אחרי "מזוודות ורודות": הבלדריות בדרך ל"האח הגדול"?

יש סיפורים שהטלוויזיה פשוט לא מסוגלת להניח להם, ו"מזוודות ורודות" היא כנראה אחד מהם. השבועפרסמנו ב-ForRealשבעקבות הצלחת סדרת הדוקו של yes, היוצרים עובדים על סדרת דרמה במרכזה ארבע הצעירות הישראליות שנתפסו בנתב"ג עם יותר מ-15 קילו קוקאין וקטמין. כמות התגובות כמעט שברה לנו את הפיד, ובעיקר פתחה מחדש את הוויכוח: איפה נגמר תיעוד של פשע ומתחילה הפיכת עברייניות שהורשעו לסלבס?

המתנגדים טוענים שהסדרה הופכת את ארבע הבלדריות לכוכבות תקשורת במקום להתמקד בפשע עצמו. יש גם מי שטוענים שיוצרי הסדרה מציגים אותן כקורבנות ומייצרים למעשה כתב הגנה על שמן.

מנגד, התומכים טוענים שהסדרה לא מהללת את הבלדריות, אלא חושפת מציאות מורכבת. היא לא מצדיקה את המעשים, ומתן הבמה לסיפור שלהן לא פוטר אותן מאחריות פלילית.

גם לפשע יש מחיר

לסיפור הזה יש ערך עיתונאי וציבורי. הפרשה זכתה לסיקור נרחב, ויש מקום לספר אותה באופן מעמיק ולא רק דרך כותרות החדשות. בעיניי, היא גם משמשת תזכורת למחיר הכבד של הפשע - המאסר, הניתוק מהמשפחה, הפחד וההשלכות שהן מתארות בסדרה ממחישים שהברחת סמים היא לא "הרפתקה", אלא החלטה עם מחיר הרסני. הרגע שבו ארבל מתארת את אמא שלה צועקת לה:"ארבל, מה החסרתי ממך?"עדיין מהדהד לי בראש.

לי היה ברור מהרגע הראשון שהסיפור הזה חייב להגיע לטלוויזיה. ארבע בנות צעירות, מזוודות ורודות, יותר מ-15 קילו קוקאין וקטמין מוסלקים בפלייסטיישן ובמוצרי טיפוח. זה לא סיפור, זה תסריט מוגמר.

יש בו הכול. תרבות אינסטגרם, פשע ונפילה חופשית מהחיים הנורמטיביים אל תוך פרשה שקיבלה סיקור עצום. אם היה יוצא מזה ספר, גם אותו הייתי קורא בנשימה אחת.

ומה עם "האח הגדול"?

אז לא, לא אתפלא אם בעונה הבאה של "האח הגדול" נראה אחת מהן נכנסת לבית, וכבר בתעודת הזהות שלה מביעה חרטה ומסבירה את ההשתתפות כ"שיקום" מול המצלמות.

ערב אחד תהיה ביקורת, ובערב שאחרי הקהל ייצמד למסך. ככה עובד הענף. יש לקהל משיכה לדמויות שנשברו ומנסות לטפס בחזרה למעלה.

אבל פה בדיוק נמצא הגבול שאסור לטשטש. הביקורת על המעשים שלהן חייבת להישמע בקול רם, וטוב שהיא נשמעת. כי אם המסר שיעבור הוא שיום אחד את בלדרית, וביום שאחרי את משיקה קוד קופון, שיתופי פעולה וקמפיין למותג, זה לא סטורי של הצלחה. זו הכשרה של פשע.

ההבדל בין לספר את הסיפור לבין להעניק לו הכשר צריך להיות ברור לערוצים, למפיקים ולתקשורת. אפשר לתעד, אפשר לחוש אמפתיה ואפשר גם לתת להן הזדמנות נוספת בחיים. אבל אסור להפוך את מי שהבריחה סמים לגיבורת תרבות.