אמש (מוצ"ש) פרסמה העיתונאית, גרושתו ואם שבעת ילדיו של הזמר והיוצר חנן בן ארי, הדסה בן ארי, פוסט אישי שבו סיפרה על התקשורת שלה עם שתיים מבנותיה. בטקסט הוסיפה גם תובנה שאליה הגיעה בזמן האחרון בכל הקשור לשינוי באיך שהיא תפסה בעבר את ההורות, ואיך שהיא תופסת אותה כעת.
אחרי שסיפרה על הגאווה שעטפה אותה במהלך הופעה של מארק אליהו, כשאחת הנשים בקהל החמיאה לה על כך שיש לה בת כל כך גדולה, ואחרי שסיפרה על הנסיעה עם אותה בת מתבגרת שסירבה ללמוד ממנה כיצד נוהגים, כתבה בן ארי: "פעם חשבתי שהורים הם הדבר היציב והלא משתנה בחיים. שהם המצפן שלא זז ממקומו, שלמרבה הצער הם נמצאים בסוף הדרך שלהם, ומראים לי לאן הולכים הימים. וזה מקום לא מגניב", שיתפה. "לאחרונה יש לי מחשבות חדשות. אני מבינה שהדבר היציב ביותר שיכול להיות לילד הוא כשההורה שלו מסכים לזוז. אני לא מדברת על תנועה של הפקרות, כמובן, אלא על מוכנות להתבונן על החיים בעיניים חדשות. לשאול שאלות. להסכים להשתנות. החיים חזקים עלינו, אבל אף אחד לא רוצה להיתקע כמו מאובן באמצע המדבר", קבעה.
בהמשך סיפרה על עוד רגעי איכות עם בת אחרת שלה, וחלקה במסקנה. "לפני כמה ימים הייתי במכתש רמון עם מרים הקטנה שלי. אחת הקטנות. ישבנו עם מכחולים וקנבס, ערבננו את החולות עם המים וציירנו את הנוף. אלוהים, כמה יופי יש בהרים הצבעוניים שרואים שעברו עליהם רוח ושמש וענן. אמרתי לה 'תראי איך ההיסטוריה חקוקה בסלע, תראי כמה יופי יש בסלע שמוכן להשתנות'. היא אמרה 'איזה יופי', ו'בחייאת, מתי כבר נוסעים לבית קפה?'. אני עוד לא יודעת איך מחזיקים שמיים ומדבר בתוך חיים עמוסים, אבל אני כבר יודעת שאי אפשר לחיות אחרת. עצות, מישהו?", שאלה בסיום.
