השכנה שכולנו רצינו בבניין

"למה אף אחד לא מספר לי שום דבר?". זה מה שהייתה אומרת השכנה חנה, אם היו מודיעים לה על מותה של השחקנית חנה מרון. 

האישה, השחקנית, האגדה והדיירת הותיקה של ויטק 9, נפטרה בגיל 90, לאחר שנים של עשייה שלמה ומרגשת, כאחד האייקונים הישראליים שיש.

עבורי היא תמיד תישאר, "החנה שלי", שמדברת אל הצמחים, מנסה לגשר בין כל הסובבים המשוגעים שבבניין. תמיד חיפשתי בתור ילד בקומה הראשונה אישה שתהיה כמו חנה או לפחות קרובה אליה, אך זה לא קרה, כי לא ניתן להשוות את האישה או את הדמות, שאני בטוח שלא הייתה כל כך רחוקה מזה. 

זו שנה מקוללת. גם היא וגם אסי דיין היו על אותה טיסה של אל על במינכן, ב-1970, בה תקפו מחבלים את נוסעי המטוס וניסו לפגוע ישירות באסי דיין. חנה נפגעה ברגלה השמאלית ונאלצו לקטוע אותה, אך זה לא הפריע לה לשחק ולהיות מי שהיא, האישה של התיאטרון הישראלי, דודה קלרה וכמובן חנה מ"קרובים קרובים".

אולי בעקבות מותו של אסי דיין, פטירה שעדיין קשה לעכל, היינו צריכים לדעת או להרגיש שמשהו כזה יקרה, כי אם עסקנינו בקשר המיסטי של טראומה, אולי מוות הוא מה שמקשר בין השניים האלה שחוו טראומה כה קשה ביחד.

פרק נוסף בסאגת המוות של התרבות הישראלית

חודש עבר מאז מותו של אסי דיין והנה אנו פותחים פרק נוסף בסאגת המוות של התרבות הישראלית, זה התחיל עם אריק איינשטיין, וההספדים על מות התרבות הישראלית, ועל דמות הישראלי היפה שהלכה לה, ורצף הנפטרים מאז רק מחזק את התחושה של גסיסת התרבות הישראלית האיכותית שהייתה בעורקינו והתמוססה עם השנים.

עם הבשורה הקשה שחנה מרון נפטרה  ולמרות גילה הלא צעיר, היא עדיין כבשה את הבמה בשנים האחרונות, במיוחד בהצגה הנפלאה של חנוך לוין "אורזי המזוודות". שם גררו אותה בפח זבל, כמו שאר הדמויות שהלכו אל עולמן בהצגה, אך גם בתוך פח היא כבשה את הבמה והביאה עימה את הבשורה של המוות המיוחל לכולנו.

חנה, תמיד נזכור אותך כאושיית תרבות, כדמות ישראלית וכאישה מוכשרת ותרבותית, ושחקנית שאין שנייה לה. יהי זכרך ברוך.