הדסה בן ארי פרסמה בסוף השבוע האחרון פוסט שבו כתבה על המפגש המיוחד והמרגש שלה עם משפחת אדהם ספאדי ממג'דל שמס ששכלה את בתם ויניס מפגיעת רקטה של חיזבאללה בקיץ האחרון. באותה נשימה שבה סיפרה על הכאב שלהם, היא כתבה גם בפן האישי על הרצון שלה להגן על ילדיה מפני הבחוץ המאיים לעיתים, והודתה: אני לא תמיד מצליחה לעשות זאת.
"אדהם היה החובש הראשון שהגיע למגרש הכדורגל שבו פגעה רקטה עם ראש נפץ במשקל של 110 קילו ששיגר חיזבאללה ב- 27 ביולי", סיפרה בן ארי. "הוא ידע שהבת שלו ויניס בת ה-11 משחקת שם כדורגל עם הקבוצה שלה, אבל הוא לא האמין שהוא יראה אותה שם, מוטלת ואין בה חיים. 'ראיתי אותה והבנתי שאין יותר מה לעשות' הוא מספר לי, 'ואיך אומרים? עשיתי את הטקס המחורבן הזה, כיסוי גופות'".
בהמשך הציעה הדסה חשיבה אחרת. במקום להסתיר מהילדים סיפורים מאתגרים, לשתף אותם בהם כדי שיקבלו ערך מוסף. "אנחנו קוראים בתקשורת סיפורים מטלטלים וקשים, צורכים אותם ומנסים לאטום את האוזניים של הילדים. מי בכלל חושב לספר לילדים? אני יודע שזה נשמע משוגע, אבל כשאנחנו מספרים להם סיפורים מעולמם, כשמדברים על גיבורים כמו שהם רואים בסרטים, שמתמודדים עם קשיים של יום יום, הם לומדים משהו עמוק עמוק על החיים", טענה.
לקראת סיום כתבה בן ארי על עצמה בהקשר של הרצון האימהי שלה להגן על ילדיה מפני כל רע. "אני רוצה להיות עם הילדים שלי, ולהעניק להם כיפת ברזל רגשית בתוך הגלים של הקיום. לא תמיד אני מצליחה. אבל כשאני איתם, ביחד, בתוך הבור, אני מופתעת לגלות שהם יכולים להעניק לי גם משהו מהכוח שלהם".
