ממרום 71 שנות חייה, ברברה סטרייסנד כבר יודעת להצביע על המניע שלה לכיבוש עולם הבידור: המוות של אבא שלה. "אבי, עמנואל, נפטר כשהיה בן 35. אני הייתי בת 15 חודשים, כך שאני יכולה לומר שמעולם לא הכרתי אותו", סיפרה לפני פחות משנה בראיון טלוויזיוני נדיר שהעניקה לפירס מורגן במסגרת תוכנית הראיונות שלו ב־CNN. "מהסיפורים ששמעתי עליו מאמא שלי ומסבתא שלי למדתי שהוא היה מורה ואיש חינוך מיוחד, אבל מכיוון שהוא נפטר בגיל כל כך צעיר המורשת שלו לא באמת נשארה פה. היום, ממרחק השנים, אני כבר מבינה שהמוטיבציה שלי לעשות כל כך הרבה נובעת מהרצון שלי להשאיר מאחוריי משהו. זאת גם הסיבה שאני כל כך אוהבת סרטים וטלוויזיה כי הם מקפיאים את הזמן והם נשארים, אם הם טובים, גם אחרי הרבה מאוד שנים".
"סרטים זה בעצם מה שרציתי לעשות כל חיי, אבל מכיוון שבתחילת הדרך לא קיבלו אותי לשחק התחלתי לשיר, ודרך המוסיקה ומחזות הזמר הגעתי לקולנוע מהדלת האחורית", גילתה סטרייסנד באותו ראיון. "לא מזמן עברתי לבית חדש שבניתי במשך שנים, וכשפרקתי את הארגזים מצאתי ארגז עמוס בכל הפרסים שקיבלתי לאורך הקריירה שלי. בעבר נהגתי להחביא אותם, אבל בבית החדש אירגנתי פינה שריכזתי בה הכל. זה לא משהו בולט או ראוותני, אבל זה נעים לי לדעת שהם נמצאים שם, ואני מעריכה אותם היום כי זה מעיד ש'הייתי שם' וזה לא שאני בן אדם נוסטלגי. אני ממש לא".
בשיחה עם מורגן הוסיפה הדיווה העולמית כי "כמו הרבה ילדות רציתי להיות כוכבת, עד שהפכתי לכוכבת, והבנתי איזו עבודה מתישה זאת". זו גם אחת הסיבות שהיא אינה חורשת את העולם בהופעות ללא הפסקה: "האמת שזה די מוזר לי לעמוד על הבמה. אני אף פעם לא יודעת מה לעשות, למשל, בזמן מחיאות הכפיים. עוברות לי בראש מחשבות בסגנון 'אוקיי, אז מה עושים עכשיו?'. זה עדיין מוזר לי להופיע לפני קהל ואני מרגישה הרבה יותר נוח באולפן, אבל אני מבינה גם את הצורך של הקהל לשמוע אותי בהופעה אז אני מתאמצת לעשות את זה לפעמים".
בלקאאוט על הבמה
זה היה בשנת 1969 כשסטרייסנד הופיעה במופע קיץ פתוח בסנטרל פארק בניו יורק ושכחה את מילות אחד השירים. הרגע ההוא, שממנו מפחד כל אמן במה, חזר על עצמו בעוד שני שירים וסטרייסנד מצאה את עצמה בוהה בכ־130 אלף מעריצים שהגיעו להופעתה. התקלה המקצועית והאנושית הזו הובילה את האישה, שמעידה על עצמה "פרפקציוניסטית אכזרית", לקחת הפוגה של לא פחות מ־27 שנים מהבמה מהחשש ומהטראומה שהתקלה תחזור על עצמה. לאורך כמעט שלושה עשורים היא שרה באולפן, התארחה בתוכניות טלוויזיה והגיחה לשיר אחד או שניים באירועים שמטרתם היתה גיוס תרומות למען אחד מתוך עשרות הארגונים שבהם היא תומכת, אך היא סירבה במשך שנים לעמוד מול עשרות אלפי זוגות עיניים בוחנות שמא זה יסתיים בתאונה מקצועית. בסופו של דבר, בשנת 1986, היא הסכימה לקיים הופעה אחת לחברים, למשפחה ולמקורבים בחצר ביתה שבמאליבו, שגם תועדה על גבי תקליט כדי לגייס כספים למען מערכת הבחירות של המפלגה הדמוקרטית. חצר ביתה התמלאה בבעלי המאה והדעה ששילמו 5,000 דולר עבור כרטיס כניסה, ובהם גולדי הון, ג'ק ניקולסון, ברוס וויליס, סאלי פילד, בט מידלר, וויטני יוסטון ורובין וויליאמס, ששימש גם מופע החימום שלה. נדמה היה שההתקדמות הטכנולוגית סיפקה לחרדות שלה את הפתרון האולטימטיבי בצורת מכשיר הפרומפטר שבו משתמשים מגישי חדשות וטלוויזיה. "חשבתי שזה יהיה עבורי הפתרון המושלם לחזור אל הבמה", סיפרה בראיון עבר, "עד לרגע שבשיר השני הקהל עמד על הרגליים כדי למחוא כפיים והסתיר לי את המסך שהיה ממוקם מאחורי השורות הראשונות. אלו היו מחיאות הכפיים הכי לא מוצלחות שקיבלתי בחיי". החוויה ההיא והתגובות שקיבלה על ההופעה, שגם שודרה בהמשך בטלוויזיה (וניתנת לאיתור ביו־טיוב), גרמו לה להתחיל לחשוב ברצינות על חזרה לבמות. בשנת 1993, 27 שנים אחרי הפעם האחרונה שבה נמכרו כרטיסים להופעותיה, היא הכריזה שתקיים בלאס וגאס מופע חד־פעמי בערב הראשון של שנת 1993.
"המופע ההוא החזיר לי את הביטחון", סיפרה לברברה וולטרס בראיון, "ומעל הכל הרגשתי שמגיע למעריצים שלי שאני אקיים מופע שאפשר לרכוש לו כרטיס. הם רצו לראות אותי והם מרגישים שמנעתי מהם את זה, ואולי באמת זה היה כך".
כנשאלה אם השמועות על צ'ק בסך 20 מיליון דולר שהיתה אמורה לקבל עבור אותה הופעה הן נכונות, סירבה למסור פרטים אך אמרה ברמז: "אני מודה שגם אני הופתעתי. אמא שלי פעם אמרה לי 'אני לא מבינה למה הם מוכנים לשלם כל כך הרבה בשביל לשמוע אותך שרה?'. אמרתי לה שגם אני לא מבינה, אבל אם מציעים אז אני בטח לא אגיד לא".
מאז פרצה סטרייסנד לעולם הבידור בשנת 1963, כשהיא בת 20, היא זכתה לא רק במחיאות כפיים, במעמד של דיווה ("יש לי בעיה עם המילה הזו שטמונה בה נימה של רשעות. אני מודה שאני פרפקציוניסטית ושואפת לשלמות, אבל אני לא כזו שסובלת מהתקפי עצבים. למען האמת, אני טיפוס ביישן מאוד"), אלא גם באינספור פרסים והוקרות. 70 מיליון תקליטים שנמכרו מסביב לעולם, 19 סרטים (שיחקה, ביימה והפיקה), 51 אלבומי זהב, 30 אלבומי פלטינה, 13 אלבומי מולטי פלטינה, 10 פרסי גראמי, 2 פרסי אוסקר, אמי, גלובוס הזהב וטוני. סטרייסנד היא אשת הבידור שזכתה בכל תואר ופרס אפשרי בעולם הבידור האמריקני ואף נכנסה לאחרונה לספר השיאים של גינס על היותה האמנית היחידה, שכל אחד מאלבומיה שיצאו בחמשת העשורים האחרונים התמקמו במהרה במקום הראשון בטבלת מכירת התקליטים והדיסקים. היא שברה את השיאים של הביטלס, של הרולינג סטונס ושל אלביס פרסלי ומתהדרת בטייטלים של שחקנית, זמרת, במאית, מפיקה, מלחינה, תמלילנית וסופרת. סטרייסנד היא שוברת שיאים סדרתית והופעתה האחרונה בלאס וגאס בשנת אלפיים, ערב המילניום, נחשבת למופע החד־פעמי הכי רווחי בהיסטוריה של המוסיקה - 40 אלף הכרטיסים אזלו בתוך שעתיים בלבד.
סטרייסנד, שסבלה ממחסור בילדותה ("לא היתה לי אף פעם בובה. הייתי לוקחת בקבוק מים חמים ומשחקת בו כבובה"), מספרת שכבר בגיל 5 היתה ערה לכך שזכתה בקול נגוע ביד אלוהית ("הייתי מסתובבת בברוקלין וידעתי מהשכנות שאני 'הילדה בלי האבא עם הקול היפה'"). בגיל הנעורים ביקשה מאמה להירשם לחוג למשחק בניו יורק, אך האם סירבה בטענה ש"משחק זה לא מקצוע" וגם חשבה שחיצוניותה של בתה אינה מספיקה בשביל להפוך לכוכבת. האם רשמה את בתה לקורס קלדניות, אבל ברברה העקשנית נרשמה בחשאי לקורס משחק תוך כדי שהיא מזייפת את גילה בשלוש שנים וטוענת שהיא בת 15 כדי לשבת בכיתת המשחק. החלום שלה היה להופיע בהצגות של שייקספיר, של צ'כוב ושל איבסן אך היא לא הצליחה לפרוץ את מעגל האודישנים ובלית ברירה מצאה עצמה מופיעה במועדוני לילה בניו יורק ("הייתי כל כך תמימה שהפעם הראשונה שהופעתי במועדון לילה היתה גם הפעם הראשונה שהייתי במועדון") ובהצגות חובבים באוף־ברודווי. משם הדרך לתהילה היתה קצרה.
השמועה על הזמרת־שחקנית פשטה בעיר, עד שמפיקים שחיפשו את הכישרון הבא שלהם להשקעה הגיעו למקום. בגיל 22 היא כבר השיקה את אלבום הבכורה שלה ששמו "ברברה סטרייסנד", שעמד בראש מצעדי המכירות במשך 74 שבועות ברציפות. רגע לפני הפריצה הגדולה היא גם שינתה את שמה - השמיטה ממנו את האות A. "הציעו לי כל כך הרבה עצות בתחילת הדרך מ'תחתכי את האף', 'תחליפי פנים', 'תחליפי שיניים', 'תחתכי ציפורניים' ו'תחליפי את השם'. לא רציתי שיקראו לי ג'ון או סאם וחשבתי שאם אשמיט אות אחת מהשם שלי זה עדיין יהיה נאמן לשם של הוריי, אבל עם ייחוד מסוים". הפריצה, כאמור, היתה מטאורית והובילה לאינסוף מחזות זמר וסרטים, ובהם "מצחיקונת" ו"הלו, דולי", שהפכו על־זמניים. בהמשך גם הגיעו "כך היינו", "כוכב נולד", "ינטל" ו"נסיך הגאות והשפל".
האם סוד הצלחתה המקצועי של סטרייסנד הוא בקפיצתה מפרויקט אמנותי אחד לאחר ומינון נמוך של הופעות? "אף פעם לא היתה לי אסטרטגיה של ממש לקריירה שלי. אני פשוט עושה מה שמעניין אותי באותו רגע", אמרה בראיון האחרון שלה, "למען האמת, אני טיפוס שהוא קצת עצלן ואני מניחה שאם הייתי טיפוס חרוץ יותר הייתי משחקת בעוד סרטים והצגות ומביימת הרבה יותר. מבחינתי, לשבת על כיסא הבמאית הוא שיא השיאים. יש בבימוי משהו שמערב את כל היכולות שלי. ומעל הכל, הבמאי הוא האדם ששולט בעבודה ובתוצאה הסופית, להבדיל משחקן או מזמר שתלויים בחסדיהם של כל כך הרבה אנשים נוספים שעובדים איתם. כשחקנית אין לי שליטה על התוצאה הסופית. אני לא יודעת מה ייכנס לסרט ומה לא ומאיזו זווית יצלמו אותי".
היא מודה שהיא פחות פרפקציוניסטית מבעבר ומייחסת זאת בין השאר לגילה: "אני מניחה שזה חלק מההתבגרות הנפשית שמקבלת בהבנה את ההתבגרות הפיזית. באופן טבעי, כשאתה מתבגר הקול שלך הוא כבר לא מה שהיה והוא לא מגיע לכל תו וצליל. זה אנושי ואני מנסה לכבד את האנושיות שלי. לאורך השנים הפריזו עם הסיפורים והשמועות לגביי. סיפרו שאני נכנסת לחדר מלא בנגנים וברגע שאני שומעת זיוף אני מפטרת מישהו. נו, באמת. אני לא מפספסת לפעמים תו? האם אני מפטרת את עצמי?"
פוליטיקה? לא מילה גסה
בעוד כשבועיים תצא סטרייסנד לסיבוב הופעות קצר באירופה. היא תתחיל בלונדון, תמשיך לאמסטרדם ולגרמניה, ולבסוף תנחת אצלנו לשתי הופעות ולביקור בחגיגות יום הולדת 90 של שמעון פרס, כשהיא מלווה בבעלה ב־15 השנים האחרונות, השחקן ג'יימס ברולין. המופע יכלול תזמורת של כ־60 נגנים ואת השתתפותם של ג'ייסון גולד, בנה, שהוא שחקן וזמר, ושל אחותה רוזלין קינד, וילווה בשירים מתחילת הקריירה שלה ומבוסס על סיבוב ההופעות האחרון שלה, "חזרה לברוקלין", וככל הנראה יכלול שירים נוספים ולהיטים שלא שרה לקהל האירופאי עשרות שנים. מרבית הכרטיסים לסיבוב ההופעות נמכרו בתוך ימים אחדים וטווח המחירים נע בין 400 שקלים ל־3,500 שקלים לכרטיס.
לצד ההתרגשות הגדולה נרשמה גם תקלה - היא הודיעה שהמופע שהיה אמור להתקיים בפאריס יבוטל ובמקומו תקיים מופע נוסף באמסטרדם. דף הפייסבוק שלה מיהר להתמלא בתגובות זועמות של קהל מעריצים מרחבי העולם. "זאת ממש שערורייה!", כתבה מעריצה ספרדייה, "בעלי ואני רכשנו כבר כרטיסי טיסה ומלון ועכשיו אנחנו תקועים עם מלון ועם כרטיסי טיסה שכבר שולמו". "ככה לא מתנהגים", כתב מעריץ צרפתי מאוכזב, "את לא רצויה".
סטרייסנד ומערך יחסי הציבור שלה שמרו על שתיקה באשר לביטול המופע שכרטיסיו נמכרו במהירות, ואחת התיאוריות שנפוצו ברשת היא שמדובר בהבעת מחאה שלה על כך שהממשלה הצרפתית התמהמהה בחתימת אישור נישואי הגייז במדינה. "היא ידועה כתומכת נחרצת בזכויות הגייז כבר שנים וזה גם לא סוד שהבן שלה הוא גיי. אין ספק שביטול ההופעה שלה הוא אמירה לממשלה הצרפתית". צרפת, דרך אגב, אישרה לבסוף את נישואי זוגות חד־מיניים וביטול המופע נותר עדיין בגדר סימן שאלה.
זאת לא הפעם הראשונה שסטרייסנד סופגת חיצי ביקורת מהעיתונות העולמית כמו גם ממעריציה. לצד שתיקתה המוסיקלית על הבימות היא מעולם לא היססה לפתוח את הפה ולהביע את דעתה על מצב איכות הסביבה, על אפליית נשים, על ההתחמשות הגרעינית בעולם, על אפליית הומואים ולסביות ולתמוך במועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. האישה, שקולה נקי ומדויק וגם התנהגותה נקייה מכל רבב (היא מעולם לא היתה מעורבת בפרשות סמים, אלכוהול או רומנים אסורים), הצליחה לאבד לא מעט מעריצים בשל תמיכתה הבלתי מתפשרת במפלגה הדמוקרטית לאורך השנים. בתחילת שנות ה־90, לדוגמה, הוזמנה על ידי ביל קלינטון להתארח עימו כמה ימים בוושינגטון והעיתונות מיהרה לטעון שסטרייסנד מכינה לעצמה את הכיסא הפרטי שלה בסנאט.
"הוזמנתי לארוחת ערב בוושינגטון והפכו אותי למנה המרכזית", השיבה למבקריה באחד מנאומיה למען ארגוני נשים, "לא מעט מהביקורת עלי נובעת מהיותי אישה. עד מתי נשים יהיו בעלות מעמד פחות משל גברים? גבר הוא כוחני, אישה היא דוחפת. גבר אסרטיבי, אישה אגרסיבית. הוא אסטרטג, היא מניפולטיבית. הוא מפגין מנהיגות, היא שולטת. למה הפעלים שמייחסים לנשים תמיד מגיעים עם נימה של זלזול ושל רשעות?"
בשנתיים האחרונות משקיעה סטרייסנד זמן רב בהעלאת המודעות להתקפי לב בקרב נשים והופעותיה הציבוריות ובתוכניות הטלוויזיה הן בעיקר למען קידום המטרה הזו. "התקפי הלב הם האויב מספר אחת של האנושות. יותר מסרטן", אמרה ללארי קינג בתוכנית הפרידה שלו מצופיו, "על כל אישה שמתה מסרטן יש עשר נשים שמתות מהתקף לב. זה נתון מדהים. ומה שעוד יותר מדהים ומקומם הוא שכל המחקרים שנערכו על התקפי לב בעשרות השנים האחרונות מתייחסים לגברים. אני זאת שצריכה לבוא ולספר לעולם הרפואה שיש לנו מערכת צינורות שונה מזה של הגבר? החלטתי להירתם לקידום העניין ותרמתי באופן אישי 5 מיליון דולר לעידוד מחקרים שמיועדים לנשים. אפליה כזאת היא מסוג הדברים שמצליחים להוציא אותי משלוותי".
קינג ביקש לדעת מה מניע את סטרייסנד להיות מעורבת כל כך בנושאים פוליטיים וחברתיים, לצד היותה זמרת ושחקנית. "כי לפני שאני ברברה סטרייסנד אני אזרחית אמריקנית", הסבירה. "רוזוולט אמר פעם שמה שעושה את אמריקה נהדרת היא העובדה שיש לנו היכולת והחובה להגיד את מה שאנחנו חושבים על המדינה שלנו. אני חושבת שאובאמה עושה עבודה מצוינת. אני שומעת את הביקורת שיש עליו ועל המדיניות הכלכלית שלו ואני חושבת שהוא מנע משבר כלכלי. תוכנית ההבראה שלו למשק מצוינת ותוכנית הבריאות היא לא פחות ממבריקה".
היא מודה שגם אחרי כל ההצלחה והשיאים היא עדיין מתרגשת וחושבת על עצמה כ"בחורה היהודייה מברוקלין". "לפני זמן מה הלכתי לערב גיוס כספים שאירגן קלינטון", סיפרה בראיון עם קינג. "ישבנו יחד ודיברנו ופתאום נזכרתי שסבא שלי היה אומר על אבא שלי שהוא היה איש חכם, ושאם היה חי הוא היה יכול להיות בן אדם שמדבר עם נשיאים. והנה אני יושבת באותו השולחן עם הנשיא לשעבר, קלינטון. התחושה הזאת של הילדה הקטנה מברוקלין, שהלכה בשכונה הקטנה והמוכרת, דיברה עם השכנות שהיו בחלונות ושרה ברחובות, לא תיעלם ממני לעולם".
סטרייסנד מעולם לא הסתירה את עובדת יהדותה. היא סיפרה על הוריה ועל הרחוב עם הצביון היהודי בברוקלין וב־1983 אף הפיקה, ביימה ושיחקה בסרט "ינטל", המבוסס על ספרו של בשביס זינגר שהפך לאחד מסרטיה המפורסמים. בשנים האחרונות השתתפה בסרטים "פגוש את הפוקרס" ו"אמא מלווה", שאותו גם הפיקה, אשר הציגו אותה כאמא יהודייה דאגנית ומביכה. למרות דעותיה הנחרצות על פוליטיקה ועל מצבו של העולם היא מעולם לא הביעה בגלוי את דעתה על מדינת ישראל, אם כי לפני כמה חודשים השתתפה בערב גיוס תרומות למען חיילי צה"ל ובחגיגות יום העצמאות ה־30 של ישראל השתתפה באירוע טלוויזיוני, ראיינה את גולדה מאיר וקינחה בשירת "התקווה" מרטיטה. ב־17 ביוני צפויה סטרייסנד לנחות בישראל ושתי ההופעות שלה על בימת בלומפילד יסגרו את סיבוב ההופעות הקצר באירופה, שעל פי ההערכות, יהיה האחרון של האישה שהפכה לאגדה תרבותית בחייה.
yuvalab@israelhayom.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו