לא תפסו אמריקה: הגול העצמי של המחאה

ראש הממשלה בנימין נתניהו נזהר לא מעט בדבריו כשהוא על אדמת ארה"ב ונדרש להתייחס לענייני הרפורמה המשפטית. מעדיף להבליט את ההסכמות שהוא מתכוון לקדם עם הצד השני, או להדגיש את העובדה שפסקת ההתגברות של הכנסת על בית המשפט ברוב רגיל לא היתה לרוחו בטרם הסיר אותה מהשולחן.

אבל הוא לא נסוג בו מהחלטתו להמשיך לקדם את הרפורמה, בפרט את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. למרות רצונו העז להרוויח שקט ולנסות להעביר את מושב החורף, שייפתח אחרי החגים, בעיסוק בנושאים הכלכליים והמדיניים - בשיחות סגורות נתניהו מביע נחישות להשלים את המהלך.

שהותו בארה"ב לא רק לא החלישה את רצונו להשלים את הרפורמה, אלא אף חיזקה אותו, בעיקר לנוכח ההתפרעות המוסרית של ראשי המחאה השבוע בניו יורק ובקליפורניה. בפמליית ראש הממשלה נדהמו מעוצמת השפל הערכי שאליו הגיעו לשיטתם מתנגדי הממשלה, ועם החזרה ארצה יחדש את פעילותו הצוות הפועל מטעם נתניהו להגיע להסכמות - עו"ד מיכאל ראבלו, מזכיר הממשלה יוסי פוקס והשר רון דרמר.

העדיפות הראשונה היא הסכמות עם גורמים מהאופוזיציה. הרבה כאב ראש נחסך בוועדות הכנסת ובמליאה כשיש אצבעות נוספות על ה‏־64 של הקואליציה. אבל בסביבת ראש הממשלה נערכים גם למצב שבו לא יהיו הסכמות - לא עם בני גנץ ולא עם יאיר לפיד, שלפי ההערכה שבויים לחלוטין בידיהם של אנשי המחאה, ולא מסוגלים לזוז מילימטר מהקו המיליטנטי שמובילים ראשיה. מעידה על כך יותר מכל שתיקתם לנוכח אמירות ומעשים בזויים של מובילי ההפגנות, כמו השוואות לנאצים, מתקפות פיזיות מכוערות ועוד, שאירעו השבוע בישראל ובארה"ב.

יעד ההידברות הבא של השלישייה הוא נציגים מפורום העסקים וההייטק ויו"ר ההסתדרות. להערכתם, למרות התנגדותם הבסיסית לרפורמה, גם הם, כמו בכירי הקואליציה, רוצים לשים את האירועים הללו מאחוריהם, ובעיקר לשקם את הכלכלה.

ראשי חברות הענק לא רק מתנגדים לרפורמה, אלא גם תורמים לא מעט למחאה. ניתוק בינם לבין המחאה יחנוק אותה ויסגור את ברז התקציב העצום המוזרם אליה. ובכל זאת, אנשי נתניהו סבורים כי המפתח עשוי להיות שם. הנזק לכלכלה פוגע גם בהם ומדיר שינה מעיניהם. הם לא רוצים את הרפורמה, אבל אם יסכימו לדבר - גם הם יוכלו להגיע למסקנה כי לא מדובר בפגיעה בדמוקרטיה ולא בשינוי המשטר. בסך הכל בהקמת ועדה שוויונית לבחירת שופטים שתעניק וטו לשני הצדדים, כך שכל שופט בכל ערכאה ייבחר בהסכמה כללית וכתוצאה ממשא ומתן בין הצדדים.

ההצעה הנוכחית שמציגים השלושה לאנשי האופוזיציה, ובהמשך לראשי פורום העסקים וההייטק וליו"ר ההסתדרות, היא ועדה שתכלול תשעה חברים: שלושה נציגי קואליציה, שלושה מהאופוזיציה ושלושה שופטים - לא מאוד רחוק מהרכב הוועדה הנוכחי. אלא שיהיה צורך בהסכמה של שבעה כדי לקבל כל החלטה בוועדה, ממינוי שופטי שלום ומחוזי ועד לבחירת נשיא העליון הבא. שיטת הסניוריטי תתבטל, ולראשונה ייאלצו השופטים ונציגי השמאל להתחשב בימין גם כשהוא נמצא באופוזיציה.

כמו כן, וכדי להפיג את החששות מהגדלת כוחה של הכנסת על חשבון בית המשפט, הקואליציה תעביר חוק יסוד מיוחד שיקבע את מועד הבחירות לכנסת, ותשריין אותו כך שלא ניתן יהיה לערוך בו כל שינוי אלא ברוב של 80 ח"כים. כיום חוק הבחירות משוריין ברוב של 80 רק במקרה שבו הכנסת מעוניינת לדחות את מועד הבחירות. החוק החדש לא יאפשר לבטל את סעיף השריון ברוב רגיל ויבצר את מעמד הבחירות.

אחרי פגישתו של נתניהו עם אילון מאסק בקליפורניה, שבמהלכה אמר שההצעה המקורית של יריב לוין להזיז את המטוטלת לכיוון הכנסת והממשלה על חשבון בית המשפט היתה גרועה בעיניו ולכן הסיר אותה מסדר היום, שר המשפטים מיהר לשוחח עם נתניהו ולבקש הבהרות. נתניהו הסביר לו שיתעלם מהכותרות בתקשורת ושיראה את הדברים שאמר בעצמו. כוונתו היתה, כך טען, כי פסקת ההתגברות אכן אינה חלק מהרפורמה. לוין לא נרגע. הוא אמר לנתניהו כי הפרשנות שניתנת לדבריו היא שהרפורמה גרועה ושהוא מתכוון לרדת ממנה. נתניהו הבטיח לו שיבהיר את דבריו.

מחוץ לאינטרס המשותף

בעוד בכירי הליכוד הביעו זעזוע מהאופי הקיצוני והחריג שלבשה המחאה נגד הממשלה - גם מעבר לים, דווקא בסביבת נתניהו, שאליו הופנו כל החיצים, ראו לא מעט צדדים חיוביים בהתפתחויות. הם חידדו את הפער הבלתי נתפס שבין הכסף העצום שיש בידי אנשי המחאה לבין מספר האנשים הקטן התומך בה, וכל זה בתנאי התגייסות תקשורתית עצומה וחריגה בכל קנה מידה.

המסרים שהושמעו בארה"ב נגד נתניהו היו חריגים בחריפותם. הכלל הנהוג כמעט בכל מדינות העולם הדמוקרטי - שלפיו אפשר לריב בבית, אבל בחוץ, בפרט בסביבה עוינת, כל האזרחים מאוחדים למען המטרה - לא רק נשבר השבוע בידי אנשי המחאה, אלא התנפץ לרסיסים. שלטי הענק והמסרים לא היו רק תוקפניים כלפי הממשלה, אלא גבלו בהתאכזרות כלפיה ונטפו רוע ושנאה יוקדת. אלו מסרים שאולי מחליקים בגרון כשהם מונפים בתל אביב, אבל גורמים ללא מעט גרונות להיחנק מבושה כשהם מונפים על בניין האו"ם - מקום משכנם של כמה מאויבי ישראל המובהקים, חורשי רעתה, מובילי הקו המפלה נגדה ומסיתי מוסדותיו נגדה כבר עשרות שנים.

גם השלט המואר על בית הכלא המפורסם אלקטרז שבמפרץ סן פרנסיסקו היה נבזי מדי יחסית למה שהעין הישראלית הממוצעת מסוגלת לשזוף מעבר לים. זה לא היה רגע של אופוזיציה לממשלה, אלא למדינה כולה. חוסר הלויאליות הזה הזכיר פתאום - במהופך - דווקא את אותו מסע הפרסום הישן של אל על, בימים שבהם הפסיקה להיות חברת התעופה הלאומית ויצאה לידיים פרטיות. הקמפיין המחיש את הגעגוע ואת העיניים המצועפות הממלאות של הישראלי, כשהוא רואה בחו"ל לרגע את סמל המגן דוד התכול על זנב המטוס. זה היה קמפיין מדויק, שרכב על הסנטימנט של הישראלי בנכר כשהוא נזכר בארץ מוצאו, במולדתו, בעמו ובשורשיו.

גם ראשי הממשלה, אישים פוליטיים בבסיסם, מקפידים לא לנהל את קרבות הבוץ שהם רגילים לנהל בכנסת בזירות בינלאומיות - ובטח לא בעצרת הכללית השנתית של האו"ם. בנאומים אלה מקפידים ראשי הממשלות כולם, מבן־גוריון, דרך רבין, פרס ושמיר ועד לנתניהו, לדבר על האינטרס המשותף של ישראל מול האומות: על המלחמה באויבי ישראל ורתימת העולם לכך, ועל חשיפת צביעותו של האו"ם וההחלטות המוטות והאנטישמיות שהוא מוביל נגד ישראל.

החלטת המפגינים להציב דווקא שם שלט נגד נתניהו, ועוד כזה הקורא לעולם לא להאמין למה שהוא אומר, פוגעת באינטרס הישראלי המשותף ופורמת את הסולידריות הבסיסית המחברת בין חלקי העם השונים. התחושות הנובעות מהמסרים הללו לא נוחות לרבים, גם מאלה המתנגדים לרפורמה וממצביעי מפלגות השמאל. רבים מהם הרגישו שנחצה פה קו אדום - והצביעו ברגליים.

לציית לבג"ץ, בכאילו

אחרי ההתגייסות התקשורתית האדירה; אחרי השידורים החיים שליוו את ביקור נתניהו, לפני המראתו, אחרי המראתו, בזמן שהותו, עם כתבים וצלמים הפזורים בכל אתרי ההפגנות, מחוף לחוף; אחרי הכתבות על ההיערכות האדירה, על פגישות הזום המחתרתיות ועל המערך הלוגיסטי, כולל סרטונים על אחורי הקלעים של מובילי המחאה תוך הצגתם כגיבורי העם; וכמובן אחרי קריאתם של מובילי המחאה לתרום לה ולקחת חלק פעיל בה - מספר המשתתפים בפועל היה מביך. כמה עשרות פה, כמה עשרות שם.

האם 30 איש בטיימס סקוור ועוד 40 מחוץ לבניין האו"ם מצדיקים שליחת כתב ושידורים חיים? בקושי אזכור של שורה במהדורה. בדיוק כמו אותם ההזויים שעומדים מחוץ למצעד השנתי למען ישראל בשדרה החמישית עם דגלי אש"ף ומוחים על הכיבוש, מלווים בחסידי סאטמר אנטי־ציונים. מספרם אפילו גדול יותר מזה של אלה שהגיעו למחות על הרפורמה. אף אחד לא חושב לסקר אותם.

גם ההיקפים הבלתי נתפסים של הכסף הזורם בעורקיה הראשיים של המחאה נחשפו. להציב שלט עצום ומואר על בניין שלם במנהטן, וגם מיצג מואר על כלא אלקטרז - שלא לדבר על הוצאות הטיסה, הובלת הארגזים עם הציוד, הארגון והתזמון, בתי המלון והמסעדות - זה עניין שאפשר להעריך בקלות בכמה מיליוני דולרים, והכל עבור שבוע אחד של מחאה.

בהקשר הזה ראשי המחאה ירו לעצמם השבוע ברגל, וגם כשלו במשימתם לפגוע ב ביקורו של נתניהו בארה"ב. משקלה של הרפורמה המשפטית בפגישות המדיניות שקיים ראש הממשלה בניו יורק, שבראשן הפגישה עם הנשיא ג'ו ביידן, היה זניח. בניגוד לרושם שניסו מתנגדי הרפורמה ליצור, ביידן לא התנה את ההתקדמות בנושאים החשובים לישראל, כמו סעודיה ואיראן, בעצירת הרפורמה או בקידומה בהסכמה פוליטית בלבד.

הנשיא גם לא החמיץ פנים לנתניהו, למגינת ליבם של המוחים, ואף לקח להם את נקודת האור היחידה - העובדה כי הפגישה נערכה "בשולי העצרת הכללית של האו"ם", בניו יורק ולא בחדר הסגלגל בבית הלבן - כשבפתח דבריו שוב הזמין את נתניהו אליו לוושינגטון עד לסוף השנה האזרחית.

מבחינה פוליטית, הנשיא זקוק לנתניהו לא פחות מאשר נתניהו זקוק לו. קמפיין הבחירות של ביידן מבוסס לא מעט על הסכם שלום עם סעודיה, מהלך שלא ניתן לקדם בלי נתניהו. ביידן לא יוכל להביא את הרפובליקנים בסנאט לתמוך במהלך עם סעודיה, מבלי שנתניהו יאשר את כלל הפרטים בו. באופוזיציה לא העריכו את עוצמת חשיבותו של נתניהו בפוליטיקה הפנימית האמריקנית.

האירועים הפוליטיים המשמעותיים הבאים לא יתרחשו בכנסת, אלא בבית המשפט. זה יקרה כשבג"ץ ידון בעתירות בנושאי חוק הנבצרות וכינוס הוועדה לבחירת שופטים. בעוד הכנסת פועלת בחודשים האחרונים לצמצום סמכויות בית המשפט על חשבונה, בית המשפט עשוי להעניק למערכת המשפט סמכות־על שמעולם לא היתה לה - לפטר את ראש הממשלה המכהן באמצעות הכרזה של היועמ"שית על הוצאתו הכפויה לנבצרות.

בג"ץ כבר נתן למעשה את הכיוון שאליו הוא הולך: להחיל את החוק מהכנסת הבאה. כלומר, במהלך הקדנציה הנוכחית בהרב־מיארה תקבל על מגש של כסף סמכות להוציא את נתניהו לנבצרות, ולגרום לממשלה לבחור מועמד אחר לעמוד בראשה. בהרב־מיארה אמנם טוענת כי היא מתנגדת כעת להוצאתו של נתניהו לנבצרות, אך המילה "כעת" עשויה להיות הפכפכה למדי אחרי פסק הדין. מחר, כמובן, היא תוכל להגיע למסקנה אחרת.

יריב לוין, סביר להניח, יציית להחלטת בג"ץ אם יורה לו לכנס את הוועדה שבראשותו. אבל כינוס הוועדה לא מבטיח בחירת שופטים. לוין יכול לכנס את הוועדה, לפתוח את הדיון בה ואז לנעול אותו. אי אפשר להכריח אותו להעלות מינוי שופטים להצבעה, ובטח לא להכריח אותו למנות אותם. כך שהרבה מתח באמת אין פה, רק התנגשות נוספת בין מערכת המשפט לבין נבחרי הציבור.