הסופרת, העיתונאית ואישתו לשעבר ואם שבעת ילדיו של חנן בן ארי פרסמה אמש (שלישי) פוסט שבו דיברה על הפרידה הכואבת מסבה בעקבות ניתוח שהסתבך. בנוסף כתבה בן ארי על המדבר שבו היא נמצאת כרגע בחייה האישיים אחרי הפרידה מבעלה, ועל הרצון לראות את האור ולהירפא.
"ראש השנה היה כמעט הפעם האחרונה שראיתי את סבא שלי", סיפרה הדסה. "הגעתי אליו לבית החולים לפני שנכנס החג. העיניים שלו היו רכות, והוא החמיא לי על הלבוש מבעד למכשירים. איך הלב זוכר מחמאה במשך 13 שנה כאילו שהיא נאמרה עכשיו? האיש החזק והשמח הזה שכולנו חשבנו שיחיה לנצח התלונן שכואבת לו הבטן 'תתתרגל אביגדור, אתה בן שמונים ומשהו' אמר לו הרופא. הוא לא הבין שלוחם אצ"ל תמיד יהיה לוחם, ושאם כואב לו יש סיבה רצינית. כשגילו אבנים בכליות, כבר היה קצת מאוחר מדי".
בהמשך סיפרה על הניתוח שהסתבך בעקבות טעות אנוש. "ניתחו אותו, הוציאו את האבנים, אבל בטעות נגעו לו בלבלב. אתה יודעים מה קורה כשנוגעים בלבלב חשוף? קריסת המערכות הייתה איטית, אבל נעה בכיוון ברור. איבדתי את סבא שלי. 'סבא' נשמע לכם אולי כמו איש זקן ואיטי, אבל זה לא היה האיש הזה. סבא שלי היה דלוק. הוא שר תמיד, עזר לקשישים במרכז המסחרי, ותמיד היה לו חלום להגשים. עוד לא פגשתי איש צעיר יותר ממנו. הוא מת, אבל הוא חי בחיים שלי, חי מאוד", ביקשה להדגיש.
"בשבת הלכתי בשדה ליד הבית, האוויר הריח אלול והרגשתי הבטחה של תחילת שנה, הכל פתוח. חשבתי על סבא, חשבתי מה קורה כשנוגעים בלב חשוף, בלבלב, במעיים. אני אגיד לכם מה קורה: העצבים החשופים שמרגישים ייאוש, יכולים להרגיש גם תקווה", פסקה ודיברה על ספר שקראה לאחרונה בשם "התחדשות הנפש" על צמיחה פוסט טראומטית. לבסוף בן ארי פנתה למחבר הספר: "תודה לך ד"ר רועי הורן על הכאב והריפוי שהוספת לחיים שלי".
במילים שהוסיפה לתמונות כתבה הדסה: "אני קוראת את הספר הזה לא מתוקף התפקיד, אלא בעיניים של הילדה שבי במבקשת להתרפא. יש מדבר בחיים שלי, ואני הולכת בו מזיעה לצד הדרך של האורות הגבוהים והזוהרים, ושם רועי מראה לי מגדלור".
