אחת, שתיים ניסיון

לא משברים ביטחוניים ולא איומים דמוגרפיים: חוסר היציבות השלטונית נובע מחסרונות השיטה ומשבירת המסורת הפוליטית

רוב הופעותיו המשודרות הזכורות היו במופע זוגי. בנט עם לפיד, השבוע

אל תקשיבו לרואי השחורות. חוסר היציבות הפוליטית מקורו בשילוב של שיטה פוליטית מודולרית מדי, שבירת המסורת הפוליטית והיעדר חוקה לישראל. היא לא נובעת ממשברי עומק כלכליים, ביטחוניים או אפילו דמוגרפיים.


ישראל, בשונה משאר ארצות המערב וממעצמות דמוקרטיות שמחוץ למערב, נמצאת בדינמיקה חיובית בתחום החשוב ביותר שהוא התחום הכלכלי. הסיבה לדינמיקה החיובית היא המהלכים הגדולים שביצע ראש הממשלה לשעבר נתניהו בטיפול במגיפת הקורונה ובתחום המדיני. ישראל הלכה לבחירות במארס 2021 עם פתיחה מלאה של המשק וקמפיין חיסונים יעיל, שהשיג כמעט את המקסימום בנתונים הנדרשים באותה העת.

ההתאוששות הכלכלית הדרמטית בצורת וי מקורה בטיפול הנכון במגיפה ובעסקים הקטנים. עד לפני כמה חודשים, חידוש הצמיחה המדהים גם לא היה מלווה בעליות מחירים. עדיין קשה לדעת מה הוסיפה ממשלת בנט־לפיד לצמיחה הכלכלית; ייתכן שעצם העברת התקציב הוסיפה לתחושת היציבות ולשיפור האווירה ברחוב, מה שתמיד מסייע לכלכלה. נוסף על כך, הממשלה החדשה וקצרת הימים יצרה מראית עין של שיפור היחסים עם ארה"ב. עוד פקטור משפיע.


ההתפתחות המשמעותית היא המהפך ביחסי ישראל־טורקיה, מהלך שנשען על הבסיס שהונח בהסכמי אברהם. זה היה ניצול הזדמנות על רקע מלחמת אוקראינה, שיצרה עולם אירופי בדמדומים. הנדבך הטורקי מסייע עכשיו לישראל להתייצב בעמדת ספק אנרגיה לאירופה על רקע משבר החרם ההדדי בין מדינות אירופה וארה"ב לבין רוסיה. המציאות כפתה על ראש הממשלה לפיד - בתפקידו הקודם כשר החוץ - לחזור בו לפחות ממהלך שגוי אחד שבוצע על ידי השרה שלו קארין אלהרר. מדובר ביישור קו עם האג'נדה הירוקה של הממשל הדמוקרטי, ולכן ההחלטה האומללה להפסיק חיפושי גז. עכשיו חזרו אלהרר־לפיד לקו שהתוו נתניהו ושטייניץ.


לא נעים להזכיר, אבל המדינה היהודית תהפוך לאחת המחמשות העיקריות של צבא גרמניה. חוזי הרכש הם אדירים.


הדבר היחיד שישראל עדיין לא מצאה לו פתרון נוגע לבעיות שרשרת האספקה. ניצול הדינמיקה הכלכלית החיובית קשור לפוליטיקה רק במובן הזה שלניהול ההכנסות ייכנסו שיקולים לאומיים כוללים, ולא רק אינטרסים צרים של דיירי הקומות הגבוהות בתל אביב. ייתכן מאוד שאנדרלמוסיה פוליטית רק משרתת את היזמים העסקיים הגדולים, כמו גם את הפקידות הבכירה ששוב רואה את המערכת הפוליטית בחולשתה.

 

מוטיב השנאה הקבוע שהוליך נגד נתניהו סתר את הקוד ההתנהגותי של המנהיגות. המודל הוא של
לוי אשכול, אבל בעידן לפיד ובנט מורה הדור הוא אהוד אולמרט

 

פרידה מכובדת


היעד המדיני הראשון שהעיניים נשואות אליו עכשיו הוא ביקור הנשיא ביידן, שמגיע כשהנושא הפלשתיני חוזר למרכז הבמה


מסימני השקיעה הדמוקרטית בישראל, ניתן למצוא בהתבטאויות של נפתלי בנט ממש ערב הבחירות הקודמות. צריך לתת לו קרדיט, שהפרידה שלו ביום שני בערב היתה מכובדת. זה היה ניסיון במצב של איבוד שליטה, לתפוס לשעה קלה שליטה על התהליך הבלתי נמנע של קריסת הממשלה. ערב הבחירות של מארס 2021, הוא לא הציג לציבור חלופה של מערך מפלגתי נגד הליכוד בראשות נתניהו. כך נהוג במדינות דמוקרטיות, כולל בהונגריה. לא היה שום עניין אידיאולוגי אלא ערפול, שהיום ניתן לזהות בתוכו את התוכנית שבנט פעל לפיה - ללא ספק בתיאום מלא עם לפיד, שממנו נמלט כביכול כמפני מגיפה.


מה שמעניין הוא שאנשי הליכוד - קרי, נתניהו עצמו - זיהו במדויק את תוכנית בנט: "המסר העיקרי של הליכוד בעניין בנט כעת, הוא שלאחר הבחירות הוא יצטרף לקואליציה עם יש עתיד ומפלגות השמאל ולא לממשלת ימין יציבה עם הליכוד", כתבה עטרה גרמן ב"מקור ראשון". זה היה כל כך ברור שזה היה פשוט בלתי ייאמן. מהלך פרלמנטרי להטוטני כזה יכול היה להיראות אמין בסבירות נמוכה - אם בנט וסער יוצאים מהקלפי עם מספרים מכובדים.


באותו ראיון, ארבעה ימים לפני הבחירות, אמר בנט: "אנחנו נקים ממשלה שיש לה רוב ימני. יכול להיות שנצטרך שותפים מהמרכז... אנחנו נקים ממשלה שליבתה ימינה... יחד עם סמוטריץ', החרדים, סער, הליכוד ואם צריך עם לפיד". ויתור מרעיש: "אם צריך...".


"צריך לראות את התוצאות", הוא הבטיח לגרמן, "אני אומר לך בוודאות, אנחנו יודעים להקים ממשלה כזאת... כמו קוקה קולה אני לא הולך לחשוף את הנוסחה". בנט הדגיש: "הדרך היחידה היא החלפה".


בסוף לא רק שזה עם לפיד כמשענת שאין בלתה, אלא גם בנט מכתיר את לפיד לראש ממשלה. היעד המדיני הראשון שהעיניים נשואות אליו עכשיו הוא ביקור הנשיא ביידן בישראל. ביידן מגיע למצב שבו הנושא הפלשתיני חוזר במלוא עוזו למרכז הבמה. יש שני נושאים לביקור המזרח־תיכוני של הנשיא, שלפחות אחד מהם יכול לסייע ללפיד לצבור תנופה לקראת בחירות: יחסי ישראל־ערב הסעודית. השתתפותו של ראש הממשלה המיועד לפיד או לחלופין נפתלי בנט בפסגה הביטחונית בג'דה, תיצור תחושה גלויה של שדרוג מהותי ביחסים. מומחים מטילים ספק אם אפילו זה יקרה.

הדבר הגדול שהיה צריך לקרות זה כינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לערב הסעודית. זה מסלול שיכול להוביל את ביידן לפרס נובל לשלום. אבל קשה לראות כיצד ביידן שולף תרגיל כזה מהכובע, כשבעיניו יורש העצר הסעודי הוא רוצח.


הנושא השני הוא שדרוג יחסי ארה"ב עם הפלשתינים. זו, למרבה הצער, המטרה העיקרית של ביקור ביידן בישראל. במחלקת המדינה הוקמה זה עתה מחלקה מיוחדת לעניינים פלשתיניים, והשאיפה היא לפתוח משרד שהוא תחליף לקונסוליה האבודה במזרח ירושלים. זה עוד לא קורה בפועל כמשרד פעיל בירושלים. גם בממשל ביידן למדו שהליכה לפי הקו של השמאל הרדיקלי אינה מתכון לניצחונות אלקטורליים, ובארה"ב תיערכנה בחירות אמצע לקונגרס כשבוע בערך אחרי הבחירות אצלנו.

תועמלני בנט ולפיד מוחקים לגמרי את ההישג ההיסטורי בחיזוק מעמדה הריבוני של ישראל בירושלים. הוא רשום על שם בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. גם עם כל הפרו־פלשתיניות שמדגדגת לאמריקנים בישבן, יש בעיה חוקית וחוקתית בניסיונות לערער את המשמעויות של העברת השגרירות וההכרה בירושלים כבירת ישראל.

 

מכת טרור


לא משנה איזו רשימת הישגים נרשמה בדפי המסרים של בנט והתקשורת, נושא אחד טלטל את העץ ופגע בשרידות הממשלה


מעניין שהלקח הדמוקרטי הפשוט, הקשור לביטחון הלאומי, לא נלמד. כל המעריכים טענו שממשלה כזאת לא יכולה להחזיק מעמד מול אתגר ביטחוני קשה. תוך כדי מתקפת הטרור האחרונה, העזו כמה פרשנים ביטחוניים להזכיר כי דאגותיו הקואליציוניות של ראש הממשלה בנט לא מאפשרות לו לקבל את ההחלטות המתבקשות במלחמה נגד הטרור. גם זה לא עזר, היות שהסחטנות של רע"מ הרקיעה שחקים בתביעותיה לביטול "הקפאתה" כחברה בקואליציה. עוד לפני זה צריך להזכיר כי בעקבות השיתוק הפוליטי, ובייחוד כשהיה ברור שזוהי הישורת האחרונה של שלטון נתניהו, חלה הידרדרות בהרתעה של ישראל וכתוצאה ממנה ההתלקחות של מבצע שומר החומות.


אבל הסיבה שלא קמה ממשלת המשך של נתניהו אינה שומר החומות; להפך, היה צפוי שתוקם ממשלה כזאת. לעומת זאת, מתקפת הטרור שנמשכה כחודשיים באביב, אחראית יותר מכל לקריסת ממשלת בנט־לפיד. ממשלת המרכז המפוצל לא עמדה במבחן הביטחוני הקשה הראשון שלה, ותהליך ההתפרקות החל. לא משנה איזו רשימת הישגים נרשמה בדפי המסרים של בנט ושל ערוצי התקשורת והעיתונות, עובדה שנושא אחד טלטל את העץ - ונשרו המרכיבים החיוניים לשרידות הממשלה.


הדוגמה הכי טובה לממשלה שספגה כמויות אדירות של נפגעים במתקפות טרור, ובכל זאת לא רק ששרדה, אלא גם התחזקה תוך כדי כך - היא ממשלת שרון. מדוע ממשלת ברק לפניה השאירה תחושה של קריסה, ואילו שרון בשתי ממשלותיו התחזק? אצל ברק, הסתירה בין דיבורי השלום, יוזמות השלום בקמפ דיוויד וטאבה והתוכניות המוצהרות לחלוקת ירושלים - יצרו מצב של התערערות החוסן הלאומי מייד כשפרצה מתקפת הטרור של האינתיפאדה השנייה. כך גם ממשלת נתניהו שהתמודדה עם מערכה ארוכה בצוק איתן, וכמכת המשך - אינתיפאדת הסכינים. למרות ירי בתוך הנגמ"ש של קואליציית הימין, הממשלה הובילה רוח של מאבק והעם הלך איתה.


ממשלת בנט־לפיד יצרה שבר פנימי בסדר גודל של הסכם אוסלו וההתנתקות; לכן, במבחן הטרור היתה הרגשה של ניסיונות מאולצים להרגיע ולא של גיוס פנימי למלחמה. הדומיננטיות של המשטרה לא סייעה בכך, כי מה שמזוהה עם משטרה הם עניינים פליליים וסוציולוגיים: סיכול נקודתי, תיקון פרצות בגדר, פרנסה לשב"חים. זו לא מלחמה בטרור כמו שהיהודים רגילים לה.

 

למיקוח בחרתנו


המסקנה מהניסוי הכושל בדמוקרטיה היא שראש ממשלה בישראל צריך להישען על בסיס כוח ציבורי איתן. לא על מקסום רווחים ולא על זוגיות


מי שיצא לו לדבר עם נפתלי בנט בשנותיו בממשלת ישראל, עוד לפני ההרפתקה של הממשלה האחרונה, מכיר את התפיסה שלו בדבר מקסום ההישגים במשא ומתן. בהנחה שתמיד התכוון רק למקסם את ההישג הקואליציוני של מפלגתו ולא תכנן לפוצץ מלכתחילה את המגעים הקואליציוניים, ברור עכשיו שהשיטה הזאת מוגבלת מאוד. מנהיגות פוליטית ציבורית שונה מהותית ממשא ומתן עסקי, או ממאבק סיעתי בתוך אסיפת בעלי מניות. ראשית, הדבר המדהים הוא שהוכח כי בישראל ניתן להגיע לשפיץ העליון באמצעות תמרונים, מיקוח וסחטנות. זה גילוי מדאיג על השיטה. אבל ברור שמנהיגות שבנויה על עסקאות פוליטיות בתמיכה של ממסדי תקשורת וביטחון, היא בסופו של דבר רעועה מאוד.

עכשיו, כשהמאבק הוא על סדר היום של הבחירות, ברור שאצל חלקים גדולים בציבור הסוגיה המרכזית התחלפה: רסיסי מפלגות המרכז בהנהגת יאיר לפיד דחפו לקדמת הבמה את שאלת נתניהו. כן או לא. עכשיו, אחרי ניסוי כושל בדמוקרטיה, השאלה בבחירות מתמקדת בממשלה שזה עתה התפרקה, וכאילו מכריזה בגניחה קולקטיבית: איני יכולה עוד.


נובעת ממנה שאלה נוספת: אם ראש ממשלה נבחר בבחירות, או כראש סיעה שממקסם רווחים באמצעי מיקוח. אמרו על בנט שהוא כעין מנכ"ל: הוא חרוץ, יודע לעבוד, מבין במידה חלקית את הבעיות הגדולות. אין תחומים שהוא יכול לעצום כלפיהם עין ולהפקיד את הטיפול המלא בהם לסמוך גדול כזה או אחר. אף שבאופן אובייקטיבי, זה מה שקרה בממשלה.


ברור שראש ממשלה, בייחוד בישראל, צריך להישען על בסיס כוח ציבורי איתן. "הרוב הדומם", "עובדים בשבילך" וכו', אלו קונספטים שמטייחים מציאות שונה. הרוב בישראל יכול להיות רדום, אולי רגוע, אבל הוא מתעורר מהר והופך לבלתי צפוי אם אתה לא מקפיד לקחת אותו איתך בדרכים האפלות. סוגיית עובדים בשבילך מסגירה פסיביות שבה שרים ופקידים טורחים לעשות מלאכתם נאמנה. מדיניות אין כאן. אין יוזמות גדולות. מה שכל ראש ממשלה מבין, ומי שלא מבין משלם על כך, זה שאסור לך להישאר סטטי במקום אחד, אתה חייב לייצר תנועה. סטטי זה בעצם מטרה נייחת. הדוגמה הקלאסית היא יצחק שמיר.


והממד האחרון במאפייני מנהיגותו של בנט הוא עניין הזוגיות: מתחילת דרכו בפוליטיקה ובחלל הציבורי, נפתלי בנט הוא כרטיס כפול: איילת ובנט. רוב הופעותיו המשודרות הזכורות היו במופע זוגי. זכורות מסיבות העיתונאים מאז תהליכי הפרישה וההקמה של ימינה בראשית 2019, אבל עוד הרבה לפני זה. את מופע ראשות הממשלה הוא מסיים בהופעה זוגית עם יאיר לפיד, כשלאורך השנה ראשות הממשלה נתפסה בציבור כברית זוגיות. זה מטשטש את המנהיגות שכוללת חבילה של אחריות אישית, אף שזה משתלב בקודים התרבותיים של הישראליות. למשל, דמותם של נערה ונער ב"מגש הכסף".

הזוגיות עם לפיד אמורה לשדר את מוטיב "הרעות". נדמה לי שיצחק רבין המנוח יכול היה להעיד שרעות שכזאת לעולם קיימת רק בשירים. חיים גורי תיקן פעם אחר פעם את הטועים, ששוררו על יפי הבלורית והטוהר, והוא מתעקש: רק "יפי הבלורית והתואר". מוטיב השנאה הקבוע שהוליך נגד נתניהו סתר את הקוד ההתנהגותי של המנהיגות. המודל הוא של לוי אשכול, אבל בעידן לפיד ובנט מורה הדור הוא אהוד אולמרט. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר