איתי לוי: "נותרתי בודד"
בריאיון לערן סויסה במצעד השנתי של ForReal וכאן גימל, איתי לוי מדבר על אמו, הביקורת שעדיין יושבת לו בבטן והמחיר האישי של הקריירה
איתי לוייודע לדבר מהר, לצחוק על עצמו ולהחליק בין שאלות בלי להשאיר יותר מדי שקט באוויר. אבל בריאיון עםערן סויסהבמסגרת המצעד השנתי של ForReal וכאן גימל לשנת תשפ"ו, היו גם כמה רגעים שבהם הוא נעצר. לא בגלל שאלה מפתיעה במיוחד, אלא בגלל המקומות שבהם הקריירה כבר מזמן הפסיקה להיות רק קריירה.
כשהשיחה התרחקה מהבמות ומההישגים ונכנסה לחיים שמאחוריהם, לוי נשמע הרבה פחות מצוחצח והרבה יותר חשוף. בלי נאום גדול ובלי ניסיון לייפות, הוא דיבר על הדברים שעדיין יושבים עליו, גם אחרי שנים בצמרת.
"שאמא שלי כבר לא מגיעה להופעות, זה כישלון שלי"
בסדרת שאלות קצרות על השנה האחרונה התבקש לוי לבחור רגע שבו הרגיש שניצח ורגע שבו הרגיש שנכשל. דווקא התשובה השנייה לקחה אותו מיד למקום אישי.
רגע שבו הרגשת שנכשלת?
"שאמא שלי כבר לא מגיעה להופעות, זה כישלון שלי". כשסויסה העיר שלא מדובר בהכרח בדבר שתלוי בו, לוי נשאר בעמדה שלו. "אני חושב שעשיתי הכל בגדול, אבל כן, אני תמיד ארגיש שנכשלתי בדבר הזה".
גם כשנשאל ממי התאכזב השנה, הוא הפנה את המבט פנימה: "נראה לי מעצמי קצת, מעצמי. אבל אתה תמיד תדע לקשור אותי למקום הזה, כי זה הדבר היחיד שמעניין אותי".
לקראת יום כיפור הוא בחר לבקש סליחה מאלדד, המנהל שלו, שלדבריו שילם גם הוא מחיר על הקצב שבו לוי עובד: "כל השנה הוא היה צמוד אליי. הוא עבד נורא נורא קשה. הוא בקושי ראה את הילדים שלו, ובקושי ראה את הבית שלו".
"די, יאללה, תשחררו את האירוע"
אם יש ביקורת שלוי עדיין מתקשה לנער מעליו, היא נוגעת לקריירת המשחק שלו. כמוזיקאי, לדבריו, הוא כבר למד להתמודד. כשחקן, זה עדיין מציק.
איזו ביקורת שקיבלת השנה כאבה לך במיוחד?
"תמיד יש ביקורת על זה, על היותי שחקן. שיש אנשים שיאמרו: 'משחק? מה זה זה? למה לוקחים אותו? בגלל שהוא כוכב'".
לוי סיפר כי אדיר מילר כבר עדכן אותו שהסדרה שבה הוא משתתף תמשיך לעונה נוספת: "כשאדיר מילר יצר איתי קשר וסיפר לי שאנחנו ממשיכים לעונה השנייה, איך התרגשתי. הוא כותב אותה כרגע. תמיד יש לי את זה בבטן הזאת. מה אני אגיד, כן? מה, אני אעשה את זה עוד הפעם? איך יכתבו, 'הנה הוא לא שחקן, הוא לא זה, הוא לא זה'. קצת מבאס שלא מקבלים שאדם הוא רב כישרונות. מחילה. ברצינות אני אומר את זה".
אחרי כל מה שכבר עשית במשחק, זה עדיין יושב עליך?
"וואלה, אני לא עובר את זה. על המוזיקה שלי כבר עברתי את זה מזמן, אבל זה קצת מציק לי. גם על 'קזבלן' העירו לי. גם ב'קזבלן' כתבו, 'הוא לא שחקן, הוא לא זה, מה הוא יודע? רק לשיר'. די, יאללה, תשחררו את האירוע. שלוש מאות הצגות, שלוש שנים כבר. עונה שנייה רצה. בואו נשחרר את האירוע".
ומי שחשב שהביקורת תגרום לו להתרחק מהתחום, מקבל תשובה די ברורה. לוי סיפר שהוא כבר עובד על הפרויקט הבא.
יש עוד שאיפות במשחק?
"ברור".
מה למשל?
"אני כותב מחזמר ברגעים אלה".
"המחיר הכי גדול? שנותרתי בודד"
השיחה קיבלה תפנית כשהגיעה למחיר האישי של הקריירה.
מה המחיר הכי גדול ששילמת על ההצלחה?
"וואו, שנותרתי בודד". לוי מיד דייק. הוא לא תיאר חיים ללא אנשים סביבו, אלא עומס של אחריות, עבודה ומשפחה: "אני לא לבד, אבל אתה יודע, הטיפול שלי באמא שלי, הקריירה שלי, העבודה שלי, זה שאני מחזיק את המשפחה שלי. אבל אני שמח על כך. אני שליח. שמח על זה. אין לי שום חרטה. ככה זה צריך להיות וזה מה שיהיה".
כשסויסה שאל אם בסופו של יום הוא בכל זאת חוזר לתחושת בדידות, לוי ניסח את זה אחרת: "לא אומר שלבד. אני מאוד מאוד שמח, אתה מכיר אותי. אבל כן, תשמע, בחיים, איך אומרים, בשביל להגשים חלומות לפעמים צריך למסור את הנשמה גם לפעמים. אבל זה בסדר. אני אוהב לעשות, רוצה לעשות ורוצה לעשות יותר".
מבחינתו, התחושה הזאת קשורה גם למסלול שעבר: "בתור ילד שגדל במקום שבאתי ממנו, המון שנים טיפלתי באחרים רוב כל החיים, אתה מבין? אז אני עכשיו מגשים לעצמי את החלומות, ברגע זה".
"אושר הוא אדם בן תשעים בגוף של עשרים ומשהו"
בחלק המוזיקלי של הריאיון נשאל לוי איזה שיר של אמן אחר שמע לאחרונה וחשב לעצמו שהיה שמח לקבל. הוא בחר ב"כולם גנבים" של אושר כהן. "נראה לי שיר של אושר. 'כולם גנבים'. אני מת על השיר הזה". מכאן הגיע פרגון ארוך יותר לכהן כיוצר: "לאושר יש יכולת מדהימה. זה שמור למעט מאוד אמנים בארץ, שיכולים לקחת שיר והשיר הזה הוא פשוט לטווח ארוך מאוד, לזמן רב, גם אחורה וגם קדימה. יש המון שירים רגעיים, ויש לו יכולת ליצור שירים גם היום, בעידן של היום, בדור של היום, לטווח ארוך. הוא עושה את זה מדהים"
השניים עתידים לשבת יחד ב"הכוכב הבא", אבל לוי לא רואה ביניהם דימיון: "אנחנו לא דומים. אנחנו נורא שונים. אבל אני דווקא שמח על הליהוק. מעבר לזה שהוא זמר מצוין, אושר הוא אדם בן תשעים בגוף של אדם בן עשרים ומשהו. לוקחים אותו ברצינות במוזיקה שלו, לא תמיד בנושאים אחרים. הוא גם יוצר וגם מפיק, הוא גם נגן, ואני חושב שיש לו הרבה מה להגיד".
"עכשיו אני מגשים לעצמי את החלומות"
בסוף הריאיון ביקש סויסה מלוי לחשוב עשר שנים קדימה ולבחור מה יישאר איתו מהשנה הזאת. לוי חזר למוזיקה וליצירה: "אני חושב שאנחנו הרבה הרבה הרבה שנים מנסים לעשות אלבום ביחד, ועכשיו הצלחנו, ואת זה נזכור".
לוי, לפחות כרגע, לא מתכוון להוריד הילוך: "אני אוהב לעשות, רוצה לעשות ורוצה לעשות יותר".
