונות לא".

אנשים נפצעו בדריסה, זה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע.
"זה מקרה בוחן נהדר. כשבאים עם לפידים לבית ראש הממשלה - זה ניסיון לרצח. לא סתם ראש השב"כ הפסיק דיון ביטחוני כדי להגיע, כי הוא הבין שיש סכנה ממשית לחיי ראש הממשלה ומשפחתו. אמרתי שהשיח והאלימות חייבים להיפסק, גם כלפי ראש ממשלה מימין וגם כלפי ראש ממשלה משמאל. באותו הערב היה אירוע דריסה שעדיין לא ברורות סיבותיו. ומה היה קל להגיד? מירי רגב. הוצאתי גינוי, אמרתי שאין לזה מקום, ותראה איזה עוול. הרי אם היו נכנסים עם לפידים לביתו של בנט והייתי אומרת את זה היו מחיאות כפיים, אבל כשזה ביתו של נתניהו אומרים 'גרמה לדריסה'".

בואי נסכים שבתל אביב את לא יכולה להסתובב חופשי.
"כמירי אני מסוגלת לסלוח לכולם, לקבל ולהבין. העובדה שהם לא מוכנים לקבל אותי היא לא בעיה שלי".

הקפלניסטים שאתם אוהבים לתקוף מנעו את התמוטטות המדינה בשבועות הראשונים של המלחמה.
"מה היה מתמוטט? אם הצבא לא יודע לדאוג לחייליו, אנחנו בבעיה. לא היה חסר נשק ולא ציוד. התורמים הביאו הרבה ציוד שנלקח ליחידת הניסויים לבדיקה, והיו קסדות שהתפוררו ואפודים שהתפרקו. המדינה נכשלה בגדול באותה השבת בהגנה על אזרחיה, אבל היא והצבא התעשתו".

ואם הצבא צריך לגדול כעת - מה עם חוק הגיוס, שוב נוותר לחרדים?
"חלוקה בנטל. ערבים וחרדים חייבים להתגייס, והיום החרדים מבינים זאת יותר מתמיד. את בעיית הגיוס לא נפתור בשנה הזו, אבל יהיה חוק גיוס שיאפשר זאת. צריך גם להאריך את שירות החובה לשלוש שנים, כי קיצורו היה תקלה. כל מי שחי במדינה ונהנה מביטחון ומרווחה חייב לקחת חלק. אני מכבדת את לומדי התורה, ויש להם מקום במדינה יהודית, אבל אין מנוס משינוי. בעבר, כשהייתי בצבא, היה גיוס לנח"ל החרדי וליחידות נוספות, וכעת צריך לפתוח עוד. אי אפשר לעשות מילואים בלי סוף".

"נחזור לדיזל"

אל לשכת השרה החלו לזלוג נושאים הקשורים למשרדה. מאז תחילת המלחמה המשרד שומר על רציפות תפקודית בים, באוויר וביבשה, ומפעיל שירותים עבור מפונים, חיילים ופצועים. השרה רגב עדיין שקועה בנושא גודש התנועה, ומדברת על שאטלים ימיים מנהריה ועד תל אביב ועל מוניות אוויר שייקחו מהמנחת שבירושלים לזה שבקריית שמונה.

"יש מונית אוויר ראשונה, אבל הבעיה במלחמה היא של הרחפנים, וכעת יש תרחיש מול איראן - אפשרות של עלטה, שמחייבת להשתמש פחות בחשמל", היא מספרת. "לכן קיבלתי החלטה לחזור לשיטות הישנות, כמו דיזל. אם איראן תשתק את מקורות הכוח - זה אומר שחלק מהרכבות ימשיכו לעבוד על דיזל".

ומה עם זיהום האוויר?
"אני מעדיפה להתמודד עם זיהום אוויר בעוד 100 שנה מאשר למות מהעובדה שלא אוכל להוביל אנשי מילואים ולהעביר פצועים ממקום למקום. אל תזלזל בשיטות הישנות ובתרופות סבתא".

התוכנית שלך לצמצום הגודש תעבוד?
"הגודש עולה לנו 40 מיליארד שקלים בשנה. תחסוך 10 מיליארד, תשקיע בחלופות ותראה איך אתה מסייע לכלכלה ולהורדת מספר תאונות הדרכים. אני רוצה להעביר את האנשים לתחבורה ציבורית, ולכן צריך תשתיות טובות, הורדת מחירים וכלים. אמרתי שאני קודם כל מביאה רפורמה להורדת המחיר שתרגיל את הציבור לתחבורה ציבורית. בין היתר, 50% הנחה לגושים סוציו־אקונומיים 1-5 ולאנשים עם מוגבלויות. בני 18-26 יזכו ל־33% הנחה, כדי שמי שמסיים בית ספר יתרגל. נשים מגיל 62 ייסעו חינם באוטובוסים וברכבות. שלב שני - תשתיות. יש תוכנית חומש של 34 מיליארד שקלים, שאיתה נרחיב כבישים, נבנה מחלפים ונטפל בכבישים אדומים. דבר שלישי - כלים כמו רכבות על גלגלים שנוסעות בנתיבי תחבורה ציבורית. התקינה טרם החליטה איך ייקראו, רכבת או אוטובוס".

מה עם מחירי הטיסות האסטרונומיים?
"הם גבוהים כי המלחמה מרחיקה חברות, ואלה שחוזרות מבטחות את עצמן בסכומים רציניים ואין תחרות. לכן אנחנו בדיאלוג מול האוצר וחברות התעופה איך מוזילים את הכרטיסים. נתערב, ואם לא ילך - נעשה זאת דרך רגולציה".

רק השבוע איזיג'ט הודיעה שהיא משעה את פעילותה בישראל עד סוף אוקטובר.
"כינסתי באופן מיידי את מנכ"לי אל על, ישראייר וארקיע, והבהרתי שהחברות חייבות לקחת חלק בהורדת יוקר המחיה. להוריד את מחירי הטיסות למחירים סבירים ותחרותיים, וגם למנוע עלייה במחירי הטיסות של החברות הישראליות. הבהרתי שמצופה מהן להירתם בתקופה מורכבת זו, ולעשות הכל כדי להקל על האזרחים".

החזרה לשגרה תגיע במהרה, בימינו?
"הרבה יותר מהר ממה שחושבים, חזקים ומחוזקים".